הסיפור הזה מתחיל בערב אחד לפני שנתיים בניו יורק, כשצעירה בשם אליסה לופז הייתה בדרכה לפגוש את החבר שלה. היא נרדמה ברכבת התחתית, וכשהתעוררה, מצאה גבר זר שמניח את ידו על הירך שלה ורוכן לנשק אותה. היא הכתה אותה וברחה נסערת מהקרון. בשלב הזה, לופז לא ידעה שזהו רק קצהו של מה שקרה לה באותה הנסיעה.
כעבור כמה ימים שלח לה חבר קישור לאתר בו הופיע הסרטון שגילה לה את הנורא מכל: הגבר לא רק הניח את היד שלו על הירך שלה, אלא דחף את אצבעותיו מתחת לחצאית שלה במשך דקות ארוכות. מזועזעת הבינה לופז שלא רק שהותקפה מינית באופן חמור ביותר, אלא שנוסע נוסף שנכח בקרון הרכבת הסריט את כל האירוע, מבלי להתערב או להפסיק את התקיפה.
"כשראיתי את זה הרגשתי בחילה, הייתי היסטרית לגמרי"
האיש שצילם את התקיפה של לופז ניסה להסביר את פשר הצילום שלו, ואת העובדה שלא התערב. "לא עשיתי את זה כדי להתפרסם", אמר, "אלא רק מטוב לב. ניסיתי לעזור, ניסיתי להעיר אותה אבל היא לא התעוררה. היו בקרון מספר אנשים נוספים ואף אחד מהם לא עשה כלום, אני זה שעשיתי הכי הרבה". בנוסף, הסביר הצלם כי השעה הייתה שעת לילה מאוחרת - כמעט לפנות בוקר, וכי הוא חשש לעצמו. "אולי לאיש יש סכין, אולי יש לו אקדח? הייתי צריך גם לשמור על עצמי", אמר בראיונות.
"פשוט לא יכלתי להאמין למה שראיתי", אומרת היום לופז, שנתיים אחרי המקרה. "הרגשתי בחילה, צרחתי, הייתי היסטרית לגמרי". בסרטון שהיא מפרסמת היום, בוחרת לופז לא לשתוק יותר, לא לפחד – ולספר את סיפורה. היא מקווה שקורבנות נוספים יאזרו אומץ בעקבותיה, ומסבירה לאנשים איך אפשר לעזור ולהקל על חבר או בן משפחה שעבר תקיפה מינית. "זה בסדר להרגיש חרא, כי זה חרא. זאת לא אשמתך שעשו לך את זה".