תשאלו כל חנון שמכבד את עצמו וסביר להניח שהוא יזיל דמעה או שתיים כשיספר לכם על הפעם ההיא שחבריו לכיתה הפסיקו לדבר איתו למשך חודש רק בגלל שהוא אהב לקרוא ספרי קומיקס בהפסקות או לטעום מדי פעם את הנזלת שלו. נדמה שמאז שחר ההיסטוריה ילדים החרימו אחד את השני בגלל סיבות מטופשות להחריד. מספיק שהסמארטפון שלך מפגר בחצי דור מאחורי שאר הילדים בכיתה – ואתה עלול למצוא את עצמך מתעורר יום אחד לתוך מציאות שכולה איגנור.
אבל אם כשהיינו ילדים חרם נחשב לדבר שלילי, בשנים האחרונות הוא שינה את מעמדו ב-180 מעלות והפך לסוג של גיבור תרבות חדש. פתאום כולם מחרימים פה את כולם, ובמקום שהמורה לתושב"ע תבוא ותגרום להם להרגיש את חרון אפה, החברה מרעיפה עליהם שבחים. החרמות הצרכניים, שהתחילו במחאת הקוטג' ומצאו את ביטויים העדכני ביותר בקבוצת הפייסבוק "רני רהב? לא קונה", הפכו בזכות הרשתות החברתיות לאחד מאפיקי הפעולה הפופולריים ביותר במאבק המתמשך נגד יוקר המחייה והריכוזיות במשק, בזמן שהחרם הבינלאומי על השטחים בפרט ועל ישראל בכלל מתרחב מהר יותר ממאחז בלתי חוקי וכבר הפך לצו השעה בקרב מרצים, אמנים, חברות מסחריות וארגוני זכויות אדם ברחבי העולם, גם אם טועמי נזלת נצחיים כגון בן דרור ימיני ונפתלי בנט עדיין צועקים "אנטישמיות!" בכל פעם שהוא מוזכר.
רק השבוע נשפכו על סקרלט ג'והנסון קיתונות של ביקורת בעקבות הקמפיין החדש שלה לחברת "סודה סטרים", שמחזיקה מפעל בשטחים ועל כן מוחרמת על ידי ארגוני זכויות אדם, ובמקביל לכך ג'ון קרי הכריז כי "אם המשא ומתן המדיני ייכשל, יתגבר החרם על ישראל" והותקף על ידי גורמים בממשלה. אז איך זה שאותו מנגנון נידוי אינפנטילי שזכור לכולנו מהילדות הפך בעבור כמה עשרות שנים לאחת התופעות התרבותיות הבולטות של דורנו, והאם זה אומר שבקרוב ראשי מדינות יתחילו לשחק סטנגה אחד נגד השני במקום לצאת למלחמות? ואם אנחנו כבר מדברים על זה, מי היה אותו גאון מהפכן שהקדים את זמנו כשהמציא את אמרת הכנף "רם, רם – מוחרם"? יצאנו לברר.
רחוב שפינוזה פינת רני רהב
1) כדי לענות על השאלות המהותיות האלה צריך קודם כל להבין למה אנחנו בכלל מתכוונים כשאנחנו אומרים "חרם". מדובר בטרמינולוגיה מתעתעת ביותר, שכן המילה הזאת מאגדת תחתיה סוגים שונים של פעולות שאין ביניהן בהכרח קשר ישיר. כך, למשל, בעברית המונח "חרם" יכול להתייחס להימנעות מרכישת מוצרים של חברה מסוימת (ע"ע חרם צרכנים), לניתוק יחסים דיפלומטיים וקשרי מסחר בין מדינות (ע"ע אמברגו), לנידוי של פרט מסוים מהחברה (ע"ע נוחי דנקנר), לבידוד אקדמי (ע"ע אוניברסיטת אריאל) ואפילו למוזיקאים שאחרי שנים של סקס, סמים וסקס תחת השפעת סמים נזכרו פתאום לגדל מצפון ולהחליט שלא מתאים להם להופיע מול חבורה של היפים שמאלנים בפארק הירקון (ע"ע רוג'ר ווטרס, האנטישמי הזה!).
