חבריה של דנה (שמה האמיתי שמור במערכת, כיתר השמות בכתבה), עיתונאית ישראלית, תמיד ידעו שהיא תמיד מסוגלת להפתיע - אבל את החתונה הזאת הם לא דמיינו. במשך שנים הכירו אותה כמצביעת מפלגת העבודה ואחת שגדלה בתנועת הנוער העובד, אלא שלפני פחות משנה נדהמו לגלות שהחליטה להתחתן עם ערן, פעיל מפלגת "עוצמה לישראל", הסמן הימיני ביותר של הבחירות האחרונות. בין קהל המברכים לאחר החופה הצטופפו ברוך מרזל, מיכאל בן ארי ועורך הדין איתמר בן גביר, כשלצידם הפעילה החברתית מאי גולן ואנשי שמאל אחרים שהישירו מבט למצלמה ובירכו את הזוג הטרי באיחולים לבביים.
בתחילת הקשר, מספר הזוג המאושר, הפערים האידיאולוגיים ביניהם לא ממש הורגשו. "ידעתי שהיא אשת שמאל, אבל למזלנו המציאות נתנה לנו תקופת חסד ללא אירועים ביטחוניים ולכן העניין הפוליטי תפס מקום קטן מאוד ביחסים", נזכר ערן ומספר שההבדלים בין התפיסות הפוליטיות היו בעיקר סוג של קוריוז: "בחתונה עצמה היו לנו המון בדיחות סביב זה: חשבנו למשל להסתובב עם חולצות שכתוב עליהם 'רק כ"ך הכרנו' או 'ערן צדק'. אחרי שנולדה לנו הילדה הסתכלנו עליה יום אחד והחלטנו לעשות ניסוי: אני אמרתי 'כהנא' ודנה אמרה 'גדעון לוי' וניסינו לבדוק איזה שם גורם לה לצחוק, אולי זה מצביע על ההשתייכות הפוליטית העתידית שלה".
ערן מחייך, אך מודה שבשבועות הלחימה האחרונים, מאז תחילת מבצע "צוק איתן", משהו באווירה בבית השתנה – ופתאום קשה הרבה יותר להשאיר את הפוליטיקה מחוץ לזוגיות. אחרי יותר משלושה שבועות של לחימה עקובה מדם, מעל 50 חיילי צה"ל שנפלו במערכה ויותר מאלף פלסטינים הרוגים, עמדות ה"ימין" וה"שמאל" בציבור הישראלי מקצינות ויוצרות עימותים יומיומיים ברשת וברחוב – והמגמה הזאת לא פוסחת גם על אלו שחולקים את אותה מיטה.
"דנה בחופשת לידה וגם אני נמצא כרגע בבית עד שאמצא עבודה חדשה - וכששנינו כאן ורואים טלוויזיה וגולשים באינטרנט כל היום - הרגשות הפוליטיים צפים ומתלהטים", הוא אומר. "לפני שבוע בערך הבנו שהמלחמה לא נגמרת והגענו להסכמה שכשאנחנו יושבים ביחד אנחנו לא רואים יותר חדשות, אבל ברור שזה לא תמיד עובד. אם המערכה הזאת מתארכת וממשיכים במצב הזה, כנראה שנצטרך לעשות גם אנחנו איזה פתרון קיצוני. אולי כדאי שאסע לשבוע לישון אצל אמא שלי באשדוד".
