נתי קלוגר מהורהרת. עיניה הכחולות תלויות בנקודה כלשהי, ידיה עוטפות כוס מיץ תפוגזר והבלונד הזוהר שלה מתנפנף מצד לצד: "לא, לא, זה לא יכול להיות", היא אומרת, "לא יכול להיות שאין לי תשובה על זה".
מה שקרה זה שלפני כמה דקות שאלתי אותה מה השריטה שלה, ומאז – דממה. היא חושבת. וחושבת. וחושבת, ובסופו של דבר מודה שאין לה מושג. "איזה מפגרת אני", היא מופתעת, "אני הרי הכי שרוטה בעולם, ופתאום אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר ספציפי".
מה זה אומר, הכי שרוטה בעולם?
"כאילו יש לי תדמית נורא בסדרית כזאת, של מישהי שלמה עם עצמה וזה, אבל אני שרוטה למוות, שרוטה מכל הכיוונים. אני אף פעם לא מרוצה מעצמי, פשוט לא מרוצה משום דבר".
אבל למה? את נראית מעולה, יש לך אהבה גדולה, שתי בנות מהממות, קריירה יציבה.
"ואני אסירת תודה על מה שיש לי, באמת. אבל אני לא מרוצה מעצמי בכלל. מאיך שאני נראית...עזבי, אני לא רוצה לדבר על זה. בואי נגיד שאני לא מרוצה".
אנחנו נפגשות בבית קפה בתל אביב מתחת לבית שלה. הסיבה: "70 מיליון סיבות לעושר", סיטקום חדש (שבת, 22:30, ערוץ 2, קשת) שבו היא מככבת לצד שמוליק לוי. בסדרה הם משחקים את אלי ושרי, זוג נשוי מהגיהינום שמנהל יחסי שנאה-שנאה, אבל רגע לפני שהיחסים מגיעים לפיצוץ והם מחליטים להתגרש, אלי מגלה שזכה ב-70 מיליון שקל בלוטו. "כאן מתחילה הקומדיה", מסבירה קלוגר, "כי הוא מבין שאם הם יתגרשו הוא יצטרך להתחלק איתה בכסף, ואת זה הוא ממש לא מוכן לעשות".
אבל אם קודם לא היה לו כלום, מה אכפת לו להישאר עם 35 מיליון?
"תתפלאי, כשאתה מאוד שונא מישהו, אתה לא רוצה שיהיה לו שום דבר, אני יכולה להבין את זה".
זה מוכר לך מהחיים, להיות בזוגיות עם מישהו שאת לא סובלת?
"ממש לא. תשמעי, במערכת היחסים בסדרה אין טיפה של חמלה או הבנה, אני מאוד מקווה שאנשים לא חיים ככה במציאות, זה כבר יותר מדי".
"אני תמיד קצת אישה נרגנת"
ולא שבמציאות הכל דבש ופרחים ופרפרים; לפני שנתיים הצטלמה קלוגר ל"מחוברים" עם בעלה, הבמאי בועז רוזנברג ושתי בנותיהן, התאומות אנה ואמילי בנות החמש. בסדרה, ששודרה בהוט לפני שנה וחצי, הציגה קלוגר באומץ ובכנות רבה משבר גדול בזוגיות. מול המצלמות היא התקוטטה והתפייסה, דיברה בפתיחות על ההיריון הלא מתוכנן ועל ההפלה שהחליטה לעבור, וגם קיטרה על כך שכל עול הבית נופל על כתפיה.
מצחיק שאחרי מחוברים, שוב את בתפקיד של אישה במשבר.
"כן, אבל את יודעת, לא הייתי משווה, בסיטקום זה מאוד קיצוני".
את מגלמת שם דמות של אישה מאוד נרגנת.
"אני תמיד קצת אישה נרגנת, כנראה. אבל תהיה כלפיה המון חמלה, בגלל בעלה, אבא שלה, המאהב שלה. אישה כזאת שהכל מסביבה דפוק".
למה בסיטקומים נשים הן היצורים הכי פחות כיפיים בסביבה?
"זה לא תמיד ככה. נגיד יעל שרוני ברמזור, לא כיפית כזאת? תשמעי, בסיטקומים עושים נשים ממורמרות כי זה תמיד מצחיק. בדרמה יש כל מיני טיפוסים של נשים, שם זה יותר מורכב. כמו בחיים".