2) מקור המילה "חרם" הוא בתנ"ך, וגם שם לא ממש הצליחו להחליט אם מדובר בתופעה חיובית או שלילית. מצד אחד החרם מוזכר במובנו הקדום ביותר ככינוי למנחה שניתנה לאל או לכהנים, ומהצד האחר זה גם מושג שפירושו השמדה, למשל בציווי “החרם תחרימם” המתייחס לעמי כנען, שאלוהים לא ממש היה בקטע שלהם.
3) המשמעות הכללית של המילה "חרם" היא העברת דבר ממציאות אחת למציאות אחרת, ורק בסוף תקופת בית שני קיבל החרם פירוש הלכתי שדומה לזה שאנו מכירים כיום, כלומר עונש של הרחקת אדם מן הציבור.
4) אחד החרמות המפורסמים ביהדות הוא חרם דרבנו גרשום, שם כולל למספר תקנות של רבנו גרשום מאור הגולה, שסביב שנת 1000 לספירה החליט שצריך להחרים גברים שמתחתנים עם יותר מאישה אחת, כאלה שמגרשים אישה בעל כורחה או כאלה שקוראים דברים השייכים לאחר ללא רשות. במילים אחרות, אם בת הזוג שלכם מחטטת לכם בהודעות של הוואטסאפ, רבי גרשום היה אומר לכם להעיף אותה לכל הרוחות.
5) מקרה מפורסם נוסף ארע ב-1656, כאשר רבני הולנד הטילו חרם על הפילוסופים ברוך שפינוזה ואוריאל ד'אקוסטה בטענה שאלה הפיצו דברי כפירה. לשניהם, אגב, יש רחובות שקרויים על שמם בתל אביב. מי יודע? אולי גם רני רהב יקבל איזו סמטה מתישהו.
6) גם למילה האנגלית לחרם, "Boycott", יש סיפור, כזה שקשור באופן הדוק לשימוש הרווח שיש לנו במושג הזה כיום. הכל התחיל כשקפטן צ'רלס בויקוט, סוכן קרקעות אירי בן המאה ה-19, ניסה לפנות מאדמותיו 11 איכרים שהפגינו כדי לקבל הנחה של 25 אחוז בתשלום המסים שלהם, משום שהיבולים באותה שנה היו ירודים. עד מהרה בויקוט מצא עצמו מבודד – הפועלים שלו חדלו לעבוד בשדות ובאורוות, הסוחרים המקומיים סירבו למכור לו סחורות והדוור הפסיק לחלק לו מכתבים. לא עבר הרבה זמן עד שהסיפור הגיע לעיתונים והמונח "בויקוט" נולד.
7) אם בתקופה ההיא השתמשו בחרם כדי להילחם בשלטון הפאודלי, כיום החרמות הצרכניים מופנים בעיקר נגד הקפיטליזם הנאו-ליברלי, שזה קצת כמו פאודליזם רק עם מכוניות פאר במקום מרכבות.
תודה, כבר החרמתי במשרד
8) עד לקיץ 2011 לא היו ממש חרמות צרכניים בישראל. אז נכון, בשנות ה-50 החרימו מוצרים מתוצרת גרמניה, והיו גם חרמות של חרדים נגד גופים שסירבו לשבות בשבת, לדוגמה, אבל החרם רחב ההיקף הראשון שמטרתו הישירה הייתה שינוי סדר היום הכלכלי והורדת יוקר המחיה, היה החרם על גבינת הקוטג' של תנובה. זה גם היה החרם הצרכני הראשון שהשתמש בפייסבוק כפלטפורמה המרכזית שלו, מה שכבר נראה לנו טריוויאלי לחלוטין.
9) קפצו עכשיו לסופרמרקט הקרוב לביתכם ואתם עלולים לגלות שמחירי הקוטג' לא שונים במיוחד מאיך שהם היו לפני קיץ 2011. הכצעקתה? "הרבה פעמים אנחנו נשאלים האם המחאה הצליחה או לא", אומר איציק אלרוב, יוזם מחאת הקוטג', ממובילי המאבק ביוקר המחיה ומייסד תנועת הצרכנים. "לדעתי המדד להצלחה הוא לא אם המחיר של מוצר מסוים ירד או לא, אלא אם הצלחנו לשנות את השיח הציבורי במדינה, ולהוסיף אליו את הנושא החברתי-כלכלי. בזה אני חושב שהצלחנו לא מעט. לפחות עכשיו הציבור מודע לכך שדופקים אותו. הוא אמנם לא תמיד מצליח לתעל את המאבק שלו כדי להשיג תוצאות כאן ועכשיו, אבל הוא כן יודע שהמערכת במתכונת הקיימת לא עובדת לטובתו".
