היו ימים 

בכל שנה אחרת היינו מקטרים על השטויות שהרגיזו אותנו בה. על איך הרסו לנו את טוויטר, על איזה טמטום היה טירוף הרולאפס, על איזה בלתי היו אייל גולן ודניאל גרינברג. בכל שנה אחרת היינו מסכמים שנה ואומרים, זוכרים איך סבלנו השנה מהח"כית החדשה טלי גוטליב? נכון היה נורא הקטע עם זדורוב? ואיזה אסון היה לנו עם המהפכה המשפטית, פשוט שואה.

ואז אשכרה קרה לנו אסון וסוג של שואה עם סבל לאומי חסר פרופורציות, וכל שאר הצרות התכווצו ונעלמו. אבל אנחנו עדיין מתגעגעים לנורמליות הזאת, של לקטר על רולאפס ו-AI ויוניקורן. אנחנו עדיין רוצים להתעצבן על טוויט של ח"כ חסר טקט ולא על פוש עם עוד שמות של הרוגים. לפחות ביום האחרון של השנה המחרידה הזאת, תנו לנו להעמיד פנים שעוד אפשר להיות קטנוניים כמו פעם.

אז בואו נקטר. 

ציורי AI משעממים 

השנה כל טמבל עם לפטופ כבר למד איך מנסחים פרומפט והציף את הפיד שלו בציורי AI נוצצים וחסרי נשמה. מקריקטורות פוליטיות תוצרת בית (ביבי בתור... גנב שמחזיק שקי דולרים?!) דרך התחכמויות של שילובי תמונה (ביבי בתור... שורת עצים?!) ועד פאנצ'ים שעלו לנו בראש בזמן הישיבה במשרד (ביבי בתור….. ברבי?!), כולנו חשנו את עצמנו לרגע אומנים חשובים שיש להם משהו להגיד. אבל האמת היא שציורי AI כבר הגיעו למקום כל כך גנרי שבו אפשר פשוט לכתוב עליהם "שבת שלום" ולשלוח לאמא בוואטסאפ. היא אפילו לא תשים לב.

ליבנת אורינובסקי 

רק נפטרנו מהדר מוכתר וכבר הגיעה נודניקית חדשה, ראשת מפלגת "שכירים בוערים". אורינובסקי פרצה לתודעה בסדרת סרטוני טיקטוק שבהם היא מקשקשת על כמה צר עולמם של שכירים, בניגוד לעולמה המרתק שעוסק רק בכמה צר עולמם של שכירים, וסחפה את כולנו לטינוף משותף עליה ברשתות. אבל אל תדאגו, היא לא מתרגשת מההייט כי העיקר שמדברים עליה – רק ככה בונים ברנד או מפתחים ביזנס או יוצרים פרודוקט רקוגנישן ואליוז או מה שזה לא יהיה. פעם היה פשוט יותר לצחוק על קלולסיות חסרות מודעות באינטרנט. געגועים לאביבית בר זוהר. 

יתושי טיגריס 

גדלנו על האקסיומה שיתושים יש רק בקיץ, אבל מתברר שיתושי טיגריס יש בקיץ, בחורף, בלילה וביום, מעל ומתחת ומסביב ל"סנו די!". פשוט לא אכפת להם מכלום, הם קולים על הקטלן החשמלי טוסטים בכיף שלהם. כשנסיים עם חמאס, הטיגריסים הם היעד הבא. לא ניתן לטרור לנצח.

הקריסה של טוויטר

אילון מאסק רכש את טוויטר כבר ב-2022, אבל רק השנה זה התחיל ממש להשפיע עלינו המשתמשים. שינוי מודל המנויים, אין-ספור באגים, הגבלת כמות הציוצים לחלק מהמשתמשים ומתן שטח של עד 1,400 מילים לציוץ לחלק אחר (ואיכשהו אלה תמיד האנשים האחרונים שאתם רוצים לשמוע מהם כל כך הרבה), ומעל הכל – השם הגנרי, הסתמי, המאצ'ואיסטי והטיפשי הזה, X. ממותג אהוב ומלא אופי הפכה טוויטר למשבר גיל של איש אחד, וכולנו משלמים על זה. 8 דולר בחודש, אם אנחנו רוצים לצרף סרטון של שלוש דקות.

דמי טיפול של וולט

לא מספיק אתם לוקחים לנו 16 שקל דמי משלוח, נוסף על רובריקת הוספת הטיפ, השנה הוספתם עוד 2 שקלים דמי טיפול? לכו תטפלו בעצמכם, חצופים. אבל קודם תביאו לנו שני המבורגרים מסוסו.