על מה שקרה במחוברים, שם גילמה את הדמות המורכבת מכולן, אין לה חרטות. "זה פורמט נורא חושף, אבל למדתי מזה המון. עליי, על הזוגיות שלי, על טלוויזיה, על הפקה, על אנשים, על אחריות. זה תהליך טיפולי מדהים, איך עוד לא עלו על זה? איך עוד לא מטפלים ככה בעצם?".
ככה איך?
"שמצלמים את המשפחה ואז רואים ומבינים. אמרתי להפקה 'אני מוכנה לשלם לכם שתעשו לנו את הטיפול ושזה לא יהיה בטלוויזיה. אבל אני מבינה שבטלוויזיה צריך לערוך כדי שזה יהיה מעניין. אני לא אקטר פה על העריכה כי אני יודעת מה זה טלוויזיה, והרוב שם היה אמת, מי שראו שם זאת אני – עם הטוב והרע, עם הדברים היפים והמכוערים. אבל לאנשים נורא נוח לשפוט. לשבת מול המחשב ולכתוב 'היא מגעילה, היא מפגרת, היא שמנה, היא רזה', זה תמיד נורא קל".
נעלבת?
"בהתחלה מאוד. אמרתי – איך אנשים לא מבינים, אנחנו הקזנו שם דם, נתנו את הלב שלנו בטלוויזיה, תעריכו את זה. אבל אף אחד לא מעריך, לא טוקבקיסטים ולא מבקרים ולא אנשים שחשבת שהם חברים ושאתה מאוד מעריך, ושאמרו לך דברים קשים".
ממה הכי נפגעת?
"מהמון דברים. טוקבקיסטים זו תופעה שנחשפתי אליה רק בגלל מחוברים, כי ככה אני לא מתעניינת. כאילו, מה הם יגידו עליי, שאני לא מבצעת את דמותי עד הסוף? וואו, אמאל'ה, איזה מעליב. אבל כשאתה מציג את עצמך בתור בן אדם אתה פתאום מגלה מה אנשים מרשים לעצמם להגיד. כאילו, מאיפה, מה זה המילים האלה? כתבו לי למשל בקשר להפלה 'איזו אישה מפונקת, עשית הפלה כי לא התמודדת עם הבחילות, חכי חכי שיהיה לך סרטן'. זה היה שוק בשבילי. או נגיד 'אין להם כסף לגדל עוד ילד אבל היא מעשנת ווינסטון לייט'. אה, אוקיי. כאילו, וואו, בן אדם, לאיזה רזולוציות ירדת. די, באמא שלך".
בעיקר אמרו עלייך שאת פולניה נרגנת. זה בטח לא נעים לשמוע לאור זה שקודם הכירו אותך כקומיקאית.
"כן, הייתה מבקרת טלוויזיה מהוללת, לא אריאנה מלמד, שאמרה שאני בכיינית וקוטרית בלה בלה בלה. ואז אני קוראת את הסטטוסים שלה בפייסבוק ומבינה כמה היא במצב קשה, אבל על זה היא לא כותבת, את זה היא חושפת רק ל-300 החברים שלה בפייסבוק".
את עדיין נשמעת פגועה.
"כי את נשואה עם ילדים ומנסה לנהל איזושהי קריירה, ויש כל כך הרבה נשים שהן לא במקום הזה ולכן לא מבינות את זה. אני חושבת שהביקורות הגיעו מהן. אם נגיד מישהי אומרת עליי 'מה היא מקטרת, זאתי, שתוציא את הילדות מהגן ותשטוף כלים ותסתום את הפה' – אני לא יכולה להתווכח עם דבר כזה. תשמעי, אני כבר הייתי רווקה, אני יודעת מה זה. והיו אז דברים נורא טובים ומגניבים וכיפיים ומסיבות ובחורים והוא כן התקשר ולא התקשר, ולצד כל זה היו גם את הרגעים הנוראיים, הבודדים, שאת לבד בעולם הזה, שאת מרגישה הכי לא אהובה. אז אני את הצד הזה כבר ראיתי, ומן הסתם אני כבר לא אהיה אותה רווקה נטולת דאגות שאומרת לי יאללה יאללה. אני רוצה להגיד לה – כשתגיעי למקום שלי, נדבר".
במציאות את טיפוס יותר כיפי?
