דפיקות בדלת העירו את האחים בדיר בשעה ארבע בבוקר ב-28 בינואר 2013. את סוג הדפיקות הם זיהו מיד. הלמות נמרצות, עיקשות, מבשרות רעה. היו אלה אותן הדפיקות שהם שמעו אז, ביוני 1999, כשהמשטרה עצרה אותם בתום אחת מחקירות ההאקינג המורכבות והמרתקות בתולדות המדינה. הם מיהרו במורד המדרגות, נתמכים בקירות ובמעקה כדי שלא ליפול. לשוטרים שהתדפקו על דלתם היה הפעם צו מעצר על משהו אחר לגמרי: הנפקת חשבוניות מס פיקטיביות בהיקף של 190 מיליון שקל, לא פחות, על עסקאות בתחום הדלק. כשאזקו אותם, האחים בדיר ביקשו מהשוטרים שיהיו קצת יותר עדינים. בכל זאת, הם עיוורים.
שנתיים וחצי חלפו מאז המעצר ההוא, והאחים בדיר עדיין מחכים לפסק הדין. מונדר בדיר (40), המבוגר מבין שלושת האחים ומי שנחשב למוח המבריק ביותר שמאחורי החבורה, סוגר 29 חודשים בכלא, בעוד שמוזהר (39) ממתין להכרעה בביתו לצד אחיו שאדי (34), שאינו מואשם הפעם. לטענת האחים, הסיבה היחידה שהם עומדים לדין היא בגלל העבר הבעייתי שלהם. "בשבילם, גם אם אגיד שהשמש יוצאת ממזרח הם מחפשים מה העבירה בזה", אמר מונדר באחד הדיונים בבית המשפט. "אין מה להגיד, אני פה בגלל העבר שלי ולא בגלל שום דבר אחר".
"מענישים אותנו בגלל דברים שעשינו לפני 20 שנה, כשהיינו ילדים", אומר מוזהר. "ברחנו מתחום התקשורת לתחום הדלק ומצאנו שם את אותה התנכלות. גם אם היינו מתעסקים במסטיקים היו מתנכלים לנו. אומרים שיש למונדר מסוכנות, איזו מסוכנות? אפילו תסקיר המבחן המליץ לשחרר אותו. מה אי פעם עשינו שהיווה איום ביטחוני על ישראל? להפך, רק עזרנו לביטחון של ישראל".
כשאני שואל את מוזהר איך הוא ואחיו תרמו לביטחון המדינה, הוא מזכיר את סיפורו של ההאקר הסעודי שפרץ ב-2013 לשורה של אתרים ושרתים מקומיים, ופרסם מאות אלפי מספרים של כרטיסי אשראי ישראלים. "פנו אלינו גורמים מודיעיניים וביקשו שנעזור", טוען מוזהר. "הבעיה במדינה הזאת היא שמטפלים בבעיה נקודתית, לא עוקרים אותה מהשורש. שאלנו 'מה אתם רוצים, שהסעודי יפסיק או שתהיה הגנה לאתרים שלכם?'. אמרו לנו 'אנחנו רוצים שהסעודי יפסיק'. אז עשינו מה שעשינו, והסעודי הפסיק".
אתה חושב שאתם מופלים לרעה כי אתם ערבים?
"תשמע, היחס שלנו למדינה מורכב. תמיד אנחנו אומרים שאם היינו נולדים במדינה ערבית, במצרים או בסעודיה, לא היינו יכולים להגיע לכלום. לא היינו יכולים ללמוד מתרבות אחרת שתשפיע עלינו לטובה. אבל יש גם אפליה. העובדה שמונדר עצור כבר כמעט שלוש שנים על תיק צווארון לבן בלי שיש הרשעה, זה מזעזע. תמיד קיבלנו יותר ימי מעצר וסבלנו מגזענות, ללא ספק. תמיד ניסו לתייג אותנו כמחבלים, כפצצת זמן מתקתקת. תמיד אמרו 'זה לא חתול, זה אריה'".
