לא יעזור כל הריטלין שבעולם, כשמפגישים יחד את מריאנו אידלמן ויובל סמו, בלתי אפשרי לשמור על ריכוז ולא להתפקע מצחוק. מודעת לבעיה, החלטתי מראש להפחית כמה שפחות גירויים מבחוץ ולנעול אותם בסלון הבית שלי, הרחק מכל הסחות דעת. אלא שכבר עם הכניסה שלהם אני מבינה שלמרות פעולות המניעה – פשוט זה לא הולך להיות.
"עכשיו היא תכתוב שאני עושה לך קפה", אומר סמו בזמן שהוא ניגש למטבח להכין את מה שמריאנו ממהר להגדיר "הבוץ הטוב בעיר". ברגע הזה אני מבינה שהם לא ממש זקוקים למראיינת. צריך רק להשאיר את מכשיר ההקלטה דולק, ולהניח להם לקשקש את עצמם לדעת.
"ובכן, אני יושבת עם מריאנו ויובל סמו", אומר סמו במבטא גרוזיני מוגזם, "לקראת הפרלמנט שעולה לעונה שנייה ב-17 לחודש". מריאנו מרים את הכדור ומגיב מיד, באותו מבטא, "ב-17 לחודש?!".
סמו: "אל תתעצבן".
מריאנו: "ואם לא יהיה רייטינג, מה תעשו?"
סמו: "יהיה רייטינג".
מריאנו: "אבל לא בטוח שיהיה רייטינג".
סמו: "זו סדרה אהובה".
מריאנו: "זו סדרה לאקשרי. אבי ניר, הרב של קהילת קשת, לקח את זה. זו סוגה עילית-עילית".
סמו: "אבי ניר ואלכס הנשיא המקורי. זו סדרה שהיא סדרת בוטיק".
מריאנו: "דרך אגב, כשברלד מגיע לבניין קשת לחזרות, הוא מחנה בחנייה של הנשיא. אבל אל תגלו".
אם כך, הבנתם למה הם כאן: שאולי, הקטור, אמציה, אבי, וקרקו – חברי "הפרלמנט", פרי יצירתם של אסף הראל, אסי כהן וערן זרחוביץ' – חוזרים לעונה שנייה, המאיימת להיות קורעת אפילו יותר מהקודמת. מה שהתחיל כמערכון בתוך "ארץ נהדרת", הפך להיות קאלט בכיכובם של אסי כהן, ערן זרחוביץ', מאור כהן ליאת הר לב והשניים שלפניכם, שגורם לכל חתכי האוכלוסייה לעשות פיפי במכנסיים. יש האומרים שמדובר במוצר הכי קרוב ל"חמישיה הקאמרית" המיתולוגית, מריאנו וסמו פשוט מסתפקים בזה שיש להם שוב הזדמנות לשמוע בריפיט את השם "אירנה".
"ביבי הוא אשף תקשורתי"
הראיון הזה התקיים עוד בטרם נכנסו כל אזרחי ישראל לטווח הטילים ונאלצו לפתוח את המקלטים, אבל רגע אחרי שבוע מטורף שכלל לוויות טרגיות, הרבה מאוד שנאה, התפרעויות בכל מקום והאשמות הדדיות של כל קצוות המפה הפוליטית, לפחות בפיד בפייסבוק. לא כל כך כיף פה עכשיו, והסחל'ה הזה לא פוסח מעל האנשים שהכי מצחיקים אותנו. "מה זאת אומרת, אנחנו אזרחים במדינה הזו, כמוך, כמוני, כמו ההורים שלנו, כמו כולם", אומר סמו. מריאנו ממשיך: "זה מתעצם כי גדלנו, יש לנו משפחה. עזבי את החרדות הרגילות, את זה יש גם לאנשים בשוויץ. כשיש לך ילדים, פתאום אתה רוצה לדעת יותר על מה שקורה פה, אם יהיה או לא יהיה פתרון. אני מניח, סמו, שבגיל 20 היית פחות מעלעל בעיתון".
סמו: "מה שקורה עכשיו, קורה פה כבר 66 שנים".
מריאנו: "זה לא שמשהו השתנה".
סמו: "יש פשוט נקודות רתיחה. לצערנו קרה מה שקרה, ואז עשו את המעשה השני, שגם לא היה צריך לקרות".
מריאנו: "וגם לצערי יקרה מה שיקרה. אין מה לעשות ,כאילו יש מה לעשות", הוא אומר, ומבלי ששם לב יוצא לו קצת הביבי.
