אחרי ש"גאפ" ספגה קיתונות של ביקורת על קמפיין רווי דוגמניות אנורקטיות, מתרעמים כעת בעולם על מודעה של מוצרי הסבון של "דאב", שרומזים כי הם יכולים לשנות את צבע העור. גזעני? את לא היחידה שחושבת. במודעה מופיעות דוגמניות של "לפני ואחרי", כשהאישה שעומדת מול ה"לפני" היא שחורה, לצדה עומדת בחורה ברונטית בעלת מראה לטיני, ועל רקע ה"אחרי" מופיעה בלונדינית.
והצרכנים? זועמים. הטענות העולות נגד החברה, הן על כך שהמודעה מרמזת על גזענות, אפילו אם לא לכך התכוונו המפרסמים. אחד הבלוגרים ברשת כתב ש"הסבון של דאב הופך אישה שחורה לאישה לטינית, ואותה הוא הופך ללבנה, או לפחות לכך רומזת ההעמדה במודעה". עד כדי כך חשוד זה נראה בעיני הבלוגר, עד כי הוא חשד שמדובר במודעה שנעשתה בפוטושופ, ואינה אמיתית.
בלוגר אחר כתב: "להתראות עור שחור, ברוך הבא עור לבן. פשוט תשפשפי חזק", והעלה גם הוא את השאלה אם מדובר בזיוף. למרות התמיהה, דאב אישרה שהמודעה אמיתית והוסיפה: "המטרה של המודעה היא להדגיש את השיפור בעור שלך כשאת משתמשת בסבון. שינוי שתראי תוך שבוע". מהחברה הוסיפו שכל הנשים בפרסומת נועדו להדגים את ה"אחרי" של המוצר. "אנחנו לא מנסים לעודד כל פעולה גזענית, או כל דימוי גזעני או להעליב אף ציבור", אמרו.
הסבונים של דאב לא מפסיקים ללכלך
למרבה ההפתעה, זו לא הפעם הראשונה ששיטות הפרסום של דאב זכו לביקורת. בקיץ שעבר עלו קולות נגד קמפיין ה"יופי האמיתי" של החברה. דאב, שרצתה להציג נשים אמיתיות, ולא דוגמניות, קראה לקהל לבוא להשתתף בקמפיין, במודעה שמפספסת את כל המטרה. הם חיפשו "נשים מטופחות ונקיות, עם גוף יפה, חטובות באופן טבעי, לא יותר מדי שמנות, ולא יותר מדי אתלטיות". נשים אמיתיות? הרשו לנו לגחך.
בחברה מיהרו להתחמק מההצהרה הזו, והגיבו ל"האפינגטון פוסט" בהצהרה שאומרת שהמודעה ההיא "לא אושרה בידי אף אחד בחברה, ולא משקפת את רוח המותג". הם הוסיפו ש"היופי הנשי האמיתי מגיע בצורות רבות, במידות שונות, בצבעים ובגילאים שונים, ואנחנו מחויבים להציג את המציאות כפי שהיא ולהראות את כל ייצוגי היופי במודעות שלנו".
ב-2008 עלתה ביקורת חריפה נגד דאב וחברת האם שלה יוניליבר, שהואשמה בהרס יערות בהם חיים קופי האורנגאוטן. גרינפיס החלו אז בקמפיין נגד החברה, והציגו תמונות נוראיות של קופים גוססים ומתים, על מנת לנסות להציל את היערות באינדונזיה. 40 מתנדבים של גרינפיס התלבשו כקופים, ומחו ליד המפעל של החברה בליברפול. גרינפיס טענה כי הספקים של יוניליבר הרסו ושרפו עצים כדי לפנות שטח לגידולים שנזקקו להם. חלק מהגידולים נועדו לייצור שמן בו משתמשים לצרכים רבים – ביניהם למאכלים כמו מרגרינה, ולמוצרי קוסמטיקה וסבונים.