שלום לכם! מה גרם למנחם הורוביץ להפוך מכתב הצפון הנצחי שמדווח בלהט על נפילת קטיושות לגרסה משודרגת של אודטה שמדווח בלהט על נפילת עפעפיים, והאם זהו ייעודו הסופי בחיים? יצאנו לבדוק, הישארו איתנו.
אי שם ב-2008, לאור השקט היחסי בגזרת הצפון (טוב אהוד, אולי לבנון השנייה באמת לא היתה כזה כישלון), התבקש "כתבנו בצפון" מנחם הורוביץ לתרום למאמץ בגזרה אחרת. הוחלט שהורוביץ יגיש פינה צרכנית בשם "שווה בדיקה" במגזין הכלכלי "תוכנית חיסכון". "דובר על זה שאעשה פעם-פעמיים בשבוע", הוא נזכר. "אחרי כמה תוכניות התברר שהציבור מאוד מתחבר לפינה, ומפעמיים בשבוע זה הפך להיות חמש".
הורוביץ לא שיער בנפשו שהפינה הצרכנית תצרוך ממנו (א-הה!) כל כך הרבה זמן. "בגיל מבוגר מאוד (56) מצאתי את עצמי עובד כמו שלא עבדתי אף פעם. לקחתי על עצמי תפקיד שהוא כמעט בלתי אנושי. אף אחד לא הנפיק אי פעם כזו כמות של כתבות. כל ערב 5-6 דקות כתבה. גם כשהייתי עם קביים ומקל וגבס וכאבי ראש, הפינה הזו המשיכה להופיע.
"השילוב בין קרן מרציאנו, שהיא העיתונאית הטובה ביותר בתחום הכלכלה, לביני, שמביא את התחום הצרכני הקליל יותר, הוא שילוב מנצח. וזה בא לידי ביטוי בנתוני הרייטינג. כמעט בכל ערב אנחנו מצליחים לנצח את גיא פינס, שברבע לשמונה משדר שם את הדברים הכי צהובים כדי להתחרות".
ב-2010, אחרי שנתיים של עבודה במקביל, הבין הורוביץ שהוא לא יכול גם להעביר חצי שבוע במרכז הארץ לצורך הפינה וגם להמשיך ולסקר את כל אירועי הצפון, והחליט במשותף עם מנהליו להתמקד בג'וב החדש והותיר את סיקור הצפון לכתב גיא ורון.
מפה לשם הוא אוטוטו סוגר 1,000 פינות של "שווה בדיקה", שבמהלכן הוא הספיק, בליוויו הצמוד של הבמאי אמיר ליאני ("בלעדיו לא הייתה פינה"), לבדוק ולהתנסות כמעט הכל: מטעימות שניצלים ועד המלצות על דיאטות, מתכשירים קוסמטיים אורגניים ועד רכיבה על קורקינט חשמלי, מביקור בשווקים ועד בחירת יהלומים, מסדנאות לטיפול זוגי (!) ועד ספיד דייטינג (!!). את הכל הוא עושה בסגנון תיאטרלי-משהו שכבר הפך למזוהה איתו ואף זכה לשלל חיקויים.
"אני יודע שלא כל כתבה שלי היא תחקיר של רפי גינת או חיים הכט" ממהר הורוביץ להבהיר, "אבל אנשים רואים את זה כי זה מתובל במידה של בדיחותא. אני משודר בשעה קשה כשמולי יש תחרות חסרת תקדים עם התוכנית של גיא פינס, אז אני יודע שכל ויץ, כל בדיחה, כל מבט למצלמה, אנשים מאוד מתחברים לזה".
אבל אתה לא חף מביקורת.