אחת החקירות הסבוכות בתולדות משטרת ישראל
כדי להבין אם האחים בדיר הם חתולים או אריות צריך לחזור לתקופה שבה הם היו גורים - שנות השמונים בכפר קאסם. חמולת בדיר אמנם נחשבת היום לחמולה מבוססת היטב, אשר כוללת גם את ראש עיריית כפר קאסם עאדל בדיר ואת כדורגלן העבר וואליד בדיר, אבל אז המצב היה שונה לחלוטין. האחים בדיר נולדו בבית עני מאוד, הוריהם קרובי משפחה, דבר שגרם לעיוורון גנטי. רק אחיהם הבכור, אשרף, רואה. "זאת היתה חברה סגורה, טעונה בהרבה דעות קדומות", נזכר מוזהר. "ואז אמא שלי הביאה לחברה המטופשת הזאת שלושה ילדים עיוורים. התייחסו אליה כאילו היא עשתה משהו רע, כאילו היא חטאה וקיבלה על זה עונש משמיים".
האם, חלימה בדיר, התעקשה לשלוח את ילדיה לבית ספר רגיל. הם סבלו בהתחלה מהצקות ומהקנטות מצד שאר התלמידים, אבל בסופו של דבר מצאו את כרטיס הכניסה שלהם לחברה: טלפונים ציבוריים. "כשהייתי בן שבע רק התחילו להתקין טלפונים בכפר", משחזר מוזהר. "אני זוכר שלא הבנו למה צריך להשתמש באסימון, מה האסימון הזה עושה. מכאן זה התגלגל. המטרה שלנו לא היתה לפרוץ למרכזיות, אלא לפרוץ את הקירות של המגבלה עצמה. להפוך את העיוורון ליתרון".
התחביב החדש הפך לאובססיה. הטלפונים הציבוריים, ולאחר מכן גם הביתיים והניידים, היו עבור האחים עולם חדש ומופלא שבו שורר שוויון מוחלט בינם לבין אנשים שיכולים לראות, והם רצו לשלוט בעולם הזה. מה שגירה את אזניהם בהתחלה היו הצלילים שהם שמעו ברקע בכל פעם שהם השתמשו בטלפון קווי: מעין צפצופים בתדרים מסוימים שאת הצופן שלהם הם היו נחושים לפענח. עם הזמן הם הבינו שהתדרים האלה משמשים לאיתות פנימי במערכת הטלפוניה, ובאמצעות השמיעה האבסולוטית שלהם הם הצליחו לפצח את שפת הצפצופים, ולהשתמש בה כדי לשדר למרכזיה פקודות משלהם - מה שנקרא "פריקינג". בסופו של דבר האסימון נפל, והאחים בדיר הבינו איך הם יכולים להשתמש בטלפונים ציבוריים גם בלי אסימונים.
הפריקרים הצעירים שיכללו את היכולות הפיראטיות שלהם לכדי אמנות. הם בילו את רוב זמנם צמודים לשפופרת, בשיחות עם מוקדניות 144 משועממות, פריקרים ממדינות אחרות או סתם עם אנשים אקראיים לחלוטין. באמצעות הקשת רצפים של ספרות הם היו מסוגלים להתנועע בעולם הטלפוניה בחופשיות, לפרוץ למרכזיות, לדלג באקרובטיות בין תיבות קוליות ולחווט מחדש את המערכת לפי רצונם. עד שבסופו של דבר עלו עליהם.
זאת היתה אחת החקירות הסבוכות שידעה משטרת ישראל. החשד הראשוני עלה כשגילו שמישהו פרץ למרכזיה של גלי צה"ל והשתמש בה כדי להוציא שיחות בחינם למדינות בחו"ל, ובעיקר למדינות ערב. החקירה נמשכה שלוש שנים וכללה עשרות שוטרים, מומחים מהארץ ומחו"ל, מכשור מיוחד והאזנות סתר. בסופו של דבר השוטרים הגיעו אל מרכזייה פיראטית בתוך צריף נטוש בשדה ביפו, שממנה הצליחו האחים לקשר בין הלקוחות שלהם לבין יעדים שאליהם חייגו בחו"ל, דרך המרכזיה של גלי צה"ל ומרכזיות אחרות, תוך שהם עושים רווח נקי על כל שיחה. איך האופרציה הזאת עבדה בדיוק? את זה אף אחד לא הצליח להבין. אפילו השופטת סביונה רוטלוי כתבה בהכרעת הדין כי "את פשרם של אותם ספרות וסימנים לא הצליח איש ממומחי התביעה וההגנה לפענח". אבל מה שבטוח זה שהאחים בדיר הצליחו לגרוף בשיטה הזאת למעלה מ-20 מיליון שקל, לעתים עשרת אלפים ואפילו 20 אלף שקל ביום, וכל זה כשהם היו רק נערים.
