זהו. יובל דיין עשתה טופס טיולים יוצא ועכשיו היא כבר לא חיילת בלהקה צבאית אלא אזרחית. "היה מאוד כיף בצבא", היא מסכמת, "זה היה תורם, משמעותי, וגם בנקודה שנמצאתי בה באותו זמן בחיים זה המקסימום שיכולתי לתרום, לדעתי, מבחינת מוזיקה וכאלה. אבל בכל זאת, זה שאת קמה בבוקר ולא נמצאת יותר במסגרות, אחרי 14 שנים כאלה, ואת עושה רק מה שאת רוצה - זו הרגשה מאוד מאוד טובה".
דיין מתחילה את שנות העשרים לחייה והיא בנקודת הפתיחה האולטימטיבית: ארבע שנים עברו מאז "דה וויס" והיא זמרת ויוצרת מבוקשת, חיילת משוחררת, ופנויה – אם כי אבל מבחינתה ייקח קצת זמן עד ההרפתקה הבאה: "הייתי בזוגיות של 3 שנים עם בנאדם מדהים ונפרדנו. זה די טרי כל העניין הזה". רק שלחיילת המשוחררת הזו אין כל כך ריח של רוח נעורים. "אני מרגישה כל כך הרבה יותר מבוגרת ממה שאני", היא אומרת. "מאז שאני ילדה אני מתה להגיע כבר לגיל 25. הכי תני לי להקים בית כבר. אני רוצה חמישה ילדים, לא יודעת מתי אני אמורה להתחיל, אבל תמיד הרגשתי שאני רוצה עצמאות. אמא שלי מספרת שמגיל שלוש רציתי להתלבש לבד, להכין לבד, הכל לבד. ועכשיו יש לי את האפשרות לעשות את זה".
"מאוד קשה לי לאבד את זה"
בפער בין הגיל הכרונולוגי למנטלי חיה יובל דיין. כל האפשרויות פרושות בפניה והיא יכולה לעוף על החיים, אבל הטיסה לא ממריאה. היא מחושבת, מדודה, נעימה מאוד ומדברת ברוך אבל שוקלת כל מילה. "מאוד קשה לי להשתחרר ולהיות ספונטנית ו'לאבד את זה', כביכול", היא אומרת. "כשאני מסתכלת על החברות שלי אני מרגישה נורא מבוגרת. הן עכשיו השתחררו מהצבא, רק חושבות לאן לקנות כרטיס טיסה, ואיפה למלצר, ומה לעשות, ואיך להעביר את היום, ואיזה כיף. ואני כבר בלופים של חדר חזרות, ויום העצמאות, והשקה... הכל מאוד רציני".
לא מבאס קצת להרגיש מבוגרת בגוף של ילדה?
"הפוך! אני דווקא ממש מבסוטה על זה. תראי, האמת היא שזה לטוב ולרע – כי אני בנאדם שלוקח הכל ברצינות, ואני מאוד מאוד רגישה – אבל זה שאני מאוד רצינית גורם לי להיות מדויקת ולהספיק לעשות את כל מה שאני רוצה, ובזכות זה שאני רגישה אני יכולה לכתוב שירים שאני גאה בהם ואוהבת אותם. ומצד השני - אני גם נפגעת מאוד מהר".
זה בעצם לא עניין של גיל אלא של אופי.
"נכון. גם לפני כל העניין של הפרסום, כשהייתי יוצאת עם חברים הייתי רוצה לחזור הביתה ראשונה. אני מאוד צריכה את הבית שלי".
הרצינות הזאת גם גרמה לך לשים ברקסים במשך כמה שנים - אמרת "לא עכשיו" ו"לאט לאט" ו"קודם אסיים בגרויות ואז אעשה צבא"... אז עכשיו זה הזמן? את מוכנה להתאבד על הקריירה?
"תראי, מה זה להתאבד", היא צוחקת. "הכל צריך להיעשות בצורה מאוזנת ומתונה. נכון שעכשיו יש לי הרבה יותר זמן להתפנות לעניינים האלה, וכן - הוצאנו עכשיו את האלבום השני, ואני בסך הכל בת 21. אז עם כל הברקסים וזה, עדיין אני מרגישה שהספקתי המון. מאז שנכנסתי לעולם הזה, לפני חמש שנים בערך, לעשות שני אלבומים ושירות צבאי – זה כן נראה לי משהו שאפשר להתגאות בו."
"אם הייתי עוברת טיפול פסיכולוגי בזמן דה וויס דברים היו נראים אחרת"
יובל דיין נולדה באשדוד וגדלה כילדת סנדוויץ' במשפחה עם שורשים מרוקאים, "מרוקאית שלמה", כמו שהיא מכנה את עצמה. היא הייתה ילדה מוזיקלית, ששמעה בבית להקת שפתיים וכוורת; התחביב הפך לדרך חיים ב-2012, כשבתור תלמידת תיכון בת 17 היא השתתפה בעונה הראשונה של "דה וויס" ישראל והעיפה לקהל ולשופטים את המח עם הכשרון שלה. היא הייתה ההבטחה הגדולה של העונה, הפייבוריטית, ורגע לפני הסוף הודיעה שהיא פורשת מהמירוץ.
