נמאס לכן להביט במראה ולהתבאס מכל חצ'קון קטן, שערה סוררת או הלוק הכללי שפשוט אף פעם לא לטעמכן? אין בעיה - אל תסתכלו. טרנד שהחל לצמוח בארצות הברית ותפס תאוצה בשנה האחרונה מציע נוסחה פשוטה להעלאת הבטחון העצמי: מפסיקים להסתכל במראה, להתעסק במראה החיצוני ולבקר את עצמנו. המכורות לשיטה מבטיחות שאחרי זמן מה של "צום מראה" תלמדו לאהוב את עצמכן.
"הפסקתי לדאוג מאיך שאני נראית"
נשמע מופרך, אך יש תוצאות בשטח. מי שהתחילה את הטרנד היא ככל הנראה אוטם וויטפילד מדרנו, בת 36, כתבת מניו יורק. מדרנו ערכה שני צומות מראות בני חודש בשנתיים האחרונות ונמנעה מלהתבונן בבבואתה אפילו במחבתות שבמטבחה - למעט הצצה בת דקה כל בוקר, לאיפור זריז. היא תיעדה את חוויותיה בבלוג שלה, The Beheld. "הופתעתי לגלות באיזו מהירות הפסקתי לדאוג איך אני נראית", היא מספרת בכתבה לניו יורק טיימס. מדרנו מגלה כי הצום נתן לה הרבה שקט נפשי, "ברגע שלא אכפת לך איך את נראית, את מבינה שגם לאחרים לא אכפת".
לדבריה, כשהשתחררה מדאגות בנוגע למראה שלה החלה להתמקד בדברים חשובים כמו עבודה ויחסים בין אישיים. "לא ידעתי כמה השתמשתי במראה כגלגל הצלה: לראות שלפחות אני נראית ‘נורמלית', גם אם דברים לא מתקדמים כמו שאני רוצה. כשסילקתי את המראה, הייתי צריכה לדבר עם עצמי בכנות".
"הרגשתי ביקורתית כלפי עצמי"
גם קריסטין גרויס, בת 29, החליטה להמנע ממראות במשך שנה, לא פחות. גרויס, סטודנטית לסוציולוגיה ב-UCLA, קיבלה את הרעיון תוך כדי קריאת קטע מהספר "לידתה של ונוס" של שרה דוננט, בו מסופר על מסדר של נזירות הנמנעות ממראה גוף האדם, כולל גופן שלהן. הפרויקט התקיים בין מרץ 2011 למרץ 2012. באמצע אותה שנה התקיימה חתונתה של קריסטין, ולמעשה ההכנות למאורע זה הן אלו שגרמו לה "לשבור את הכלים" ולהתחיל את ההתנזרות: "בחרתי את שמלת החתונה שלי לפני שהתחיל הפרויקט. הבטתי על עצמי שעות במראה והרגשתי ביקורתית כלפי עצמי", סיפרה. "אני רוצה שהחתונה תסבוב סביב בן זוגי מייקל, סביבי סביב והאנשים האהובים עליי. לא סביב התהיות האם הורדתי חמישה קילו כדי להידחס לתוך שמלת הכלה".
קריסטין תיעדה את האתגר בבלוג שלה "מראה מראה שעל הקיר". היא מספרת, למשל, על דברים חדשים שלמדה לאהוב בעצמה: "תמיד אהבתי את הידיים שלי. לקחתי את הציפורניים הדקיקות והקטנות מאמי ואצבע אחת נוטה מעט פנימה מאבי. אני גם אוהבת את הלחיים העגולות שלי. פעם חשבתי שהם שמנות מדי, ואולי הן כאלה; אבל הן גם ממש רכות. רק עכשיו אני מבינה כמה זה יפה".
צום של שנה או אפילו של חודש הוא פרויקט שקצת גדול עלינו, אבל מה לגבי יום-יומיים נטולי מראה? אמנם מדובר בזמן קצר, אבל ייתכן שהוא יעשה את העבודה: אולי אם נמנע מעצמנו להסתכל על בבואתנו אפילו במשך כמה שעות, נגלה בפעם הבאה שאנחנו נראות לעצמנו קצת אחרת. אם געגוע מחזק מערכות יחסים בין בני זוג, הוא ודאי יכול לעשות פלאים למערכת היחסים שלנו עם עצמנו.