"יש לי כל מיני צדדים, ואני רוצה להאמין שכן. יש לי חברות ומשפחה שלא סובלים ממני כל הזמן, את יודעת. תראי, במחוברים הכל היה מבוסס על סיפור אמיתי, וזהו, מה כבר אני יכולה להגיד? כאילו, בעוד שנתיים אני סוגרת עשור ואני צריכה לקבל אחריות, להסתכל אחורה ולהגיד – זאת אני. עם ההצלחות, הכישלונות, הילדות, ההפלה, המשברים, האהבה ענקית. יש לי הכל, טפו טפו טפו".
זה היה מאוד אמיץ וחשוף מצדך, לדבר על ההפלה. את מצטערת עליה לפעמים?
"ממש לא, אין לי אפילו מחשבה אחת על זה, אני שלמה במאה אחוז כי זה לא התאים בשום צורה. כשאת מעורערת עם עצמך לגבי החיים, אז בשביל מה להביא ילד? והזוגיות הייתה נורא נורא לא יציבה והבנות היו בנות שנתיים ושום דבר לא היה נכון. אני חושבת שלהביא לעולם ילד מתוך חוסר רצון זה חמור שבעתיים מאשר לעשות הפלה".
ומה היום? את רוצה עוד ילד? אתם עובדים על זה?
"אולי. אני לא יוצאת בשום הכרזה".
"לא בטוח שיש לי מרפקים"
היא בת 38, נולדה ברמת גן, אביה הוא מנהל תיאטרון חיפה לשעבר, אמה שחקנית. היא עצמה אחת השחקניות המוכשרות בסביבה, עם רזומה שכולל תפקידים בתיאטרון ובטלוויזיה. את הפריצה הגדולה שלה היא חייבת ל"הרצועה", תכנית קאלט ששודרה בביפ ב- 2004, שם כיכבה לצד אורי גוטליב וטל ברמן. התכנית סימנה אותה כאחת הקומיקאיות המבטיחות בארץ, ומאז לא הפסיקה לעבוד בטלוויזיה ("כפיות", "כאן גרים בכיף") ובתיאטרון ("תורת היחסים", "היופי כן קובע"). עכשיו היא משחקת ב"אוצר יקר" של בית לסין, "קומדיה צרפתית חמודה להפליא", היא אומרת, "וגם היא עוסקת בכסף, או מיי גאד, את חושבת שמתישהו זה יגיע גם אליי, הכסף? הכסף הגדול, אני מתכוונת".
מאיפה מגיע כסף גדול בתחום הזה? תפקיד שווה? חוזה טאלנט?
"תפקיד אני לא חושבת, חוזי טאלנט – ביטלו כבר את הקונספט הזה, לא?"
כן. אז את צריכה לעשות קמפיין מטורף, אולי.
"יאללה, בכיף. תשמעי, אני כל הזמן עובדת. בדיוק דיברתי על זה עם חבר לא מזמן, שמאז שהתאומות נולדו לא הייתה לי תקופת יובש. לא מתעשרים מזה, אבל כן, בהחלט אפשר להתפרנס ממשחק בארץ".
אבל עדיין קשה להיות אישה מצחיקה בארץ, לא? עד כמה קשה היום לאישה לבסס קריירה על פאנצ'ים?
"נראה לי שמי שעושה את זה – עושה את זה מעולה. אבל אין הרבה מצחיקות, זה נכון".
מה צריך? מרפקים?
"זה בטוח. ולא רק בקומדיה, בכלל בתחום הזה צריך מרפקים, נקודה".
ולך יש?
"לא בטוח".
מבחינתי היית צריכה להיות היום בארץ נהדרת.
"אבל זה לא קרה. זה לא שהגיעה הצעה ואמרתי לא. אבל אני בורג קטן, מי אני? אני נמצאת איפה ששמים אותי, ולא כולן חייבות להיות בארץ נהדרת. ועדיין, ברור שמשהו קורה פה לא נכון אצלי. מה? אני לא יודעת. אבל אין ספק שהכישרון היום הוא קצת פחות חשוב. צריך גם מזל וניהול נכון. גם לא כל מה שאת עושה הוא בהכרח מה שחשבת שיהיה: הרצועה הייתה סיפור אהבה, נהנינו שם מאוד, והיו גם רומנים פחות מוצלחים בתחום הזה והם משאירים את חותמם, בלי שמות. היו גם תכניות בידור ספציפיות שלקחתי בהן חלק ולא היו כל כך טובות. אבל אין לי תלונות".