10) קבוצת הפייסבוק שקמה בחודש שעבר תחת הכותרת "רני רהב? לא קונה", אליה הצטרפו כבר מעל 34 אלף איש, קוראת להחרים את הרשימה הארוכה של החברות המיוצגות על ידי יחצן ההון. לאחרונה מיקדה הקבוצה את המאבק שלה לעת עתה בשלוש חברות מרכזיות – קסטרו, שטראוס ורולאדין. "השאיפה הכי גדולה היא להפחית את כמות הלקוחות שלו ולצמצם את זרועות התמנון שלו שחולשות על חלק כל כך נכבד של חברות בשוק הישראלי", אומרת ההייטקיסטית עדי אגסי, ממקימי הקבוצה. "זה בדיוק מה שמאפשר לו ליצור את הקשרים המפוקפקים ולסייע ללקוחות שלו לשמור על שליטה כמעט מוחלטת בשוק".
11) לצד ההיענות הגדולה לקבוצה, יש גם כאלה שביקרו אותה בטענה שחרמות צרכניים צריכים להיות מופנים נגד חברות, ולא נגד אנשים פרטיים. "רני רהב הוא כבר לא היחצן שמסתתר מאחורי הקלעים ורק מייצג חברות – הוא מתבטא בעצמו ובשמו בנוגע לסוגיות על סדר היום", מסנגר העיתונאי והבלוגר עידו קינן, שפתח את הקבוצה יחד עם אגסי. "זו זכותו, וזכותנו, הציבור, להתווכח איתו. האיומים שהשמיע כלפי שרון שפורר, כמו גם העלבונות המטורללים שהוא מטיח בגולשים שמבקרים אותו, חורגים מהתחום הלגיטימי, ובעקבותיהם הוקם דף המחאה שמזכיר לאנשים שהם מממנים את משכורתו, והם יכולים לבחור שלא להמשיך בכך".
12) האם יש בכלל בכוחן של קבוצות הפייסבוק הקוראות לחרם צרכני להשפיע בצורה משמעותית על הריכוזיות ועל יוקר המחיה? "אני חושב שהן כלי חשוב, אפקטיבי לזמן קצר ולטווח פעולה מוגבל", אומר פרופ' ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי של משרד האוצר. "אפשר להחרים את הקוטג' ולגרום לכך שלמשך שנה הוא יעלה פחות, אבל במקביל תנובה או שטראוס תעלה מחירים על מוצרים אחרים. חרם כזה מן הסתם לא יעשה גם כלום לאסם, או לנשר, או לעזריאלי או ליתר האוליגופולים ששולטים פה ביד רמה. בכל זאת אני מעודד את זה מאוד מכיוון שזה מרגיל את הציבור לפעול במשותף. לגבי הקבוצה נגד רני רהב – יש לי הסתייגות ממנה, אף על פי שהעמדות שלי הפוכות לגמרי משלו. יש הבדל בין להחרים מוצר, או שירות, לבין להחרים אדם. אני מכיר הרבה אנשים שעשו דברים הרבה יותר גרועים ממנו ולא ראיתי שמחרימים אותם. כאשר הפעולה הצרכנית נאכפת בצורה סלקטיבית לגופו של אדם ולא לגופו של עניין, זה עלול להיראות כמו עדר".
הקו הירוק הוא השחור החדש
13) אמברגו הוא סוג של חרם המתייחס לאיסור על מסחר ולניתוק היחסים הדיפלומטיים עם מדינה כלשהי. אחת הדוגמאות המפורסמות לאמברגו הוא זה שהטילה ארצות הברית על קובה משנת 1960, כעונש על המהפכה הסוציאליסטית במדינה ועל הרומן שנרקם בין פידל קסטרו לבין ברית המועצות. כתוצאה מהאמברגו הרומן הזה רק התחמם עוד יותר, וגם כיום, יותר מ-20 שנה לאחר נפילת הגוש הסובייטי, החרם על קובה עדיין לא הצליח להפיל את המשטר או לשנות את שיטת הממשל הנהוגה במדינה, והאמריקאים עדיין נאלצים לעשן סיגרים סוג ב'.
