ג'ון דייסי היה בן 12 כשהתחיל לעשן. משם הוא המשיך לגראס, לקוק ולתרופות מרשם - כל מה שהיה מצופה מנער לונדוני פרוע שניגן בלהקת רוק בשנות ה-80. את כל שאר ההתמכרויות הוא זנח אחרי כמה שנים, אבל לא את הסיגריות. להפך. בגיל 32 הוא כבר עישן קרוב ל-80 סיגריות ביום, כמעט שלושה פקטים בשבוע. בסופי שבוע, כשהיה יוצא לשתות עם החבר'ה וידע שהם יבקשו סיגריות, היה מחזיק בז'קט שש קופסאות רק מהפחד שייתקע בלי.
הוא הבין שהוא ממש מגזים, וניסה שוב ושוב להפסיק לעשן: סיגריות אלקטרוניות, אקופונקטורה, תרופות סיניות, טיפול בהלם ואפילו מישהו שישב מולו בחדר וצרח עליו במשך שעתיים. דייסי ניסה הכל, אבל כלום לא עזר. כשחברתו דאז, והיום אשתו, קראה יום אחד על הסמינר של אלן קאר ונדנדה לו לנסות גם את זה, הוא עשה איתה דיל: הוא ילך לפגישה, ובתמורה היא תפסיק להציק לו בקשר לסיגריות במשך שנה. "חשבתי שזה עסק נהדר, כי רק רציתי שהיא תפסיק לדבר על זה", הוא מספר. "חשבתי שמפגש של שש שעות שווה את הטרחה עבור שנה של שקט".
אז דייסי הלך למפגש וישב בחדר עם עוד שמונה אנשים שעישנו בזמן שהמנחה הסביר להם איך הם יפסיקו לעשן. כשיצא השליך את הסיגריות לפח המיועד כפי שנהוג בתוכנית. "חשבתי לעצמי שממש חבל על הקופסה, כי עוד רגע אני אקנה חדשה", הוא נזכר, "אבל אחרי 100 מטר של הליכה חשבתי שאולי יש איזה סיכוי שזה יעבוד ושאני אראה איך זה הולך. מאז כבר 18 שנה אני לא מעשן. זה היה בשבילי כמו קסם מוזר".
למות מעישון פסיבי
דייסי (50) הוא היום המנכ"ל של חברת אלן קאר העולמית, שמחזיקה ב-150 סניפים ב-45 מדינות, כולל בישראל. כשנרשם לראשונה לסמינר הוא היה בעלים של חברת הסעדה מצליחה באנגליה. כאדם עם ניסיון בניהול, הוא התרשם עמוקות מהשיטה של קאר, אבל לא מכל מה שסבב אותה. "אז כתבתי לאלן קאר שהשיטה מדהימה, אבל שכל השאר קצת אולד פאשן - החדר בו נעשה המפגש, האופן בו הם שווקו - ושאני רוצה לעזור", הוא מספר. "המשכנו להתכתב עד שהוא נכנע, התקשר, והעסיק אותי".
כיום החברה מתגאה בכ-30 מיליון מעשנים שנגמלו באמצעות השיטה, רובם אפילו מבלי להשתתף בסמינר, אלא רק באמצעות קריאת הספר "הדרך הקלה להפסיק לעשן" שכתב קאר והפך לרב מכר בינלאומי. 14 מיליון עותקים נמכרו ממנו, ודייסי טוען שכל עותק עובר מיד ליד בין ארבעה אנשים לפחות. "אשתו ג'ויס אמרה לו שהוא משוגע שהוא חושף הכל בספר שיעלה שלושה פאונד, אבל הוא תמיד רצה, לפני כל דבר אחר, לגרום לאנשים להפסיק לעשן", אומר דייסי.
למרבה הטרגדיה, קאר עצמו נפטר מסרטן ריאות לפני כשמונה שנים, בגיל 73. במשך 25 שנים בהן העביר סמינרים הוא נתן לאנשים לעשן בתוך החדר בזמן המפגש, מה שהפך אותו למעשן פסיבי כבד ביותר. באופן אירוני, הגמילה של האחרים גרמה למחלה שלו. "שאלתי אותו בסוף הדרך אם זה היה מחיר ששווה לשלם, והוא אמר שהוא לא היה משנה כלום. מבחינתו הוא עשה את שלו", אומר דייסי.