את נורא יפה. יש מחשבות על התבגרות, חששות מהגיל? לא פשוט להתבגר במקצוע הזה.
"כרונולוגית אני לא מרגישה קרובה לגיל שלי בשום צורה, הוא כאילו קיבל פחות משמעות. אומרים ש-40 זה ה-30 החדש ויש בזה משהו, שאנחנו מתבגרים יותר לאט, ויותר בכבוד נראה לי. אבל אני שומרת, עובדת בזה".
בגלל המקצוע?
"לא, בגללי. אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי אז אני רצה כמעט כל יום ועושה פילאטיס מכשירים פעמיים בשבוע שזה מדהים, מתקן לי את הגוף, הדבר הזה. ופחמימות – משתדלת להימנע, רק לחם שיפון פה ושם. בסופי שבוע אני חורגת בטירוף ונהנית מכל רגע".
בואי נדבר קצת על אמהות. עד כמה האמהות מפריעה לקריירה?
"יכול להיות שהיא מעכבת, אבל לא מפריעה. אני כבר כל כך רגילה לזה, הילדות שלי נולדו למציאות שאמא שחקנית, שיש פעמים שאמא כל הזמן בבית ויש פעמים שלא. וכן, יש המון רגשי אשמה, זה חלק מהעניין. אבל אני לא יודעת אחרת, לא זוכרת מה עשיתי עם כל הזמן שהיה לי לפני שהן הגיעו".
ובכל זאת, הייתה לך תקופת הסתגלות לא פשוטה אחרי הלידה.
"רק אחרי הלידה? גם לפני. תחשבי שאת נכנסת להריון ספונטני, הולכת לאולטרה סאונד, הריון הכי רצוי, הכי מבורך, וחוזרת מהרופא עם שניים בבטן. כאילו, וואו, איזה שוק זה היה. קיבלתי את זה מאוד קשה, בכיתי בטירוף. עוד לא הספקתי להתרגל לזה שאני בהריון, איך שניים?".
ואז הן יוצאות מהבטן, ומגיע השוק האמיתי.
"רגע, קודם כל הלידה – אין על הרגע הזה, עזבי. ורק תדמייני מה זה ללדת שניים בלידה רגילה, זה לא סתם קסם, זה קרקס שלם. כאילו, הרווחתי פה, אין מילים. רק כשחזרנו הביתה היה גיהינום. אמרתי: מה, מה קורה פה? כאילו, איך אני אמורה לדעת מה הן רוצות עכשיו?".
מי עזר לך בתקופה הזאת?
"אהממ, מי עזר לך?"
בעיקר אמא שלי.
"אני לא זוכרת הרבה מהתקופה הזאת אבל תשמעי, היה לי קשה, אני לא אשקר. זה גם מטלטל אותך. את החיים, את הזוגיות".
לבבות בעיניים
בשמונה השנים האחרונות היא נשואה לבועז רוזנברג, במאי ריאליטי ויוצר דוקו מסוקס. את הטלטלה הזוגית שלהם תיעדה, כאמור, במחוברים פלוס. באחד הפרקים היותר זכורים בסדרה מתוודה רוזנברג בפני קלוגר שבביקור בחו"ל נתקל באקסית שעשתה לו פרפרים. לא קרה ביניהם כלום, אבל הווידוי הזה הביא אותה לדמעות, כמו גם הכרזתו שאין מצב שישטוף כלים. "אנחנו במקום אחר היום", היא מהרהרת כשאני שואלת אותה מה מצב הזוגיות. "המשבר שלנו ישב על שגרה, שחיקה, דברים שבלב. בזכות מחוברים למדנו להגיד את הדברים שפחדנו להגיד, לדבר יותר עמוק. אתה לומד להגיד ולהבין שיש עוד רמה של חשיפה אישית מול בן הזוג. ככה זה, מדי פעם צריך לנער את השגרה, ומשברים מנערים אותה. אני לא פוחדת ממשברים, הם חלק מהחיים".
בואי נדבר תכלס: הוא שוטף כלים?