טירוף הרולאפס

איך דור שמוצף בכל כך הרבה ממתקים דקדנטיים מרחבי העולם נופל בחתיכת גומי עם סוכר רק בגלל שאיזו משועממת בטיקטוק שמה עליו גלידה. פאקינג תאכלו גלידה, ווירדוז.

טירוף גלידת קראנץ' פיסטוק

או-קיי לא משנה.

טלי גוטליב 

יוניקורן 

למשך חודשיים כולנו היינו צריכים להעמיד פנים שאנחנו מתים על "יוניקורן", כי זו גאווה לאומית להופיע באירוויזיון והעצמה פמיניסטית לפרגן לנועה קירל, אבל אז דעך הבאזז וגילינו שזה סתם עוד גיבוב קלישאות פופ שמנסה משום מה להחיות את טרנד החד-קרנים מ-2010. כשקירל הוציאה לשיר גרסה מחודשת בזמן המלחמה כי "הוא קיבל משמעות אחרת לגמרי" כבר היה ברור שלאף אחד אין כוח לראות אותה רוקדת, לא משנה כמה פעמים היא תצעק עלינו.

נמלי אש

יש מצב שהאפוקליפסה באמת הגיעה, אם אחרי הקורונה ומשבר האקלים אנחנו חוטפים גם מכת נמלי אש ובקרוב כנראה גם שחין, ארבה, כינים וכל שאר התפריט. הדיווחים על פלישת נמלי אש לישראל, בצירוף האזהרה של החברה להגנת הטבע שזו רק ההתחלה, מוכיחים סופית שאלוהים כנראה באמת כועס עלינו. אז הומואים, תפסיקו!

פודל טוי

את החיים אי אפשר להנדס, אז לפחות את הכלבים אפשר! זן ה"פודל טוי", כלב שפותח במיוחד להיות זעיר, חמוד, נקי, שקט ועושה פאנלים הפך השנה ללהיט בז'אנר הכלבים הקנויים, והפרזנטור העיקרי הוא עומר אדם, שקנה חופן פודל לאהובתו יעל שלביה. מומחים מזהירים כבר שנים שעיוות גנטי של כלבים גורם להם נזקים בריאותיים חמורים, אבל אנחנו לא נשקוט עד שנשיג פודל שהוא גם קטן, גם מגיע עם רינג לייט מובנה וגם ניתן לאחסן בו טלפון, מסקרה וטמפון. העתיד כבר כאן.

@yael_shelbia

Our first day together 27.6.2023 ♥️

♬ Surrender - Natalie Taylor

המאפיה הגיאורגית 

זה העונש שלנו על זה שסיפרנו יותר מדי בדיחות על גרוזינים כל השנים האלה – המאפיה הגיאורגית השתלטה על עולם הפשע והולכת לתת לנו בראש. עם הראש הרגיל לגמרי שלהם. בצורת עיגול רגיל.

מלחמת אזרחים 

עד הבוקר ההוא ב-7 באוקטובר, המלחמה העיקרית פה הייתה אחד נגד השני. אנשים דרסו מפגינים, תלשו שלטים, פוצצו שידורי חדשות וסירבו להתנדב, וכבר התחילו דיבורים רציניים על הפרדת כוחות וחלוקת המדינה לשתי אוטונומיות כאילו אנחנו בסדרה דיסטופית של אסי כהן. זאת באמת הייתה תקופה נוראית. וכמה שאנחנו מתגעגעים אליה עכשיו.

זדורוב השתחרר

לא משנה אם אתם חושבים שהוא אשם או זכאי, אם שחררנו רוצח מסוכן או כלאנו אזרח אומלל 16 שנה, בכל מקרה מערכת המשפט הישראלית יצאה לא משהו מהסיפור. לא נורא, היא לא תישאר פה להרבה זמן.

בראד פיט בן 60

כולנו זוכרים איפה היינו כשדפקנו את היד במצח וצעקנו מול מסך הטלפון "בראד פיט בן כמה?!". נראה כאילו רק אתמול הוא היה יפיוף צעיר וחסר דאגות, כלומר אנחנו היינו, לאן הזמן הזה ברח? האם בקרוב נהפוך לאמא שלנו שמדברת על איך פעם אלן דלון היה חתיך? אלוהים, אנחנו דינוזאורים – מטאור, בוא ותיקח אותנו כבר.

הטרנד של לחם חביתה

באמת שיר חמוד, אבל אתם קולטים כמה זמן היינו אובסס על מקושקשת בבגט? מה הלאה, נבצע באירוויזיון את "צ'יק צ'ק ג'וק"?