כתב האישום שהוגש נגדם מנה 44 אישומים, וגובה על ידי כ-40 אלף מסמכים, 1800 קלטות ו-200 עדים. בין האישומים היו פריצה למרכזיות של גלי צה"ל, בזק, פלאפון וענקיות תקשורת אחרות, חדירה למחשבים, גניבה, הונאת כרטיסי אשראי, הטרדה, סחיטה באיומים, קשירת קשר לביצוע פשע, התחזות לעובדי מדינה ועוד. האחים הוגדרו מיד כסיכון ביטחוני ונאסר עליהם להשתמש בטלפונים בכלא מבלי שסוהר יחייג עבורם. היחס העוין כלפיהם התבטא גם בסיקור התקשורתי של הפרשה. בידיעות אחרונות הכותרת היתה "איך הצליחו שני עיוורים לחדור למערכות הטלפונים של השב"כ והמוסד?", בעוד שבמעריב ציטטו מקור בכיר שטען כי "החבורה הזו עשתה נזק גדול למדינה". גם בסיבוב ההוא מונדר שהה 28 חודשים במעצר עד תום ההליכים, בעקבות מסמכים חסויים בהם נטען כי האחים מסוגלים לשבש את פעולת הרמזורים בישראל ולשנות את לוח הטיסות בנתב"ג.
בסופו של דבר הסעיפים שנקשרו בשב"כ ובמוסד לא הופיעו בהכרעת הדין, והפאניקה התגלתה כמוגזמת. השופטת גזרה על שאדי שלושה חודשי עבודות שירות ועל מוזהר שישה חודשי עבודות שירות וקנס של 25 אלף שקל. מונדר קיבל את הענש הכבד ביותר: קנס של 75 אלף ₪ ו-5 שנות מאסר בפועל, מתוכן קיזזו את המעצר שכבר ריצה. מאוחר יותר, בערעור לעליון, הוא זכה להקלה בעונש ושוחרר מיידית. בהכרעת הדין תהתה השופטת רוטלוי, ״האם זהו סיפורם של שלושה אחים, ערבים מכפר קאסם, שהגורל התאכזר להם בהטילו עליהם גזירת חשיכה מוחלטת מאז לידתם, ואשר מתוך שאיפה להוכיח לעולם את כישוריהם יוצאי הדופן עסקו במשך שנים בטווח רחב של עבירות שחלקן נחשבו על ידם כמעשי קונדס והתרברבות וחלקן היו עבירות מרמה? או שמא זהו סיפורים של שלושה אחים עיוורים מלידה שהעדיפו להפנות את יכולותיהם המופלאות בתחומים רבים לתחום הפלילי תוך שהם הולכים ונגררים אחר האח הדומיננטי לאפיקים הלא נורמטיביים, והכל מתוך בצע כסף?". אריות או חתולים?
בלי כלבי נחיה, בלי מקלות
אני פוגש את שאדי ומוזהר בביתם שבכפר קאסם, בית מרשים אבל לא מנקר עיניים. האח הבכור, אשרף, גר בבית נוסף בכפר. הדבר שהכי בולט במפגש הראשון, מעבר לעברית המדויקת, הוא שאין להם כלבי נחיה והם לא משתמשים במקלות. "אם אתה גדל בלי זה אתה מסתדר בלי זה", מסביר שאדי. "זאת לא מיומנות שאתה יכול לרכוש אחר כך. אתה צריך לפתח את היכולות שלך ולסמוך על עצמך, זה סוג של ביטחון. זה לא פשוט, במיוחד במקום כמו כפר קאסם שאין בו שום הנגשה לעיוורים, אבל אנחנו כבר רגילים לזה".
אנחנו מתיישבים בסלון, וארבעת ילדיו הקטנים של מוזהר ניגשים להציג את עצמם. "הילדים שלי הם פיצוי מאלוהים", אומר מוזהר וממשש את הסיגריה משני קצותיה לפני שהוא תוחב אותה לפיו. "התכוננתי כבר לילדים עיוורים, הייתי מוכן לזה נפשית, אבל בסוף הם יצאו רואים. זאת המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל".