"לא. עד הכלים. פשוט השלמתי עם זה. החלטתי להפנות את הנרגנות הפולנית שלי למקומות אחרים. הדבר היחיד שאני מצטערת עליו זה שרק אחרי מחוברים עשינו שיפוץ מהמם בבית. אני רוצה להגיד את זה לטוקבקיסט 344, שציין בחוכמה שהבית שלנו היה אחד המכוערים – אז תודה. כי הוא היה זרז לשיפוץ הזה".
אז בזכות מחוברים שיפצתם גם את הבית וגם את הזוגיות.
"לגמרי. תראי, אני מבינה היום כמה שחתונה זה דבר טריקי. אתה מכיר בן אדם בתקופה מסוימת בחיים, ובנקודת הזמן הזאת זה הדבר הכי מדהים שיכול להיות. בועז ואני התחתנו מתוך אהבה ענקית, היינו מאוהבים בטירוף, כשמסתכלים בתמונות של החתונה שלנו רואים לבבות בעיניים, חד משמעית. ברור שאחרי כמעט עשור ביחד משהו קורה ללבבות האלה בעיניים. זה קשה, צריך לבדוק את זה כל הזמן".
האהבה הגדולה עדיין קיימת?
ברור. אחרת לא היה רצון להיות ביחד וגם לא היינו עוברים את המשבר. הדבר הכי חשוב בלשרוד משבר זה לרצות להיות ביחד. זה כל כך קשה לחיות בזוג, שאם אין רצון מאוד חזק, זה לא יקרה. הרצון שלי ושל בועז מבוסס על אהבה ועל התאמה, אני ובועז הכי מתאימים. אני לא חושבת שמישהו היה יכול להכיל אותי כמו שהוא, והאמת, גם לא חושבת שיש מישהי שהייתה יכולה להכיל אותו ככה, ולפרגן לו כמו שאני. אני לוקחת לעצמי את כל הקרדיט. אני שלמה מאוד עם הזוגיות שלנו".
ומה הלאה עם הקריירה? מה היית רוצה לעשות?
"להמשיך לשחק, לעשות תיאטרון, להצטלם. גם קולנוע".
אולי ריאליטי? זה קונספט שמתניע קריירות.
"ריאליטי לא מתניע קריירות, זה בולשיט אחד גדול, בולשיט בולשיט בולשיט. ובואי נגיד שאני את חלקי תרמתי במחוברים, אבל המשחק עצמו מגניב אותי. האח הגדול VIP, הישרדות".
וואו, אני מה זה לא רואה אותך בהישרדות. את לא קצת מפונקת בשביל זה?
"אני הכי לא מפונקת. אנשים מאוד מתפלאים כשהם מגלים את זה, אבל אני הכי לא. רק לאכול דברים מוזרים לא הייתי יכולה, גם לא בשביל לשרוד, אין סיכוי בעולם. אבל חוץ מזה הייתי מסתדרת".
היית מסוגלת לא להתקלח שבוע?
"גם יותר משבוע. את רואה, אני מפתיעה, את לא יודעת כלום. אני נהנית במלון חמישה כוכבים ובאוהל במדבר סיים פאקינג סיים, נהנית מזה הכי בעולם".
יש סיכוי שנראה אותך בסדרה משלך? בשנים האחרונות זה טרנד אצל מצחיקנים.
"אז אולי אני קצת לייט בלומר בעניין הזה. שנים אמרתי שאני לא רוצה לעבוד לבד, ובשנה האחרונה מדגדג לי להרים מופע. לא סטנדאפ, אלא משהו שיהיה בו גם סיפור דרמטי. זה מעניין אותי ויש דיבור על זה. וחוץ מזה תשמעי, אני שמחה על המקום שאני נמצאת בו. בדיוק אתמול דיברתי עם איזה חבר ואמרתי לו שאני מסתכלת לפעמים במחברת מבית ספר למשחק, עדיין יש לי אותה, המון שנים אחרי. מפעם לפעם אני מעלעלת בה ורואה מה שכתבתי אז: 'אני רוצה לשחק בסדרה, אני רוצה לעשות תיאטרון, להצטלם מלא, שיאספו אותי להצגות ילדים... והנה, הגעתי לזה. הגשמתי הכל".
בגדים: קארין רום, מרוה דיין, ETAM | תכשיטים: TOUS | איפור ושיער: עידן גיטקר | סטיילינג: רפאל אייל.