היום כבר לא מעשנים בתוך חדר המפגש, אבל כן יוצאים להפסקות סיגריה יזומות. למרבה הפלא, בסיומו של המפגש בן שש השעות משאירים את הסיגריות שם, ויוצאים אל אוויר העולם נטולי ניקוטין. מופרך ככל שזה נשמע, זה עובד. לראייה, יש החזר כספי למי שמצהיר כי חזר לעשן תוך שלושה חודשים מסיום הסמינר (בארץ הסמינר עצמו עולה 2,690 שקלים, וכולל גם מפגשי חיזוק ותמיכה טלפונית ללא הגבלה), אבל רק עשרה אחוז מהמשתתפים דורשים את כספם חזרה. למעשה הסמינר כולל שלושה מפגשים, אבל רוב המעשנים מפסיקים לעשן אחרי מפגש אחד ולא טורחים אפילו להגיע למפגשים הבאים.
מה הסוד שלכם?
"מה שהשיטה שלנו עושה היא שבמקום להתקיף את המעשן ולהסביר לו למה לא כדאי לו לעשן, היא דורשת לשאול את עצמנו למה אנחנו מעשנים. הרי המעשן מודע לגמרי לכל החסרונות שבעישון, אין שום טעם להסביר לו את זה שוב. אנחנו בוחנים איתו את כל הסיבות לכך שהוא כן עושה את זה, ואז אנחנו מבטלים כל סיבה בצורה לוגית. אני אתן לך דוגמא: מעשן יכול להגיד לי שסיגריה עוזרת לו להישאר מרוכז ומפוקס וגם עוזרת לו להירגע. אם אני אנסה למכור לך גלולה שהמצאתי ואומר לך לקחת אותה אם את צריכה להיות מפוקסת ולקחת אותה גם אם את צריכה להירגע, את תאמיני לי? לא, כי זה לא הגיוני. אותו דבר לגבי הסיגריה. הגישה שלנו מבטלת את התלות המנטלית בסיגריה".
יש לכם מניפולציות קטנות? פסיכולוגיה סודית שאסור לכם לחשוף?
"בבסיס זו גישה פסיכולוגית, ולמרות שאלן לא היה פסיכולוג הרבה פסיכולוגים שקראו על השיטה תמכו בה מאוד. אין פה מניפולציות, רק תהליך מנטלי שמסיר את הקסם מהעישון. זה כמו שתראי קוסם מנסר לשניים אדם ותשבי מולו משתאה. אחרי שיראו לך איך הקסם עובד, זה כבר לא יקסים אותך, לא תתענייני בזה. זה מה שאנחנו עושים. נכון שזה מסתורי, אבל זה פשוט הגיוני".
ובכל זאת, הרבה מהנגמלים כן חוזרים לעשן אחרי כמה שנים.
"מבחינת מחקרים שעשינו, ההצלחה שלנו גדולה מאוד ביחס לתוכניות עישון אחרות. אפילו אחרי שלוש שנים, יותר מ-50% מהאנשים לא חוזרים לעשן. זה המון. הכישלונות הם דווקא בגלל שזה קל להפסיק. אנשים חושבים שאם זה היה להם כל כך פשוט, לא יקרה כלום אם הם יקחו איזו סיגריה, ואז הם חוזרים בגדול. אחר כך שהם באים שוב לסמינר הם מספרים שהם לא לקחו את הסיגריה הזאת כי הם השתוקקו לה, אלא סתם כי הם היו באירוע חברתי או כי בא להם לעצבן את בת הזוג שלהם. במובן הזה אנשים הם כמו ילדים".
"חוקים נגד עישון לא עוזרים"
דייסי הגיע לישראל כדי להעניק פרס לזכיינית הישראלית של החברה בבעלות אסף אשכנזי ורמי רומנובסקי, אחת מחמש הזכייניות המצליחות בעולם. הם פועלים בארץ כשבע שנים, ולדבריהם הצליחו לגמול כבר עשרות אלפי ישראלים. במטה החברה בתל אביב עובדים כ-60 עובדים, רובם ככולם נגמלי השיטה. בסוף השבוע דייסי יזמין את כולם לארוחה טבעונית בננוצ'קה, שם הם ירקדו על הכסאות, ירביצו צ'ייסרים של רבינוצ'קה והכי חשוב - לא ידליקו אפילו סיגריה אחת.