לאחר שמשפט הפריקינג הגיע אל סיומו, האחים בדיר יצאו אל מציאות הרבה יותר אוהדת. שלושת הנערים העיוורים מכפר קאסם שהצליחו לחדור לגופים הכי מאובטחים במדינה הפכו למיתוס. "ייאמר לטובתה של המשטרה שהיא עשתה לנו פרסום שאם היינו צריכים לשלם עליו היה עולה לנו הון תועפות", אומר מוזהר. "השגנו את כל מה שרצינו. עיוור הפך להיות בנאדם מסוגל, אפילו דרוש, אפילו חלק מהפאזל. מעולם לא חיפשנו להזיק לאף אחד. בסך הכל רצינו להוכיח לאחרים שאנחנו יכולים לראות יותר מהם".
גם הצעות העבודה לא איחרו להגיע. חברות טלקומוניקציה, אבטחת מידע, הייטק – כולם רצו נתח מהאחים בדיר. "התחלנו לעבוד כיועצים", מספר מוזהר. "בעיקר לחברות כרטיסי אשראי וסלולר במדינות כמו מצרים, ירדן ודובאי. זה עולם אחר לגמרי. היתה לנו הצעה מירדן לבוא לחממה טכנולוגית של הנסיכה האיה, אבל סירבנו. זה נשמע בוננזה, אבל לא בשבילנו. אנחנו לא אוהבים להתרחק מהבית. היתה גם הצעה מגרמניה מחברה שמפתחת צגי ברייל לעיוורים. רצו לחתום איתנו חוזה לטווח ארוך, אבל ראינו בעצמנו מין שחקן כדורגל שרוצים לקנות אותו, והעדפנו להיות עצמאיים".
"גם כשהוא עשה עבירות פליליות זה היה כדי להוכיח שהוא יותר חכם מכולם"
אל תחום הדלק הם נכנסו לאחר שנתנו ייעוץ לרשת של תחנות דלק בטורקיה שהקימה מערך של כרטיסים וחיובים. במהלך העבודה הם ראו את המספרים ונדלקו להם העיניים, באופן מטאפורי כמובן. לפני שמונה שנים הם פתחו תחנת דלק משלהם בכפר קאסם, אבל מהר מאוד הסתבכו שוב: ב-2008 הואשמו מונדר ואשרף בדיר בעבירות כגון הפעלת תחנה ללא רשיון, מתן שוחד לפקידי ציבור, העלמת הכנסות והעלבת שוטרים ופקידי מס. גם הפעם מונדר הורשע ונידון לשנתיים וחצי מאסר. לטענתם, הם נפלו קרבן לסחיטה של נבחר ציבור.
אבל לאחים בדיר תמיד היו שאיפות גרנדיוזיות יותר. ב-2011 הם פתחו את חברת "תזקיקים": חברה שעסקה בקנייה ובמכירה של דלק בכמויות מסחריות. תזקיקים הייתה סיפור הצלחה מדהים: תוך שנתיים החברה קיבלה רשיון כיצרנית, רשיון שמוענק רק למספר מצומצם של חברות, ומאפשר להן לשאוב דלק ישירות מבתי הזיקוק של בז"ן. מחזור המכירות שלה היה בין 700 ל-800 מיליון שקל, דבר שמיצב אותה בין החברות הגדולות בתחום, וכל זה בשעה שהועסקו בה שלושה עובדים בלבד. "התחרינו בחברות כמו דלק, סונול ופז, וזאת גם הייתה הטעות שלנו", אומר מוזהר. "שיחקנו בליגה של הגדולים".
תזקיקים, אומר מוזהר, הציעה מודל חדש - שירות של 24 שעות ביממה, שרובו מתנהל על ענן ובאופן אוטומטי, דבר שהדליק, לטענתו, את המתחרים, וגרם להם לפנות לרשות המסים בניסיון לחסל את השחקן החדש. "המתחרים שלנו פנו אליהם ואמרו, 'אתם יודעים מי זה תזקיקים? זה האחים בדיר. מה שהם עשו עם טלפונים עכשיו הם עושים לכם בדלק'. הפשע היחיד שלנו היה שהצלחנו".