"קל מאוד לבקר אותי והמבקרים תמיד יחפשו כתבה פחות מושקעת, יותר קלילה, ומיד חותכים אותי לחתיכות. הבעיה שלי היא שכדי שהביקורת שלהם תהיה עסיסית יותר – הם משקרים, ולמשל כותבים שיש אצלי תוכן שיווקי, שזו בכלל הוצאת דיבה. מעבר לכך הם משתמשים בסופרלטיבים אלימים. אנחנו עיתונאי הטלוויזיה צריכים לשים לזה סוף ובפעם הבאה שבאחד העיתונים כותבים ביקורת שקרית או אלימה, צריך לעשות בערוץ 2 כתבת ביקורת על העיתונות שתשתמש באותם סופרלטיבים כלפי אותם עיתונאים ועורכים – ואז תאמין לי שהביקורת העיתונאית תהיה יותר אמיתית".
איך מרגיש כתב צרכנות במצב הנוכחי של הכלכלה הישראלית? בכל זאת, קורה שאתה ממליץ על דברים שלא כולם יכולים להרשות לעצמם.
"אני משתדל שלא לעשות כתבות על דברים מאוד נוצצים, אבל אני חייב לומר שכשעשיתי כתבה בשדה התעופה לא מזמן – ראיתי שם עשרות אלפי אנשים שצובאים על הדלפקים, וכשאני עושה כתבות בקניונים, אז הם הומי אדם, ואנשים קונים משחקים לילדים ב-2,000 שקל ועוד כהנה וכהנה. נכון שמחירי הדלק עולים והמע"מ עולה, אבל יש לי הרגשה מאוד מוזרה שיש פער בין הכותרות העיתונאיות למצב האמיתי במשק".
יש משהו שלא היית עושה?
"אני לא אלך לחוף הים לראיין בחורות בביקיני. אבל אם אני עושה כתבה על ארטיקים בחוף הים, ובעקבות זאת מצולמות ברקע בחורות בביקיני, אז אני לא אעצור. או לדוגמה, יש לי בעיה להיכנס למסעדה שאין לה תעודת כשרות, כי בפינות צופה גם ציבור דתי גדול ואם אני נכנס למסעדה לא כשרה אנשים משוכנעים שבטח אני אוכל שם. אז כמו שאומרים - בפני עיוור לא תשים מכשול. אבל לפני כמה ימים עשיתי כתבה על השוק ברמלה, ושם יש גם מסעדות שאינן כשרות. מסעדות של ערביי רמלה. שם אין בעיה כי ברור שאני לא אוכל במסעדה של ערבים".
מטעמי כשרות או מטעמים אחרים?
"מטעמי כשרות. אגב אני עושה כמעט כל שנה כתבה על הרמדאן, כי יש הרבה יהודים שלא מכירים את הרמדאן ואת מנהגיו. בכלל, אנחנו מאוד מקפידים לעשות כתבות על המגזר הערבי. אם למשל אני עושה כתבה על שטיחים, אני תמיד אקח נאמר חנות שטיחים בנצרת".
אטעה אם אומר שאתה נהנה במיוחד לעשות כתבות על אוכל?
"קודם כל אני מאוד אוהב לאכול".
לא רואים.
"ושמתי לב שיש בטלוויזיה בלי הפסקה תוכניות על אוכל עם רייטינג חריג. לא פעם אני רואה שכשאני עושה כתבה על אוכל הרייטינג גבוה יותר. אנשים מאוד אוהבים לראות אותי אוכל ומדבר על זה. עשיתי עכשיו כתבה לקראת החג על מאכלי דגים. יש ברחובות מקום שאנשים מתפנקים ובאים לרכוש דגים שהם כבר מפולטים, עם סוגים שונים של רטבים, וכל מה שנותר הוא להכניס את הדג לתנור ולחמם".
אתה מבשל בבית?
"אני מבשל פחות כי תחיה אשתי מבשלת מצוין. ברווקותי המופלגת הייתי מומחה גדול בקריית שמונה להכנת חמין מרוקאי - סח'ינה, ושניצלים וינאיים".