זו באמת אחת הדמויות החזקות שלך, ביבי נתניהו. בימים כאלה בטח גם באים אליך בטענות.
מריאנו: "ברחוב מדי פעם קוראים לי ביבי וזה תמיד בחיוך, אולי זה יוצא שאני הביבי הטוב?"
סמו: "היה את המפגש שלנו איתו כמובן. איזה מפגש" .
מריאנו: "אני מאוד התרגשתי כי זה ראש ממשלת ישראל, זו המדינה שלנו והוא ראש הממשלה, וכשהוא נכנס לאולפן – נכנסה איתו עוצמה כזאת, עוד לפני שהוא דיבר".
סמו: "היה שקט מופתי. האמת שתכננו קטע מצחיק שבסוף לא צולם: מולי אמר לי שאם ביבי יכניס את המילה 'איראן', אני מתפרץ לבמה ונותן לקיציס 200 שקל ואומר לו 'הפסדתי בהתערבות'. קיציס, מריאנו וביבי על הסט, ואני טיפה בצד, ולידי עומד מאבטח עם אקדח שלוף. אני קולט שאם זה קורה ואני קופץ לעבר ביבי, הוא הורג אותי. הוא יחסל אותי, כי אף אחד לא אמר לו שזה מה שהולך לקרות. ואני בחרדה. מצד שני, למות בתכנית זה חלום של כל שחקן".
מריאנו: אבל בסוף הוא לא הלך למקומות האלו. הוא אשף, אשף תקשורתי".
במה שונים ימי הצילום של ארץ נהדרת והפרלמנט?
מריאנו: "הפרלמנט יותר נושם. זה כמו מיני פיצ'ר, זו סדרת בוטיק".
סמו: "בגלל שאנחנו חמישה אנשים מאוד קרובים, זה כמו יחידה עילית, באים לעבודה בסבבה וברמת פרפקציוניזם כמו ב'ארץ', אבל פה אין לחץ, אין את המילה 'יאללה', הכל מתקתק. יאמר לזכותם של אסף, אסי וזרחוביץ' שהם עבדו חודשים ארוכים כדי להביא את רמת דיוק ומצוינות כזו".
מריאנו: "אנחנו מאוד נהנים בימי צילום. אנחנו צוחקים המון, כבר כשאנחנו מקבלים את הטקסטים בחדר חזרות, אנחנו צוחקים, זה תענוג לקרוא את זה. הסיטואציות ההזויות שהם כותבים, אתה אומר זה חוויה , איזה כיף שאני פה".
"דמות זה לא דלת, לא נכנסים אליה"
בחודש שעבר מריאנו ציין 40 שנה על כדור הארץ, ושבוע לפניו סמו חגג 42. הראשון נולד בדרום אמריקה והגיע לארץ כילד על ידיו הוריו מרטין ולואיסה, היישר לנתניה שם הוא מתגורר עד היום. השני בעל שורשים בולגריים, גדל בקריית אליעזר והיום מתגורר בתל אביב. האחד פרץ בסערה לתודעה יחד עם אלי פיניש ונמצא בארץ נהדרת החל מהתוכנית הראשונה ב-2003, האחר למד בינתיים משחק בית צבי, התחיל בתפקידי דרמה בתיאטרון ולקאסט הנחשק הצטרף רק ב-2007, אחרי שעשה דמויות קורעות ב"הרצועה" של ביפ. גם כשהם לא על הסט יוצא להם לעבוד ביחד – בפסטיגל, למשל – ולמרות הניסיון הרב, הם מקפידים על מקצוענות שיא, וגם היום ממשיכים לצפות בעצמם בפעולה, רק כדי להשתפר: "ברור", הם עונים פה אחד. "לי ולפיניש יש הופעה כל שישי שבת", מסביר מריאנו, "אז אני מקליט אותה ורואה כשאני חוזר הביתה. אני גם צופה בתכניות, לא בעצמי, רוצה לראות איך המכונית הזאת עובדת. אני מאלה שיושבים באוטו ורוצים לדעת איך הוא נוסע".
סמו: "אתה רואה איך היית, איפה יכולת לעשות יותר, איפה היית טוב. אתה לא יכול תמיד להיות הכי טוב, אבל אתה שואף לשם, לא תמיד מגיע לשם. זה מבאס ת'תחת כשאתה לא עושה משהו מספיק טוב".
מריאנו: "אני אוהב את התכנית בלי שום קשר לזה שאני נמצא שם, אני נהנה לראות אותה וגם חשוב לראות איפה אפשר לשפר בפעם הבאה".