היום, כשאת חושבת על הסערה הנפשית שעברת ב"דה וויס" - איזו עצה היית נותנת לעצמך בת ה-17?
"את יודעת, אומרים שלא כדאי להגיד שבחו של אדם בפניו. החוויה הזאת של ללכת ברחוב כשכל היום רק מרעיפים עלייך מחמאות – מה שעשיתי אז היה לקחת את כל הבוכטה הזאת, לצמצם אותה כמה שאפשר ולהגיד 'לא, נו, זה בסדר, זה עוד שניה עובר, זה לא באמת'. אבל זה באמת. ואז זה מתפוצץ עלייך בתהודה היסטרית. את פתאום קולטת איפה את נמצאת. זו הייתה סערה מאוד תהומית, שלא היו לי הכלים להתמודד איתה".
בדיעבד, היה משהו או מישהו שהיו יכולים לגרום לך להישאר?
"אני חושבת שאם הייתי עוברת טיפול פסיכולוגי תוך כדי, שאם היה לידי איזשהו גוף מקצועי שהיה עוזר לי לעכל את החוויה הזאת יותר טוב - יכול להיות שדברים היו נראים אחרת. אני בטיפול כבר הרבה זמן ואני מתה על זה. בעיני זה חשוב כמו ללכת לרופא רגיל".
את גאה בזה באיזשהו מקום? בכל זאת עשית מהלך לא פופולרי כדי למנוע מעצמך לקרוס.
"אני חושבת שהיום אני יכולה להגיד שאני גאה בעצמי על איך שעמדתי איתנה, פחות או יותר, מול הצונאמי הזה שבא ושטף, ופשוט המשכתי הלאה".
"תואר בפסיכולוגיה יהיה לי, לא משנה מה"
אחרי הפרישה המתוקשרת מדה וויס דיין התגייסה ללהקה צבאית ובמקביל עבדה על אלבום ראשון שכלל שירים שהיא עצמה כתבה והלחינה. אלבום הבכורה שלה, "לאסוף", יצא לפני שנתיים והגיע למעמד של אלבום פלטינה. הוא מיצב את דיין כזמרת ויוצרת איכותית ומיוחדת בנוף המוזיקה הישראלית, ו"אל תאמר" ו"לאסוף" ששוחררו לרדיו כיכבו בפלייליסטים וזכו לאלפי השמעות. במרץ האחרון הוציאה דיין את אלבומה השני, "ליבי ער", רובו שירים פרי עטה, יחד עם שירים שכתבו לה דודו טסה, גלעד כהנא ואהובה עוזרי. האלבום הגיע מיד למקום הראשון בטבלת המכירות באייטיונז. הופעות ההשקה של "ליבי ער" יתקיימו ב-27.6 ו-28.6, מוזיאון תל אביב.
אין טיפת קיטש ב"ליבי ער". גם שירי האהבה שבו מגיעים ממקום מאוד מפוכח ובוגר, ובכלל ניכר שהיא השתדרגה מכל בחינה מאז אלבום הבכורה. "אני יכולה להגיד לך ש'בדיוק כמו הירח', הסינגל האחרון שיצא, זה השיר שאני הכי גאה שכתבתי אותו אי פעם", היא אומרת. "לא יודעת למה, אולי בגלל המקום שממנו הוא נכתב. זה שיר שאני מחכה כבר ארבע שנים שהוא יצא. כל כך חיכיתי לשיר אותו בהופעות ולדעת מה אומרים עליו, וזה משהו שלא הרגשתי באלבום הראשון, שכל השירים בו הם 'כן, לא, אולי, לא יודעת'. היום אני יותר בטוחה בעצמי. האלבום הזה זה פרופר 'גדלתי' - הקול שלי השתנה, התפיסה שלי השתנתה. עשיתי מסעות עם עצמי".
ב'בדיוק כמו הירח' מופיעות בו מילים שלא יכולתי להתעלם מהן: "בדיוק כמו הירח/ אין לי אור שלי שייך/ מקרניך הגדולות אלמד לזרוח". אין ספק שאלה מילים שמביעות אהבה גדולה, אבל בעיני הן גם מאוד מקטינות את מי שאומרת אותן - במקרה הזה, את. את באמת מרגישה שאת צריכה אור של מישהו אחר כדי לזרוח?
"להיפך – זה לא ממקום של להקטין את עצמי כמו שזה להעצים את הצד השני. אם הייתי מרגישה שאני קטנה לעומת השמש הזאת, כביכול, לא הייתי אומרת 'בוא תניח יומך על כתפיי'. אם מסתכלים על המכלול של הטקסט מבינים שיש פה בחורה שאומרת 'בוא, יש מקום, תהיה גם השמש שלי'".
זה פשוט נשמע לי כמו גרסה יותר יפה של "בלעדיך אני חצי בנאדם".
"אבל זה באמת הגיע ממקום של להעצים. לאו דווקא ממקום של 'בלעדיך אני כבויה ודהויה'. אני גם לא חושבת שזה מה שאני משדרת."