מעצרם של האחים בדיר נערך במסגרת חקירה רחבה ומסועפת של המשטרה ורשות המסים, שהניבה כתבי אישום מרובים נגד חברות בתחום הדלק. המשפט שמתנהל נגדם מזה שנתיים וחצי כולל שלושה אישומים, הראשון על הנפקת 97 חשבוניות פיקטיביות לכאורה בגובה 190 מיליון שקל, מתוכם על פי החשד ניכו הנאשמים מס תשומות בשווי 26 מיליון שקל ישירות לכיסם. בשנים האחרונות הנפקת חשבוניות פיקטיביות הפכה למכת מדינה בחסות ארגוני הפשיעה, אבל האחים בדיר טוענים בתוקף שכל העסקאות שלהם היו תקינות ושהם אף נאבקו בתופעה. "תמיד נלחמנו בכל מיני עבריינים ומשפחות פשע שניסו להיכנס לענף", אומר מוזהר. "נלחמנו באלה שלוקחים ליטר, מערבבים אותו והופכים את זה לשני ליטר. לא מכרנו להם ולא קנינו מהם".
האישום השני מורכב יותר: הנפקת החשבונות הפיקטיביות, על פי כתב האישום, יצרה בספרי החשבונות של חברת תזקיקים עודף במלאי הדלק. כדי לאזן את העודף הפיקטיבי לכאורה, הגיש מונדר בקשה לפירוק חברת "דבי אנרגיה", שלטענתו קיבלה מחברת תזקיקים סחורה ונותרה עם חוב של 120 מיליון שקל. התביעה טוענת שהחוב של החברה הזו, והפירוק שלה, היו פיקטיביים. לטענתם של האחים החוב של דבי היה אמיתי ונוצר כתוצאה מפרשה אחרת שניהלה רשות המסים נגד החברה. כראיה לכך, האחים בדיר הוכיחו שרשות המסים בעצמה הצטרפה לבקשת הפירוק.
אז איך הם מסבירים את ההצלחה המטאורית שלכם בשוק הקשוח של הדלק? "אם אני עושה משהו אני אוהב ללמוד אותו עד הסוף", הצהיר מונדר בעדותו בבית המשפט. "אני אוטודידקט. קראתי, שמעתי, למדתי, תחקרתי". את הטענה יוצאת הדופן הוא הדגים במשפט, ברגע שהותיר את כל מי שישב באולם שמוט לסת. אחת השאלות שעלו במשפט היא מדוע חברת תזקיקים בחרה לקנות דלק מחברות פרטיות כשהיא יכלה בזכות רשיון היצרן שלה לקנות אותו מבז"ן בפחות כסף. לטענת התביעה, זו הוכחה לכך שהעסקאות שהחברה ביצעה היו פיקטיביות. אבל למונדר בדיר היה הסבר אחר: לטענתו, ההבנה שלו בתחום כל כך עמוקה, שהוא יכול לחזות מראש ששביתה מסוימת בנמל באירופה או סופה בדרום אמריקה תגרום לעלייה במחירי הדלק, ולכן יש פעמים שמשתלם לו לרכוש כמה שיותר סחורה מחברות פרטיות מאשר לקנות מבז"ן, שהיא אמנם זולה יותר, אבל מגבילה אותו בכמות ודורשת ממנו ערבויות גבוהות.
"במדינת ישראל יש יתרון שמחיר שער בז"ן נקבע על ידי משרד האנרגיה. הנוסחה של קביעת המחיר היא נוסחה ידועה", הוא הסביר בעדותו. "המדינה רוכשת דלקים עבור כל המדינה בין ה-20 ל-25 לחודש, שזה אומר שהמחיר לחודש הבא יהיה ממוצע המחירים לתאריכים אלה לפי בורסת פלאץ, שקובעת מחירים בעולם, ובמזרח התיכון מתומחר לפי סיפלווארה, שזה שם של נמל באיטליה שהמדינה בחרה להיצמד לממוצע חמשת הימים לפי הנמל הזה. מחיר הנפט בעולם, לעומת זאת, מושפע הרבה מפוליטיקה מקומית של יצרני הנפט ומפוליטיקה עולמית של ארה"ב או של האיחוד האירופי. אם היתה סופה שנתנה מכה לכמה מתקני זיקוק במקסיקו, זה ישפיע על המחיר העולמי, כיוון שפחות דלק מיוצר".