סמו: "זה צורך קיומי, זה כמו אוכל ושתייה בעבודה הזאת, זה משהו שאתה חייב. היצירה היא חלק ממך".
כשמקבלים דמות חדשה, איך נכנסים אליה?
סמו: "וואי וואי, אני יכול להעיד על עצמי אבל גם על מריאנו, כי אנחנו שנים ביחד ואני מכיר אותו טוב: זה הייסורים הכי גדולים. קודם כל אחת ולתמיד – לא נכנסים ולא יוצאים לדמות. זה חרטא שאיזה שחקן המציא. לא נכנסים לדמות, אתה עובד עליה – זו לא דלת שאתה נכנס. לפני כל דמות ראשונה שאתה עושה, אתה לא ישן. לפעמים אתה הולך עם האינטואיציה שלך לפעמים נגד. אתה במלחמות עם עצמך".
מריאנו: "אתה לא רגוע גם אחרי שאתה רואה את זה".
סמו: "לפני שנהג המונית עלה בפעם ראשונה, הייתי בחדר עריכות כל יום, בסטרס לא נורמלי. לראות מה עושה העורך ומה הבמאי חושב, עד שהכל לא מתחבר ואתה רואה את זה הדבר. אתה לא מניח לזה. השף שעשיתי השנה (הדמות של משה משה – ל.ש), זו דמות שעברה ארבע דמויות עד שהגענו אליה. החלפנו פאות, וקעקועים, ולקח זמן עד שמצאנו את הגוון הקולי המדויק".
מריאנו: "אני פשוט עושה שיעורי בית, קורא את הטקסט טוב טוב, אני אוהב לבוא מוכן, יש פרומטר שזה עוזר אבל כשזה אצלך בפנים אתה יותר משוחרר ויותר נהנה. החברים עוזרים המון עם עצות וטיפים חלק אתה לוקח חלק לא, ובסופו של דבר אתה מקווה לטוב".
לפעמים אתם מקנאים בדמויות שאחרים עושים?
סמו: "אני נמס מכישרון, כשאני רואה משהו טוב זה גומר אותי. משחק או ריקוד של בת שבע או פסל ברחוב, זה לא משנה. אני רואה את מריאנו עושה את עמיר פרץ, אני נמס. זו לא קנאה, אני לא אומר אני רוצה לעשות את עמיר פרץ, כי אני בחיים לא אגיע לרמות שלו".
מריאנו: "אני גם, אני מרגיש כמו קבוצת כדורגל ענקית ואם מישהו לקח את הכדור והוביל אותו ועשה שם בישול יפהפה אני שמח בשבילו ובשביל הקבוצה, אני לא מקנא".
האמת, זה כמעט מעצבן כמה שטוב לשניכם בעבודה. יש ימים שאתם מתבאסים לבוא לסט, שאין לכם כוח?
מריאנו: "אין דבר כזה".
סמו: "אני מבסוט עוד מהלילה לפני".
מריאנו: "אני אומר לך: ארץ צריכה לרוץ כל השנה. התכנית הזאת צריכה להיות באוויר כל השנה".
ולא בא לכם לעשות גם דברים אחרים?
סמו: "אנחנו עושים".
מריאנו: "שנינו שחקנים. אני מאמין שאם יציעו לנו תפקיד או אודישן לסרט דרמה או מתח נלך וניתן את הבסט שלנו. חלקנו עושים דברים בתיאטרון, חלקנו עושים סדרות בלי קשר לזכיינית שאנחנו עובדים איתה. לאלי ולי יש את המופע, גם לזרחוביץ יש, לליאת יש הצגות בתאטרון, עלמה מוכרת גלידה".
סמו: "לי יש קו חלוקה של פיתות".
מריאנו: "פיתות קטנות".
תגידו, לא מעייף להיות מצחיקים כל הזמן?
סמו: "כן, אבל בבית אתה מרשה לעצמך לא להיות מצחיק".
מריאנו: "זה נכון שמצפים מאתנו להיות מצחיקים כל הזמן, אבל גם זה עניין של מצב רוח".
ומה עושים כשאין מצב רוח?
"אז פשוט לא מצחיקים", הוא אומר וצוחק, "אנחנו אוהבים להצחיק. אין כמו צחוק בשביל אווירה טובה".