אתה מאוד חיובי כל הזמן, מה קורה אם אתה נתקל במוצר או בשירות לא טוב וצריך להעביר ביקורת שלילית?
"זה לא קורה הרבה כי זו לא המשימה שלי. אבל כאשר עשיתי כתבה על כל מיני אפשרויות להשתזף, ובין השאר גיליתי שיש שיטה מסוימת שבה נשים אוהבות להשתזף, שלפי רופאי עור היא השיטה הבטוחה ביותר לקבל סרטן עור, ואין שום פיקוח על זה. אמרתי זאת בשידור בטלוויזיה".
"אני מצטלם עם עשרות אנשים ביום"
נפגשנו בטרקלין העסקים במגדלי עזריאלי. הורוביץ הולך לאט ולא תמיד בנוחות, זכר לתאונת הדרכים שעבר ב-2008 במהלך טיול משפחתי באזור ים המלח. תאונה שריסקה לו את רגל שמאל. אם השיקום לא היה קשה מספיק, הגיעה תאונת עבודה כעבור שנה – הוא מעד ונפל בזמן צילומי כתבה על יקבים ביהודה ושומרון – והיא חירבה את מה שתאונת הדרכים לא הצליחה לחרב. עד היום הוא מתעייף ונחלש מהר יותר והכאבים ממשיכים להטריד.
שולחן מאחורינו ישב שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס, הם נדו זה לזה לשלום – אין הרבה אנשים שלא מכירים את מנחם והוא אותם. ברקע הטלוויזיה פתוחה על ערוץ 2, מיד תתחיל "תוכנית חיסכון", שבסיומה כרגיל "שווה בדיקה".
מיד בתום השידור הוא מוצף מסרוני תגובה מהקרובים לו ומקבל מחמאות גם מהאנשים בשולחנות הסמוכים. מנחם מגיב לכולם בחיוך, לא שובר לרגע את תדמית הדובון-אכפת-לי שלו. מבחינתו מדובר בשינוי מרענן לעומת הימים ההם בצפון. "הייתי מגיע לא פעם לעשות כתבה בבית משפחת חייל שנהרג, וקרה שאנשים אמרו לי שהם חלמו עליי וידעו שאם בשש בבוקר מגיע קצין צה"ל לבשר להם את הבשורה הרעה, בשמונה בערב מנחם הורוביץ יהיה אצלם. אנשים בצפון היו קוראים לי 'מלאך המוות'. פעם אחת כשהייתי עם תחיה אשתי באילת, מישהי סירבה להיכנס איתי למעלית מחשש שאני לא יודע מה יקרה. עכשיו פתאום אני הולך ברחוב ומקבל אהבה ואנשים מתחבקים ומתנשקים איתי ורוצים להצטלם ולהעלות לדף הפייסבוק שלהם. אני מצטלם עם עשרות אנשים ביום".
זה מכביד עליך להיות נחמד לכולם כל הזמן?
"יש רגעים. הוריי נפטרו בשנים האחרונות בגיל מופלג. כשהם היו על ערש דוויי בבית החולים והייתי עולה במעלית היו שואלים אותי מה אני עושה כאן. אז אתה מחייך פעם אחת ופעם שנייה, אבל כשבפעם השלישית איזו גברת תפסה אותי בחולצה, אמרתי לה שאמא שלי מתה בקומה שלישית ואני הולך להיפרד ממנה. מסכנה, היא כמעט התעלפה במעלית.
"בגלל אופי הכתבות והאופי שלי אני באמת מוקף באהבה אין קץ. אגב, תופעה מוזרה – זה בא לידי ביטוי בעיקר אצל ילדים קטנים. פעם זה היה מקלחת, ארוחת ערב, שעת סיפור עם אבא ואמא והולכים לישון. היום אני פוגש הרבה אנשים שאומרים לי שבשעה רבע לשמונה אחרי המקלחת וארוחת הערב, אם הילד מתנהג יפה אנחנו נותנים לו לראות את דוד מנחם בטלוויזיה, ואז הולכים לישון".