מכת"זיות 

במשך שנים הן היו מפגיזות מיעוטים בהפגנות נישה אז לא ממש התייחסנו, אבל השנה המכת"זיות הגיעו סוף למיינסטרים עם ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית, ואזרחים מכל גוני האוכלוסייה זכו לטעום את מי הצבע הכחולים על בשרם. השורה התחתונה? ממש לא התלהבנו מהחוויה. מלכלך, כואב ומסוכן, 4 בסולם ברסלר. נוט קול, ברו.

כתבים שאומרים "וצריך להגיד" בחדשות

פשוט תגידו וזהו.

טל ברמן ואביעד קיסוס נפרדים

יותר מהפרידה של סטטיק ובן אל, יותר מהפרידה של רמי וריטה, אפילו יותר מהפרידה של דץ ודצה: פירוק הזוגיות הרדיופונית של מגישי "הבוקר עם טל ואביעד" הותיר את תושבי ישראל המומים וכואבים. אחרי יותר מ-20 שנה של שנינויות שחר ברדיו, שכללו עליות ומורדות, שחוק ודמע והרבה משאיות זבל, הצמד תלה את האוזניות, ולנו נשאר רק לנסות לנחש מה בדיוק קרה שם. ולהעביר תחנה.

הדרת נשים

טוב, זו לא תופעה רק של השנה האחרונה, אנחנו די בטוחים שהיא התחילו כבר מתישהו בשנת 1979777 לפני הספירה (חרא שנה אם אתם זוכרים), אבל ב-2023, עם הממשלה הימנית והדתית ביותר, הנושא של הדרת נשים הרגיש אקסטרה-טעון. מנהג האוטובוס שהכריח נערות להתכסות בשמיכה ועד סערת ההפרדה בכיכר דיזנגוף ביום כיפור, השנה התעצבנו קצת יותר מהרגיל כשביקשו מאיתנו לכבד את רגשות הזולת ולהיעלם.

היאיר-לפידיזציה של אביב גפן

גם זה לא תהליך חדש, אביב גפן הוא כבר מזמן לא המורד חשוף החזה שצורח שהוא רוצה שינוי, ובשנים האחרונות הוא הספיק להתנצל בפני הציבור הדתי, לשיר עם אברהם פריד על סובלנות ולהעריץ את בני גנץ. אבל השנה ההתברגנות של גפן הגיעה לשיאה, עם הקמפיין לחברת הרהיטים דן דיזיין סנטר, שבו הוא עוקץ את ילדי הירח ומפציר בנו לרכוש ספה. כשהוא ביטל את ההופעה עם אריאל זילבר כי אנחנו "נלחמים על דמותה של ישראל" והתחיל להיפגש לארוחות ערב אינטימיות עם הבסטי גנץ, כבר התחיל להיות ברור שהבן אדם הפך למפלגת מרכז עם ג'ל. רוצים שינוי? הצביעו "יש נתיב עם גפן אביב". 

ברביקור

אומנם הסרט "ברבי" של גרטה גרוויג ניסה לחנטרש אמירה פמיניסטית ומעצימה על מקומן של הנשים בעמדות כוח, אבל מה שאנחנו לקחנו ממנו זה בעיקר שז'קט ורוד נצנצים זה מה זה הורס. כך נוצר (או יותר הגיוני, כך הונדס בכוח על ידי חברת מאטל) טרנד ה"ברביקור", שהורה לנו לאמץ לוק ברביבאי ורדרד כדי להראות שאנחנו עוצמתיות או ווטאבר. אומג, זה בדיוק מה שווירג'יניה וולף הייתה עושה.

האון אנד אוף של אייל גולן ודניאל גרינברג

אומג, הם חזרו! אומג, הם נפרדו! אומג, הם חזרו אבל לא גרים ביחד אבל כן נוסעים ביחד למלון אבל גם נצפו בנפרד במסיבה אבל אז צייצו "תודה להשם על חיבור נשמות מחדש". נשמות, תיסגרו על עצמכם ותוציאו פוש מסודר בתום שנת המס הנוכחית, הלכנו לנמנם. 

 

 

 

הצגת פוסט זה באינסטגרם

 

 

 

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎Daniel greenberg‎‏ (@‏‎daniel_greenbergg‎‏)‎‏

ההתרגשות מסבן אילבן וקרפור

זוכרים איזה תור מטורף היה לסבן אילבן כשהוא רק נחת בישראל? חצי רחוב הוקדש לשיירת האנשים שבסופו של דבר רק רצו לקנות קולה ומסטיק בפיצוצייה האוברייטד בעולם. גם מההגעה של קרפור התרגשנו כאילו אוטוטו אנחנו פריזאים בגולף שחור וצעיף אומרים קסקסה, לפני שנכנסנו לסניף וגילינו שהעגלות נגנבו בדיוק כמו במגה ליד. מתי נלמד שפה זה לא אירופה ולא אמריקה ושום השקה מפונפנת לא תשנה את זה.