סמו: "יש תקופות שזה מציק, שאתה אומר לא בא לי, אבל לא מתייסרים. אני חושב שזכינו. גם לעשות את זה ולעבוד בזה וגם להצליח בזה ולהרוויח מזה. אז אי אפשר להגיד 'וואי, קשה לי'".
מריאנו: "עדיף להיות מפורסם ממשהו מצחיק, מאשר לא. יש מלא מפורסמים בעיתון לא מדברים חיוביים, אני מעדיף להיות בצד הזה של הפרסום".
משתדלים לא למשוך אש
פתאום, תוך כדי דאחקות, מריאנו קם לשטוף בעצמו את כוס הקפה שלו. אני קצת בהלם, והוא מתנצל ומסביר שהוא מתכוון להכין לעצמו עוד אחת. לסמו יש הסבר אחר: "את לא מבינה איך הוא מסודר", הוא אומר בהערצה, "תקשיבי מריאנו הוא הכי פרפקציוניסט שיש. הוא מטורף, לחיוב כמובן. אצלי כשנופל פנס על הראש פה וכשיש בלגן, אז דברים מתחילים לעבוד. הוא חייב הכל מושלם, מתוקתק. אני מקנא כי אין לי את הדבר הזה, אני חייב בלגן כדי שיתחיל העסק לעבוד".
מריאנו, כתב הגנה?
"אני, הצבא יישר אותי .עד גיל 18 הייתי בלי סדר בלי כלום, ומשהו שם סידר אותי. חזרתי הביתה פתאום התחלתי לסדר לעצמי את הדברים. התחלתי להיות יותר מסודר כי הייתי מקבל עונשים. הייתי מכונאי מסוקים ופתאום ראיתי שחיילים מסודרים היו יותר ממושמעים, והבנתי שאם את מסדר את הבלגן שלך, יהיה לך יותר קל".
סמו: "זה מקסים לראות את זה. הוא פרפקציוניסט ברמות".
קשה מאוד ללקט מהם מידע אישי. ממש כמו הרבה מחבריהם לקאסט של ארץ נהדרת – גם הם קנאים לפרטיותם וממש נלחמים כדי להגן עליה, ונראה כי מריאנו אפילו מייצג קו קיצוני במיוחד בכל הנוגע לשמירה על חייו הפרטיים. ובכל זאת, בין השורות, תוך כדי שיחה מקצועית, משוחררים פירורי מידע על החיים שמעבר לדמות. מריאנו אב לשלושה – בת ובן מזוגתו הנוכחית אידה, ובת נוספת מחברתו לשעבר נטע-לי. סמו נשוי לשחקנית דנה אברהם המוכרת מהסדרה פולישוק, ולהם שני ילדים.
"מה שטוב בפגרות מהטלוויזיה זה שיש יותר זמן להיות עם המשפחה. זה נהדר, זה טוב וזה חשוב, אין יותר חשוב מזה".
סמו: "פגרות זה בעיקר אספרסו וסקיני ג'ינס. אני מסתובב עם האופניים שלי בתל אביב ומסתכל על אנשים".
מריאנו: "אל תשחק אותה, אתה איש משפחה חבל על הזמן".
המשפחות משלמות מחיר בגלל הפרסום שלכם?
מריאנו: "אלה צרות טובות".
סמו: " הוא בכלל ברח לנתניה אז הוא לא מרגיש את זה ביומיום, אני גר על גבול תל אביב".
מריאנו: "נראה לי שם ששנינו לא מנסים למשוך אש".
סמו: "אתה לא הולך למקומות שאתה יודע שבהם יצלמו אותך. אם צילמו צילמו, אבל אני לא מחפש את זה".
הן גאות בכם?
מריאנו: "בטח. הקטור מהפרלמנט זה אחד לאחד אבא שלי".
סמו: "ראינו את אבא שלו בגיא פינס, זה היה מאוד מצחיק. חוץ מזה שהוא עם קרחת והקטור עם שיער מסודר – זה ענק. הם אחד לאחד, בול אותו הדבר".
מריאנו: "הוא שמח מאוד מזה, זה מעיף אותו".
סמו: "אני חושב, מהמעט שאני מכיר את אבא של מריאנו, שהוא הכי שמח פעמיים: בדוקטור הקטור וכשמריאנו עושה את ביבי נתניהו. את יודעת מה זה למהגר שהגיע מארגנטינה שהבן שלו עושה את ראש הממשלה?"
מריאנו: "אבא של סמו הוא טייס".
סמו: "אזרחי, לא טייס נוסעים".
מריאנו: "טייס, טייס. אל תתווכח".