החזון של אלן קאר היה לגמול את העולם מעישון – אתה חושב שזו עדיין מטרה אפשרית?
"אני חושב שזה אפשרי וזו העבודה שלי. האם נצליח? אני לא יודע. אנחנו מדברים עם ממשלות על אפשרות להפוך מדינות ל'סמוק פרי', חופשיות מעשן. אם נקבל את תמיכת הממשלות נוכל להגיע דרך ביטוח הבריאות הממשלתי לכל אחד ואחד, זה החלום שלי".
מה המכשול הכי גדול בדרך לשם?
"ההשפעה של חברות הטבק ושל חברות התרופות. לשתיהן יש עניין גדול בלהמשיך לקיים את ההתמכרות הזו. אני לא יודע מה הנתונים בישראל, אבל באנגליה תעשיית התרופות לגמילה מרוויחה מיליארדים. סיגריות אלקטרוניות ומסטיקים של ניקוטין הם עסק משגשג, וחבל, כי זו לא שיטה יעילה. את יודעת ש-84% מהמשתמשים בסיגריות אלקטרוניות צורכים גם סיגריות רגילות? ובכל זאת רופאים ממשיכים להמליץ לאנשים עליהן. את העניין שיש לחברות הטבק אין צורך להסביר, אבל הן ממשיכות להסתיר מאנשים מידע. אין להם נשמה, הם פסיכופטים. את יודעת שחברות כמו פיליפ מוריס (שמחזיקה בין השאר במותגי הסיגריות מרלבורו ופרלמנט) מחלקות סיגריות לילדים מתחת לגיל 12באפריקה ובמזרח אסיה? ב-10 השנים האחרונות הוכפל באפריקה מספר הילדים המעשנים, מגיל שמונה כבר. מדובר בקהילות הכי עניות בעולם, אנשים שאין להם כסף לאוכל, ואחרי שמחלקים להם דוגמיות חינם, הם מתמכרים והכסף המועט שלהם מתבזבז על זה".
לדעתך צריך להוציא את העישון מחוץ לחוק?
"אנחנו נגד חוקים נגד עישון, כי אנחנו לא מאמינים שזה עוזר. נכון, אם מישהו עובד במסעדה או בבר זה באמת יכול למנוע ממנו עישון פסיבי וחשוב שזה יימנע, אבל לפני עשור חוקקו באנגליה חוקים נגד עישון ואחוז המעשנים בציבור לא השתנה, כך שזה פשוט לא עובד. אנחנו כארגון מאוד מגוננים על המעשנים, יש לנו אמפתיה גדולה אליהם וזה שיחוקקו נגדם חוקים לא יעזור להם. צריך לספק להם פתרון אמיתי".
בעבר הממסד הרפואי טען שהשיטה שלכם שרלטנית. האם היחס השתנה לאורך השנים?
"כן, כי קשה להתווכח עם ההצלחה. הבעיה היא שמערכת הבריאות בהרבה מדינות מנוהלת לצערי על ידי תעשיית התרופות, והתעשייה הזאת בהחלט לא בעדנו. באמצעות לובינג והטבות לרופאים הם מצליחים להטות את המשקל לטובתם. רופאים אוהבים פתרונות קלים - לרשום מרשם, לתת כדור, והם מאוד סקפטיים לגבי שיטות פסיכולוגיות".
"אפשר להמשיך לעשן ג'וינטים"
במהלך השנים התפתחה שיטת אלן קאר לטיפול בהתמכרויות נוספות, וכיום יש גם ספרים וסמינרים להתמכרות לאוכל, לאלכוהול, לחובות ולהימורים. בלונדון יש אפילו מטפלים שעובדים אחד על אחד עם מתמכרים להרואין, לקוקאין ולתרופות מרשם.
מה משותף לכל ההתמכרויות?
"האמונה שאתה מקבל מהם משהו: תענוג, הקלה, רוגע. מה שאנחנו עושים בסמינר זה להסביר שזה פשוט לא נכון. זה כמו ללכת כל היום עם נעל שאתה מאמין שהיא אורתופדית אבל היא בעצם קטנה עליך בשתי מידות. אתה בטוח שהיא עושה לך טוב, אבל כשאתה מוריד אותה בסוף היום אתה מגלה שזו הייתה פשוט טעות, וכל מה שאתה צריך בשביל שיהיה לך נוח הוא להפסיק לנעול אותה".
האם באמת יש טיפוס מתמכר וטיפוס לא מתמכר?