הצלחתי להכניס את תושבי עזה אלינו הביתה
כשמדברים על זוג בעל פערים פוליטיים דרמטיים רובנו נדמיין זוג בערך כזה: גבר מיליטריסט מהצד הימיני של המפה הפוליטית מול אישה חומלת מהשמאל. זוג כמו דנה וערן, או כמו אהוד אולמרט ורעייתו האמנית עליזה אולמרט, המוכרת כפעילת זכויות אדם, או אולי כמו מאיה ודן, הנשואים מזה שלוש שנים. היא אשת תקשורת בת 38 ממחנה השמאל, הוא איש ימין בן 36 שעובד בתעשיית הביטחון, שניהם הספיקו לתדלק לא מעט ריבים משפחתיים בשבועות האחרונים. "המלחמה הזאת הוציאה את כולם משלוותם ובארוחת שישי זה הדבר היחידי שמדברים עליו", מספרת מאיה. "בארוחה האחרונה דן אמר איזשהו משפט על מה שצריך להמשיך לעשות בעזה, ואני התפרצתי ואמרתי לו שאנשים עם רטוריקה מתלהמת כמו שלו בעד מלחמה הם אנשים חשוכים ונחותים בעייני. כשאנחנו מתחילים להתווכח כל אחד מאיתנו מקצין את עמדותיו: הוא חושב שאני 'חיה בסרט', שיש לי חלום ילדותי ותמים על שלום, ואני מצד שני לא מוכנה שהבת שלי תגדל ותשמע את הדברים שהוא אומר בשעת כעס, משפטים כמו 'שימותו כולם'.
בין משפט למשפט מאיה מציצה בפייסבוק ובודקת אם דן כבר הספיק לפרסם היום סטטוס חדש. "הסטטוסים שלו נורא מביכים אותי", היא מודה, "בכל פעם שהוא מפרסם משהו כזה אני מתכווצת. הייתה פעם אחת שאפילו ביקשתי ממנו להסיר משהו שכתב אחרי שנהרגו חיילים שלנו במבצע הנוכחי, ולזכותו יאמר שכשביקשתי ממנו הוא הבין ומיד הסיר את הפוסט. למרות כל השיחות הקשות, אני מרגישה שהשפענו קצת אחד על השני. בהתחלה כשהייתי מדברת על הסבל שלהם הוא היה חייב לעבור לדבר על תושבי הדרום. אני הייתי מסבירה שזה לא סותר ובסופו של דבר היינו מגיעים לשיאים של ריב מטורף. היום אפשר לומר שהצלחתי להכניס גם את תושבי עזה אלינו הביתה. במקביל, אני מודה שגם אני מצליחה להבין שאולי יש צדק בדבריו כשהוא אומר שהוא פשוט יותר מציאותי ממני".
האם למאיה היה בכלל סיכוי מול טבעה הנשי בדרך לעיצוב זהותה הפוליטית? האם העובדה שנולדת כגבר או כאישה עשויה בכלל להשפיע על הטוקבק שתכתבו לכתבה הזאת? מחקרי מדע המדינה שנערכו בארץ ובחו"ל מעידים שכן. "ברור שנשים מצביעות יותר למפלגות שמאל וגברים מצביעים יותר למפלגות ימין ברוב הדמוקרטיות המערביות", מסבירה פרופ' אורית קדר מהחוג למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, שחקרה את הנושא, "עד לפני ארבעים שנה בערך המצב היה הפוך: נשים הצביעו למפלגות שמרניות יותר, אבל בהדרגה הקו הזה התהפך. מאז שנות השבעים ועד היום זאת המגמה הברורה".
הנתונים עליהם מדברת פרופ' קדר דוברו לא אחת באקדמיה האמריקאית והאירופיות. בבחירות האחרונות לנשיאות ארה"ב למשל, הציגו כלי התקשורת המקומיים את מפת הבחירות של ארה"ב כפי שהייתה נראית אילו רק גברים היו מורשים להשתתף בהן. התוצאה עבור הנשיא הייתה עגומה: לא רק שאובמה הדמוקרט היה נדרש לחפש עבודה חדשה, אלא שגם היה נאלץ להתמודד עם תבוסה מוחצת כמעט בכל מדינה בארה"ב בנפרד. הסיבות המיוחסות לפער הפוליטי הזה בין גברים לנשים הן בעיקר חברתיות-כלכליות: "ההצטרפות של נשים לשוק העבודה גרמה להן להתעניין יותר בזכויות עובדים ובזכויות סוציאליות וסחפה אותן לשמאל. הסברים נוספים הם החלשות מוסד הנישואים והעלייה במספר הנשים חד הוריות שמחפשות תנאים סוציאליים. בנוסף, יש גם התחזקות ערכים פמיניסטים, כמו זכות האישה על גופה, המזוהים בעיקר עם השמאל", היא מסבירה. טענה נוספת שמעלה פרופ' קדר במחקרה לצד הדוקטורנטית אודליה אושרי, היא שייתכן ובמקביל לתנועתן של נשים שמאלה על פני המפה הפוליטית, גם המין הגברי צעד כמה צעדים ימינה. "במערב אירופה למשל, הימין הקיצוני הלאומני שמאוד התחזק בשני העשורים האחרונים, נהנה מתמיכה רבה יותר של גברים מאשר נשים", היא אומרת.
