חשבנו ששום דבר כבר לא יזעזע אותנו בכל הקשור להפקות אופנה מגזיניות ב"ווג", אבל מסתבר שטעינו. ככה זה, כנראה, כשנותנים לטום פורד, מעצב האופנה והצלם הפרוע, לערוך את גיליון החגים של המגזין הצרפתי. פורד כבר רמז בעבר שהוא עומד להתייחס לניתוחים פלסטיים בהפקת אופנה במגזין, אבל אפילו אנחנו, צופות אדוקות ב"טופ מודל הבאה", לא ראינו את זה בא.
פורד צילם את ההפקה בעצמו, ואילו על הסטיילינג היתה אחראית קארין רויטפלד, עורכת "ווג" הצרפתי. תאמינו או לא, אבל מתחת לתחבושות ולמראה המעוות הזה מסתתרת לא אחרת מאשר קריסטל רן, דוגמנית הפלאס סייז המצליחה בעולם. זה פלאס סייז, אתן מרימות גבה? טוב, כבר התרענו על כך שרן הופכת יותר ויותר קרובה למידות של דוגמנית שלא אוכלת הרבה, למרות שהסוכן שלה עדיין מתעקש שמידותיה נעות בין 38-40. מצד שני, מדובר בהפקה שסובבת סביב ניתוחים פלסטיים, אז ייתכן שקריסטל עברה גם שאיבת שומן בפוטושופ.
טום חתם לי על המסכה
זאת לא הפעם הראשונה, אגב, שנשמעים קולות התוהים לגבי מידותיה. רן, שיצאה לפני כמה חודשים נגד הריטוש הקיצוני שעברו תמונותיה בקמפיין אופנה, הופיעה גם בגיליון דצמבר של הארפר'ס באזאר כשהיא מדגמנת מידות קטנות להפליא. רן התפרסמה, כזכור, כשכתבה ספר על המאבק שלה באנורקסיה והפיכתה לדוגמנית מידות גדולות מצליחה.
אבל לטובת ההפקה של ווג, המידות הגדולות או הקטנות של רן נדחקו מעט הצידה. כדי לזעזע אותנו קצת בנושא השנוי במחלוקת רן נעטפה בתחבושות ונאלצה לדגמן בפוזות קיצוניות, כשהיא עירומה כמעט לגמרי בחלק התחתון, למשל. לאחר שצולמה עם התחבושות, הוצמדו לפניה תותבות של לחיים ושפתיים, והיא אופרה כך שתיראה כאילו עברה מתיחת פנים, בוטוקס והשתלת לחיים רצינית.
את רן, באופן מפתיע, זה לא ממש מטריד. מדובר בהפקת האופנה החמישית של "ווג" שבה היא מככבת השנה. היא, מצידה, היתה מוכנה לכל הנחתה של פורד ורויטפלד, כמו מקצוענית אמיתית. "מה שאני הכי נהנית ממנו בעבודה שלי, זה ההזדמנות להביע את עצמי, בדרך כלל על ידי הפיכה לדמות מסוימת בצילומים, ובכל פעם שאני עובדת עם קארין אני מרגישה שיש דגש גדול על הדמות", היא מספרת.
"כשהם הסירו ממני את התחבושות ומדדו את הפנים שלי כדי להתאים להן את הלחיים והשפתיים התותבות, אני זוכרת שחשבתי שזאת הסיבה שבגללה אני עובדת בעבודה הזאת, בשביל רגעים כאלה. אחרי הצילומים לקחתי את המסכה וביקשתי מטום לחתום עליה, והיא מונחת בסלון שלי ברגעים אלה ממש".
שאלת הגזרה המצטמקת של קריסטל עומדת בעינה, אבל אנחנו גם תוהות אם הגבול הדק שבין אופנה לבין פרובוקציה ובין יפה לגרוטסקי לא נחצה שוב. כן, יש משהו נורא נכון כביכול בלהשתמש בצילומים מגזיניים כדי לייצר אמירה על עולם היופי והפלסטיקה, אבל מצד שני – האם באמת צריך לדחוף לנו את האמירה הזאת בפרצוף, ועוד במגזין שמקדש יופי, נעורים ורזון בכל מחיר?