למה שלא תוציא די.וי.די לילדים?
"אני מאוד רוצה. זה עוד יקרה. מתאים לי לעת זקנה להוציא קלטות לילדים, לשיר שירים ולספר סיפורים".
בסוף עוד תמצא את עצמך בפסטיגל.
"התשובה היא כן. אבל אם אתה שואל אותי מה אני באמת רוצה לעשות – זה להיות שחקן קולנוע. לצערי הרב כשפניתי פעם-פעמיים למפיקים גדולים, הם חשבו שיש לי חוש הומור מוטל בספק, אבל אומר לך בבדיחות: אני רואה את עצמי שובר קופות".
איזה תפקידים את רואה את עצמך עושה?
"חוץ מאשר עירום – הכל".
תחיה היא חלק מהתוכנית
הורוביץ, יליד רמת גן, עבר לקרית שמונה ב-1978 בעקבות שירותו הצבאי, ומילא את תפקיד הכתב בצפון מ-1994. היום הוא מחלק את חייו בין קריית שמונה לבין דירה חדשה שרכש במגדלים ברמת גן. כשאני שואל אותו מה זה אומר על המצב הכלכלי, כשכתב צרכנות בוחר לרכוש דירה דווקא בפרויקט יוקרה כזה, הוא מאבד בפעם הראשונה את שלוותו.
"70 אחוז מהעיתונאים בישראל גרים בדירה שעלתה פחות או יותר כמו שעלתה לי הדירה הזאת. עשו מזה חגיגה. במגדלי היוקרה ברמת גן ישנן דירות שנמכרו ב-1.7 מיליון שקל ודירות שנמכרו ב-15 מיליון שקל. לרכוש דירה ב-2 מיליון שקל זו בעיה עבור כתב צרכנות? אומר לך עוד משהו: אם הייתי יכול לרכוש דירה ב-8 מיליון שקל, הייתי עושה זאת. אבל אני לא יכול להרשות לעצמי. מהו גבול המציצנות, שאני צריך לתת הסברים על חיי הפרטיים? אני מרוויח כסף, אשתי מרוויחה כסף, קנינו דירה ברמת גן. מה הסיפור העיתונאי? בגלל שאני כתב צרכנות? האם עיתונאי כלכלה כמו קרן מרציאנו או שרון גל צריכים לגור באוהל?
"מאוד התלבטנו אם לעזוב לחלוטין את קריית שמונה. ואז תחיה אשתי רצתה לצאת לפנסיה ולא אישרו לה את הפנסיה והיו עוד סיבות משפחתיות כאלה ואחרות, ובסופו של תהליך המשכנו לגור בקריית שמונה ומספר פעמים בשבוע אני מתגורר בדירה הזו, שתועבר בקרוב לבן שלי".
איך המגורים בכרך הגדול לעומת הפריפריה?
"אחת הסיבות שעוד לא עזבתי את קריית שמונה לחלוטין היא שאני מתקשה להתרגל. אני מתקשה לחשוב שאעשה שבת ברמת גן ולא אל מול החרמון ואגמון החולה. מצד אחד אני פה כי אני עובד, מצד שני אני לא מצליח לבוא ולומר אחרי 35 שנים שנגמרה תקופה ומתחילה תקופה חדשה. אני גם מאוד מחובר לאנשים בקריית שמונה והם מאוד מחוברים אליי".
הורוביץ נשוי לתחיה אשתו מזה 26 שנה ("וחודש", הוא מקפיד לציין), מה חושבת רעייתו, קצינת מודיעין במשטרת ישראל ואישה רצינית על העיסוק שלו ועל שאיפותיו? "היא מזמן הרימה ידיים. בהתחלה היא מאוד לא אהבה את זה. אני גם מזכיר אותה לא מעט בכתבות והיא לא הבינה איך היא פתאום הפכה לחלק מתוכנית טלוויזיה. היום היא מבינה שאין לה ברירה אז היא יותר פתוחה לרעיון. אין ספק שאני אדם מוזר ולחיות איתי זו משימה לא פשוטה. אבל עובדה שאנחנו מחזיקים מעמד".