נשים נוטות יותר לחמלה
המגמה המדוברת זוכה לחיזוק מחקרי גם כאן בישראל. מחקר חדש שערכו פרופ' מיכל שמיר והחוקרת עינת לביא מאוניברסיטת תל אביב, אשר עתיד להתפרסם בקרוב כחלק מספרה של פרופ' שמיר "הבחירות בישראל – 2013", מגלה כי בשתי מערכות הבחירות האחרונות ניתן לזהות נטייה נשית להצביע למפלגות שמאל. בקרב בוחרים יהודים, בהם התמקד המחקר, התגלה פער של 5% בין סך ההצבעות של נשים למפלגות שמאל ומרכז לעומת הצבעות של גברים. בצד השני של המפה הפוליטית, התגלה פער של 9% בין סך ההצבעות של גברים למפלגות ימין לעומת סך ההצבעות הנשיות. האם הנתונים האלה הופכים את התמונה לחד משמעית? לביא מדגישה שהמצב מורכב.
"נשים נוטות יותר לשמאל מגברים בשאלות הנוגעות לתחום הכלכלי והחברתי, אבל הן דווקא ניציות מהם בתחום המדיני ביטחוני", היא אומרת. "בשאלות של הגדלת תקציב הביטחון או החזרתםשל שטחים, למשל, נשים מתיישבות יותר עם ההגדרה של 'ימין ביטחוני'. עם זאת, בכל הנוגע לנושאים של תקיפה ולחימה הן נוטות להעדיף משא ומתן ולייחס חשיבות רבה יותר לערך השלום ולהידברות". גם בנושאים החברתיים-כלכליים ניתן לראות תופעה דומה ומבלבלת: בעוד נשים תומכות מצד אחד בהגדלת הוצאות המדינה כמעט בכל תחום - חינוך, בריאות, קצבאות ילדים ועוד - רק 21 אחוז מהן היו מוכנות לשלם יותר מיסים על מנת לטפל בבעיות אלה".
איך אפשר להסביר את המצב? פרופ' יורם יובל, פסיכיאטר, פסיכואנליטיקאי וחוקר מוח מאוניברסיטת חיפה מדגיש כי "לפני שמדברים על ההבדלים צריך להסתכל על המשותף בין הנשים והגברים במחקר. בשורה התחתונה במחקר, כמו בהרבה מחקרים אחרים, ישנה מידה גדולה של דמיון ביניהם. חשוב גם להבין שלא כל הבדל מובהק סטטיסטית הוא גם הבדל משמעותי". עם זאת, הוא מציין כי את ההבדלים שעולים ממחקרן של פרופ' שמיר ולביא, ניתן להסביר גם על ידי ההבדלים הביולוגיים בין נשים וגברים, שמצדם מנהלים דיאלוג מתמיד עם מגמות תרבותיות וחברתיות. "צריך להתמקד כאן בשני מושגים – חמלה וחרדה. זה לא שאין גברים רחמנים או לחלופין נשים 'מכשפות', אבל נשים בממוצע נוטות יותר לחמלה מאשר גברים. רואים את זה במחקר הספציפי גם בנושאי כלכלה וחברה, כאשר נשים תומכות יותר בגישה סוציאליסטית ושוויונית, וגם בנושאי הביטחון, כשהן מייחסות חשיבות רבה יותר לערך השלום ומעדיפות להימנע מתקיפה
בעוד שפרופ' יובל כי ידע ביולוגי יכול להסביר את התופעה, פרופ' דפנה יואל, ראש המגמה הפסיכוביולוגית באוניברסיטת תל אביב, מדגישה שאין כל הוכחה שקיים הבדל מולד שכזה. "אין שום דרך לדעת אם יש מרכיב שקשור במין שתורם להבדל בין ממוצע הנשים וממוצע הגברים בעמדות פוליטיות", היא מסבירה ומוסיפה כי "רק אם נגדל אנשים בעולם נטול מגדר נדע את התשובה. מה שכן ברור זה שגם אם למין יש תרומה, היא בטלה בשישים לעומת השפעות סביבתיות. יש הרבה הסברים חלופיים לטענה שבממוצע נשים נוטות יותר שמאלה מגברים - למשל, החינוך של נשים לאמפתיה והתחשבות בזולת, או העובדה שנשים הם הקבוצה הכפופה וגברים הקבוצה הדומיננטית".
