פרשיית האונס בקפריסין ממשיכה להעסיק את הציבור הישראלי ולככב בכותרות. לאחר שהמתלוננת הבריטית חזרה בה מהתלונה והאישומים הוסרו מהנערים הישראלים, היא הואשמה בעדות שקר והוחזקה במעצר קרוב לחודשיים ולאחריהם שוחררה למעצר בית באי. אלא שאתמול הצהירה הצעירה בבית המשפט בקפריסין כי הופעל עליה לחץ רב לחתום על "הודאת השווא", וחזרה להצהרתה המקורית: נאנסתי.

דמיינו לכם שאתם בני 19, יצאתם לחופשה בארץ זרה - ועברתם תקיפה כלשהי. אתם לבד ללא משפחה, החברים שלכם מאויימים, ופניתם לעזרה. דמיינו לכם את התחושה שהעזרה התהפכה עליכם, וכעת אתם מואשמים בדבר עבירה. דמיינו את עצמכם יושבים במשך שמונה שעות מול אנשים שמטילים בכם ספק, נאלצים לשחזר בפניהם שוב ושוב את מה שקרה לכם.

המתלוננת מעידה כי נלקחה לתחנת המשטרה ונחקרה במשך שעות על ידי החוקרים, שלפי תיאורה הפכו לתוקפניים כלפיה. בסיטואציה הזו עמדו לא מעט נשים, שחוו יחס עוין כלפיהן והפכו בעת התלונה למוקד החקירה.

המתלוננת מעורערת, התוקפים מדויקים

על פי רוב, העמדה כלפי מתלוננות בתלונות על תקיפות מיניות לא יוצאת מנקודת הנחה כי הייתה עבירה ויש צורך להוכיח כי התוקף ביצע אותה – אלא בבסיס החקירה עומדת, בדרך כלל, השאלה האם הייתה תקיפה או לא הייתה, האם התלונה מוצדקת או שמא מדובר בעלילת שווא. זוהי העמדה הרווחת בעולם, והיא יוצאת מנקודת הנחה היסטורית שנשים מפנטזות או חוות לא נכון אירועים של תקיפה מינית ועל כן הן אלו העומדות לחקירה. למעשה, דרך הפעולה המקובל לביסוס תיק חקירה של תקיפה מינית קורה כיום באופן שמתעלל ומשחזר את הטראומה שעוברת האישה קורבן האונס.

החוקרים, רובם ככולם, לא מיומנים ביכולת להיות אמפתיים או רגישים כלפיי האדם שניצב בפניהם ובזה הרגע עבר התעללות טראומטית. כאשר היא מצויה במצב נפשי מעורער עקב טראומה שאך חוותה, ידוע כי למתלוננת יש קושי לדייק בפרטי הפרטים וכי מנגנונים נפשיים של ניתוק מטשטשים את הסיטואציה ואת בהירות הדברים. כל אי דיוק כזה מעמיק ומערער עוד את הסיפור שהמתלוננת מספרת. אופן ההתנהלות הזה, אשר שם במוקד החקירה את המתלוננת ולא לוקח בחשבון את מצבה הנפשי, מפעיל על הנשים לחץ אדיר - שמביא לא פעם מתלוננות לחזור בהן מתלונתן.

לעומתה, יעברו התוקפים, לרוב, כאמינים ומדויקים. הם לא חוו הרגע טראומה, הם נמצאים בשליטה ומסוגלים לשלוט באופן בו תתנהל מולם החקירה. החוקרים שחוקרים את המתלוננת ואת התוקף הם אותם החוקרים - השיפוט שלהם מופעל בעת שניצבים מולם שני אנשים: האחת מעורערת, לא מדוייקת, אולי בוכה, רוצה לסיים את הסיטואציה הטראומטית המתמשכת, והשני יציב, מדוייק, נחוש בצדקתו, ומוכן לומר הכל על מנת שתמצא זכאותו.

עקרון האמונה למתלוננת יוצא מתוך נקודת הנחה שמרבית הנשים אשר מתלוננות על תקיפות מיניות חוו את התקיפה ותפקיד המערכת – המשטרה ובית המשפט – למצוא את האשם ולהעמידו לדין, ולא להוכיח שהתלונה לא אמיתית.

לירון כהן היא עורכת מדיה בפוליטיקלי קוראת