לזוג שלושה ילדים (איתמר 25, נגה 24, חגי 20). השניים הגדולים לומדים במרכז האקדמי שהפך להיות אוניברסיטת אריאל. למרות שנפגשנו כשעוד היה ויכוח סוער על הגדרתו של המוסד, הורוביץ התעקש לכנות אותו שוב ושוב "אוניברסיטה". "מבחינתי זו אוניברסיטה. אם הוויכוח היה אקדמי-כספי, אז הייתי שותק".
האוניברסיטאות טוענות שהעברת תקציבים לאריאל תפגע בהן כלכלית ולכן גם אקדמית.
"התעסקו סביב הסיפור הזה גם אוניברסיטאות וגם פוליטיקאים, והשאלה היא האם אריאל היא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל או לא. זה כבר נהיה פאסה. אריאל היא 9 דקות נסיעה מצומת קסם. אתה מגיע באוטוסטרדה לעיר ואם במדינת ישראל. אני עדיין מאמין שהשיקולים הם לא באמת חשש מפגיעה תקציבית אלא יש להם בעיה שבאריאל תהיה אוניברסיטה".
אולי מקומך בפוליטיקה?
"זה נושא שבוער בעצמותיי גם ברמה המקומית וגם הארצית. ביקשו ממני כמה גורמים להתמודד על ראשות עיריית קריית שמונה בבחירות הבאות, ואני ממש לא פוסל זאת. גם בפוליטיקה הארצית פנו אליי מפלגות ציוניות חשובות והציעו לי להשתלב ברשימה לכנסת. אני חד משמעית חושב לעשות זאת".
בחורף הקרוב הוא עומד לחתן את בתו. זו תהיה שמחה משפחתית ראשונה בסדר גודל כזה בבית משפחת הורוביץ, ועד אז מנחם לוקח חלק פעיל ביותר בהכנות לאירוע, כולל ניסיון לתאם להקה ששרה שירים יהודיים.
למה שלא תנצל את מסגרת עבודתך ותבדוק אולמות אירועים, קייטרינג וכדומה?
"אני מודה לבורא עולם שלא מעמיד אותי במבחן אל מול הפיתויים הגדולים שאנחנו באופן טבעי עוברים במציאות הזו של בדיקת אולמות שמחה, פאבים, קייטרינג וחנויות נעליים ובגדים. אם הבת שלי תתחתן באולם מסוים, אני בחיים לא אעשה כתבה על האולם. כמו שאני לא אלך לקנות נעליים ואומר בחנות 'אוקיי תנו לי 50% הנחה כדי שאפרסם אתכם'".
אתה לא מקבל הנחות סלב?
"אין מושג כזה 'הנחת סלב', אני לא יודע מי המציא את זה. יש בעיה כי מדי פעם אתה נכנס לחנות ואומרים לך שיש היום הנחה של 10 אחוז, אבל זה לא בגלל שאתה סלב – כל אדם שנכנס מקבל. צריך לדעת מה הקו האדום שבין הנחה לבין שחיתות ואני חושב שאני מקפיד מאוד, אולי יותר מאשר הייתי צריך".
חברים יקרים! נכון שמנחם הורוביץ עדיין לא החליט מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול: זבולון אורלב או יובל המבולבל, אבל דומה שלאן שלא יפנה, ימצא אחריו ציבור אוהדים גדול. בינתיים, בזמן שנסראללה עושה סודוקו בבונקר ואולמרט מחליף הלצות עם עורכי דינו על ספסל הנאשמים, מנחם הורוביץ פורח. מי אמר שבמלחמת לבנון השנייה לא היו מנצחים?