שקד: השיח נגדי רווי בשוביניזם
שרון בנרף, מטפלת ברפואה סינית ואמנית שהקימה בשבועות האחרונים את קבוצה "נשים אומרות חלאס" המונה כ-5,800 נשים מרחבי המזרח התיכון, לא מאמינה שנשים שמאליות או ימניות יותר מגברים, אבל טוענת שלדעתה היכולת לנהל דיאלוג פורה בולטת יותר אצל בנות מינה. "לצערי השיח ששולט בחברה וגם בדיונים פוליטיים זה שיח גברי שצבוע בצבעים דיכוטומיים וכוחניים", היא אומרת ומתייחסת לבחירה להקים קבוצה שמטרתה "לאגד את הקול הנשי במזה"ת", ולהשתמש בכוחן של הנשים "לבלימת הלחימה ועידוד מסר של שיח ושל שלום". "יש משהו בנשיות שהוא מלכתחילה לא שחור ולבן. זה גם האמפתיה וגם יצר האימהות שמלווה בחמלה מסוימת. יש משהו בשיח של נשים שמאפשר חשיבה יותר רחבה ופחות דיכוטומית והתחושה היא שיש מקום מוגן יותר לשיחה. בינתיים הקבוצה מוכיחה את עצמה. מתוך כמעט ששת אלף נשים נאלצתי למחוק רק שתיים".
בעבר סיפרה שקד כי בניגוד לזוגות שתיארנו בכתבה, אצלה בבית היא דווקא זאת שהייתה תמיד לסמן הימני. את בעלה ואבי ילדיה המשרת כטייס קרב, הגדירה כמי שנוטה לצדה השמאלי של המפה הפוליטית. כיום, היא אומרת, הוא כבר מתקרב לכיוונה. "בעלי כבר לא בשמאל ואין ספק שעכשיו הוא כבר מרכז-ימין". לדבריה, "הוא טוען שזה לא שהדעות שלו השתנו משמעותית, אלא שהסביבה וכל המפלגות נוטות היום יותר שמאלה ומה שפעם ייצג את המערך היום מייצג יותר את עמדות הליכוד, ולכן הוא נחשב במרכז".
כפוליטיקאית בולטת ומושכת אש, היא מספרת כי לעיתים לתחושתה היא סופגת יותר ביקורת מאשר עמיתיה הגברים בימין. "כן, יש מאמרים של השמאל הקיצוני בעיקר נגד מירי רגב ונגדי שהם רווים בשוביניזם", היא אומרת. "הם מתייחסים מאוד לג'נדר, לסגנון נשי או לא נשי, לצורה החיצונית שלנו - אבל זה לא צריך להפריע לנו ואני לא מייחסת לזה חשיבות. בסך הכל אני חושבת שהחברה שלנו מאוד מתקדמת ושוויונית ואני לא חשה שדוחפים נשים לדרך פוליטית שונה מזאת של גברים. העובדה שישנם בעיקר גברים בתפקידי לחימה ולכן גם יותר בכירים בתפקידים צבאיים היא טבעית, כי אכן קיים הבדל פיזי בין נשים וגברים. כמובן שיש גם מקום לשיפור, וצריך לראות יותר נשים בכנסת ויותר נשים בתקשורת, במיוחד בתקופת מלחמה כשיש מספיק נשים עם ניסיון רלוונטי".