"המדע הוכיח שיש איזה גן התמכרותי אבל אני, וגם אלן, לא קנינו את זה, ואני אסביר לך למה: ב-1940 75% מאוכלוסיית לונדון עישנו, והיום הנתונים עומדים על 20% בערך. לעומת זאת באפריקה הנתונים הפוכים - מאחוזים בודדים עלו שם לכ-60% מעשנים באוכלוסייה. האם הגן נדד בין היבשות? לא. בכל מקרה, העיסוק בעניין הגנטי זה משהו שרק יכול לעכב את המתמכר מלהפסיק, וחבל".
אפשר להפסיק לעשן סיגריות ולהמשיך לעשן ג'וינטים לשיטתכם?
"בערך 20% מהאנשים שבאים אלינו לסמינר בלונדון מעשנים ג'וינטים, ותמיד עולה השאלה אם אפשר להיגמל מסיגריות ולהמשיך לעשן ג'וינטים והתשובה שלנו היא כן. באנגליה לא מערבבים בג'וינט טבק, אז אין בעיה, אבל שמעתי שבישראל כן - אז החוק היחיד שאתה צריך לקבל אחרי שאתה נגמל הוא שאסור לך יותר לערבב טבק בג'וינט. אני ממליץ להשתמש במקטרת או בבאנג או בכל צורה אחרת שלא מערבבת טבק, ואז אפשר להמשיך בלי כל בעיה. רק אל תעשן ג'וינט על כל סיגריה שאתה לא מעשן, כי אז אשתך תעזוב אותך, תאבד את העבודה שלך וגם לא יהיה לך אכפת מכל זה".
מה דעתך על המאבק ללגליזציה של המריחואנה?
"זו שאלה קשה. אני חושב שכשאני עישנתי קנאביס כשהייתי ילד זה היה סם אחר מאשר היום. אני רואה את אלה שמעשנים היום במשחקי כדורגל שאני הולך אליהם, והם נהיים מאוד אגרסיביים. בזמני אגרסיביות לא הייתה פועל יוצא של זה, להפך. מצד אחד, אני חושב שמיליוני הפאונדים שמושקעים במאבק נגד הקנאביס מבוזבזים, כי זה לא עוזר; מצד שני, אני לא רוצה לחיות בעולם שבו ילדיי יוכלו לבחור בין סוכריה לבין ג'וינט".
אפשר לגמול אנשים שלא רוצים באמת להיגמל? כאלה שהמשפחה לוחצת עליהם?
"כן, אצלי למשל זה עבד ממש ככה. כל מי שנכנס בדלת הזאת, גם אם שכנעו או 'כפו' עליו להגיע, יש לו איזושהי מידה של נכונות לעשות שינוי. הוא פשוט פוחד מאוד מכישלון ופוחד מלהיות בלי הסיגריות אחרי שנים שהוא רגיל להיות עם. חשוב לדעת שההצקות לא עוזרות, הן בדרך כלל רק מעודדות לעשן. אני מאמין שכדאי לשכנע בן משפחה ללכת להיגמל ולעשות איתו דיל, כמו שאשתי עשתה איתי".
הרבה אנשים פוחדים להפסיק לעשן מהפחד שיעלו במשקל. שיחליפו התמכרות בהתמכרות.
"נכון, אבל זה לא קורה אצלנו. אני הייתי הרבה יותר שמן כשעישנתי, ודווקא ירדתי במשקל מאז. אנשים חושבים שהסיגריה גורמת להם לאכול פחות, אבל זה לא נכון. מישהו פעם נכנס לסמינר שהעברתי עם קופסה ענקית של סוכריות ג'לי, ואמר 'אני מוכן'. אנשים מתוכנתים לחשוב שבמקום סיגריה הם יצטרכו משהו אחר. אנחנו מציעים תחליף אחד ויחיד - יבוא לך? תן לנו צלצול. זה התחליף היחיד המומלץ".
עם יד על הלב, לא בא לך לפעמים סיגריה?
"ממש ממש לא. זה כמו כרוב ניצנים, אני שונא כרוב ניצנים. אם אני אלך למסיבה ואשתה כמה כוסיות, ואנשים לידי ינשנשו כרוב ניצנים, האם יבוא לי פתאום לקחת איזה כרוב קטן? לא. אותו דבר עם הסיגריה, החשק פשוט נעלם".