את פמיניסטית?
"תשמעי, מאוד מקומם אותי הגל העצום של ההטרדות המיניות לאחרונה. זה מרגיז אותי בטירוף, ולכן גם החלטתי להוציא את השיר הזה ביום האישה - דווקא כדי להביע איזשהו חוזק, ולעורר את הכוח שלנו."
מעבר לזה שאת סופר כשרונית את גם צעירה וגם נורא יפה. זה בטח מושך המון תשומת לב.
"ככלל, מתוך עיקרון, אני לא מתראיינת למקומות שמדברים בהם על משהו שלא נוגע במוזיקה. הפרסום, המראה, הלבוש - זה רק חלק מהעניין. אתה הופך להיות דמות שמעניינת את הציבור, אבל הדברים האלה זה לא העיקר. ואם תלכי אחורה - אני התחלתי בתכנית ריאליטי ששמה בצד את המראה החיצוני. את הקול שלי שמעו פעם ראשונה ארבעה מנטורים בלי לראות אותי. אני גם מאוד גאה בעצמי על זה שגם באלבום הקודם וגם באלבום הזה כתבתי והלחנתי שירים והייתי שותפה בעיבודים, ודואגת לדבר על זה. לא בצורה שחצנית, אלא בקטע של לבוא ולבסס את המקום שלי - אני מנגנת, אני כותבת. כשאתה שומע בנאדם ששר שיר שהוא כתב, זה אחרת לגמרי. זה נכנס לפינה אחרת בלב ומרגש יותר. זאת לדעתי המתנה הכי גדולה שקיבלתי - היכולת לכתוב משהו ולהיות גאה בו, לאהוב אותו".
מוזיקה זה באמת הדבר שאת רואה את עצמך עושה במשך כל החיים? או שאת כן פתוחה לנסות תחומים חדשים?
"אני בנאדם שמאוד מאוד אוהב ללמוד. מאז שאני קטנה אני במסלולים של מחוננים ותואר באוניברסיטה וחוג 'אני גאון' וכל מיני דברים כאלה. השאיפה המקורית שלי הייתה לעסוק בפסיכותרפיה באמצעות מוזיקה, שזה משהו שאני יודעת שאלמד בודאות. תואר בפסיכולוגיה יהיה לי, לא משנה מה. לעמוד על במות ולכתוב שירים זה פרס מבחינתי, הלוואי ואזכה לעשות את זה עוד הרבה שנים. הרבה אנשים אומרים לי 'אולי תלמדי משהו?'. אז כן - אני אלמד. אבל לא בגלל שאני מפחדת שמחר או מחרתיים אני כבר לא אוכל לעשות זאפה. כל עוד אני נהנית ומרוצה ממה שקורה - אני נשארת. ואני מאחלת לעצמי להמשיך במסלול הבריא והנכון והמתון הזה".
השיר שסוגר את האלבום נקרא "אמא". כשאני שואלת אותה על המשפחה ועל איך שהוריה מקבלים את הדרך שהיא עושה העיניים שלה מיד בוהקות. "אני יכולה לבכות אם אני אתחיל לדבר עליהם", התרגשות אוחזת בקולה. "את לא מבינה כמה זה לא מובן מאליו שהם שם תמיד, לא משנה מה קורה. ברגעים הכי גדולים, והכי קשים. זה מקצוע שיש בו הרבה תנועה – בשבוע אחד אני יכולה למצוא את עצמי על טורים מטורפים, והם תמיד שם. בזכותם אני מצליחה לשמור על קרקע יציבה למרות כל התנודות שקורות. וגם הבית מאוד חשוב לי –כל הקטע של לחזור הביתה, ולסדר את החדר שלי, ולעשות כלים, ולדבר עם אחותי וכל הדברים האלה."
האם יש מישהי, מישהו, או איזושהי מטרה שיגרמו לך אי פעם בחיים האלה לעשות החלקה?
"החלקה?", היא צוחקת. "הייתי עושה פן תקופה ארוכה. בתור ילדה התכחשתי לתלתלים שלי. חשבתי שאת באה לשאול עם מי אני רוצה לעשות דואט!"
האמת שלא תכננתי, אבל אם כבר - עם מי יהיה דואט החלומות שלך?
"דודו טסה. בודאות. או אדל."
אני לא יודעת אם את יודעת, אבל יש עוד יובל דיין מוכר בארץ - הרב יובל דיין, בעלה של נועה ירון-דיין.
"בטח, הכרתי אותו! אני בדיוק קוראת עכשיו את הספר החדש של נועה ירון-דיין. הוא אומר שמאז 'דה וויס' נהיו לו יותר צפיות ביו טיוב לסרטונים שלו."
צילום: שי תמיר | סטיילינג: יהלי אביכזר | איפור: טלי קירשטיין | בגדים: שמלה תכלת: les bourgeoises, עליונית לבנה: פיו פיו, מכנסיים: ברנדה, שמלת כיווצים: מנגו, נעליים: אלדו.