אבל את כל כך יפה, לא חבל? | צילום: אימג'בנק / Thinkstock
אבל את כל כך יפה, לא חבל? | צילום:
אימג'בנק / Thinkstock
הגעתי למשרד עורכי הדין שבו הייתי אמורה לשמש כמזכירה מחליפה. “אבל הבטיחו לי שישלחו מישהי ייצוגית” אומרת לי טלי, מנהלת כוח האדם במשרד בעודה סוקרת אותי בביקורת מכף רגל עד ראש וכשהיא אומרת “ייצוגית” היא מתכוונת לרזה. איך אני יודעת שלזה היא התכוונה? כי בתפקיד שלי ייצוגיות היא ערך. וכשאני לא עושה עבודות מזדמנות (כי צריך כסף), אני נחשבת למאוד ייצוגית. אבל לטלי הבלונדינית הרזה עם השיער החלק, הפריע שאני מידה 44 (וברונטית מתולתלת אם מתעקשים). היא בזה לי. אני חושבת עליה ונזכרת בכל הפעמים שבהן שמעתי: אבל את כל כך יפה, לא חבל? ואז מיד הוסיפו את ההמשך, כדי שאבין בדיוק על מה חבל: אם תרזי 10-20 ק”ג, תיראי פיצוץ. בחורה יפה כמוך, רק יותר רזה – תכבוש את העולם.
החלטתי שזה לא מספיק לענות תשובות שנונות לכל האמירות האלו ואני לראשונה מרימה את הכפפה ומגלה שיש לי המון מה לומר ולכתוב על דימוי גוף.
בשנים האחרונות מסתבר לי שלגור בתל אביב ולשקול יותר מ-60 ק”ג נחשב מעשה חתרני. אני נעה ונדה סביב אותו המשקל (עם 7 ק”ג לכאן או לכאן) ובין מידה 42 ל-44 כבר 15 שנים לפחות. למרות זאת, בשנים האחרונות, אני וחברותיי בעלות המידות הללו נחשבות שמנות יותר מפעם. אז מה קרה?