התביעה התמקדה גם בעובדה שאחת הנאשמות בתיק, לצד שני האחים וחברת תזקיקים, היא בחורה ערבייה-ישראלית מהגליל בשם מייס עתאמנה, שרשומה כבעלים וכמנכ"לית של החברה, בעוד שמונדר מוגדר כיועץ ומוזהר כטלפן וכמתאם פעולות. חוקרי רשות המסים טענו שעתאמנה היתה עבור האחים בדיר מעין "קוף" שנועד לקחת על עצמו את האשמה במקרה שמשהו ישתבש, אבל היא הכחישה בתוקף. לטענתה, היא פגשה את מונדר בלימודים, בזמן שהוא עשה תואר שני בקרימינולוגיה והיא במנהל עסקים, ולתקופה מסוימת הם היו בני זוג לפני שהפכו לשותפים עסקיים. "היתה לו (למונדר) מניעה שיש לו עבר פלילי ולכן לא יכל לרשום עצמו כבעלים ולפתוח עסק כזה גדול על שמו", היא העידה.
עו"ד שוש חיון, שמייצגת את האחים בדיר יחד עם עו"ד בני נהרי, טוענת שאין לרשות המסים ראיה מוצקה אחת שתומכת באישומים שהם מייחסים לאחים. "הטיעון העיקרי שלנו בסיכומי ההגנה זה שעד היום אנחנו לא מבינים מה הראיות", היא אומרת. "גם בסיכומים של התביעה לא מופיעות ראיות שזה משהו מאוד חריג. בדרך כלל בתיק פלילי צריך להתמודד עם העדים ועם הראיות, ופה אנחנו שואלים איפה העדים והראיות?". ואילו עוה"ד נהרי מוסיף: "כמו שאמר מונדר בדיר במשפטו: זו חברה שפרנסה את מדינת ישראל במשהו כמו 230 מליון שקלים בתקופה הזו, זה סכום ששילמנו מיסים. זו לא חברה שנולדה בשביל לגנוב או לבצע פשע עו עבריינות".
לטענת עו"ד חיון, הראיה המשמעותית היחידה שהיתה לתביעה היא דווקא ראיה מזכה, והם הסתירו אותה מההגנה במשך כמעט שנה וחצי. "הם באו וטענו שלחברה בשם שוי לא היה דלק לספק לתזקיקים, ושכל העסקאות ביניהן היו פיקטיביות. ככל שהתקדם המשפט ראינו שיש להם איזשהו דיסק ששם יש את כל המשיכות של שוי מבז"ן מתועדות, וזה משהו שלא הועבר אלינו", היא מסבירה. "משם למדנו על הכמויות האדירות של הדלק שמונדר קנה, וזה משהו שהיה כל הזמן אצלם. עשינו על זה רעש רציני בבית המשפט העליון והשופטת מתחה ביקורת קשה מאוד על הפרקליטות. אסור להם להחזיק שום חומר רלוונטי מוסתר מההגנה, קל וחומר אם זו ראיה מזכה".
איך התנהלה העבודה שלך על התיק הזה מול האחים?
"אני מלווה הרבה נאשמים בהרבה תיקים, ומה שמדהים פה זה המעורבות שלהם בתיק. לכל דיון בבית המשפט הם הגיעו עם אמא שלהם. ישבתי במשך ימים עם מונדר בתא המעצר ואין מסמך או ראיה או עדות שהוא לא מכיר בעל פה. למונדר יש גם כריזמה נוטפת, אני באה לבקר אותו בכלא ומרגישה שאני מבקרת מלך בתוך ארמון. האסירים, הסוהרים - כולם משרתים אותו. הוא מעורה בתיק ברמות שלא נתקלתי בהם. יש לו יכולות למידה מדהימות וזה מצחיק להגיד אבל יש לו גם זכרון צילומי. לדעתי הוא פשוט גאון. גם כשהוא עשה עבירות פליליות, זה תמיד היה כדי להוכיח כמה שהוא יותר חכם מכולם. זה ככה מהילדות".
תגובת רשות המסים: "כיוון שמדובר בהליך משפטי מתנהל לא ניתן לקיים את הדיון באמצעי התקשורת".