14) אמנם מדינת ישראל עדיין צעירה מכדי שתהיה לה היסטוריה מפוארת, אבל בתחום האמברגו דווקא יש לנו הספק מרשים. אחת הדוגמאות המפורסמות היא האמברגו החלקי שהטילה צרפת על ישראל בתחום הסחר בנשק ב-1968, בעקבות תוצאות מלחמת ששת הימים.
15) מדינות מוסלמיות רבות מחרימות את ישראל מאז יום הקמתה, וזאת הסיבה שככל הנראה אף אחד מאתנו לא הולך לבקר בזמן הקרוב בתימן, בכוויית או בערב הסעודית, למשל.
16) למעשה, כבר ב-1921 צצו ניסיונות ראשוניים של ערבים להחרים עסקים יהודיים, ולאחר מספר חרמות בעלי היקף קטן יחסית הוטל ב-1945 החרם הרשמי של הליגה הערבית, האוסר על סחר וקשרים עסקיים עם הציונים. אז מה אם יוזמת השלום הערבית מציעה להוריד את החרם הזה מהשולחן? מי בכלל רוצה לבקר בכוויית?!
17) בתחילת שנות ה-70, בהשפעת הליגה הערבית והגוש הקומוניסטי, הכריז האיחוד האפריקאי חרם כולל על ישראל, מה שגרם לקברניטי המדינה להעמיק את קשריהם עם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. באו"ם לא ממש אהבו את זה, וב-1975 הם הכריזו על ההשוואה המפורסמת בין ציונות לגזענות (לא, גדעון לוי לא המציא את זה).
"בשנות השבעים הפכה ישראל לפרטנר היסטורי של דרום אפריקה", מסבירה ד"ר לואיז בית-לחם, מרצה בכירה ללימודי תרבות ולימודים אפריקאיים באוניברסיטה העברית ומחברת הספר "צבע מקומי – אפרטהייד לאור התאוריה" שיצא בהוצאת רסלינג. "היא קיימה איתה יחסי מסחר הדוקים, כולל סחר בנשק, וצריך לזכור שבתקופה ההיא היה אמברגו בינלאומי על דרום אפריקה בתחום הזה. רובה הגליל היה מיוצר בדרום אפריקה, היו נגמ"שים שפותחו שם ויש גם אינדיקציות או חשדות שהיה שיתוף פעולה גרעיני בינה לבין ישראל".
18) השבר הישראלי-אפריקאי נפער מחדש בסוף השנה שעברה, כשדרום אפריקה החליטה לנתק כל מגע עם הממשל הישראלי בעקבות לחץ מצד גורמים פלסטינים. הו, האירוניה.
19) בשנים האחרונות הוחרף החרם על ישראל בצורה משמעותית. ב-2005 החל קמפיין ה- BDS (ראשי תיבות של חרם, משיכת השקעות וסנקציות) של מאות ארגונים פלסטינים ופרו-פלסטינים הקוראים להחרים את מדינת ישראל כלכלית, תרבותית ואקדמית ושואבים את השראתם מהחרמות על האפרטהייד בדרום אפריקה.
20) לחרם הכלכלי על ישראל הייתה השפעה מועטה עד כה, בעוד שהחרם על השטחים היה אפקטיבי בהרבה ופגע בחברות רבות שמפעליהן ממוקמים מעבר לקו הירוק. הרשות הפלסטינית כבר אסרה על מכירת מוצרים מההתנחלויות, ובכל העולם יש חברות, ארגונים וממשלות שמחרימים גופים שפועלים בשטחים. כך, למשל, ב-2009 המליצה ממשלת בריטניה לרשתות המרכולים במדינה לסמן מוצרים שמקורם בהתנחלויות, על מנת לעודד חרם צרכנים. באותה שנה הודיעה ממשלת נורווגיה על משיכת השקעותיה מחברת אלביט בשל מעורבותה בחומת ההפרדה, וחברת ההשקעה הפרטית בלקרוק, בעלת המניות השנייה בגודלה בחברת אפריקה-ישראל של לב לבייב, חיסלה את השקעותיה בחברה על רקע מעורבותה בבנייה בגדה.
21) ב-2012, לאחר מאבק משפטי ממושך, הכריע בית המשפט העליון בצרפת שקריאה פומבית להחרמת מוצרים ישראלים מהווה הסתה ואפליה על בסיס לאומי. הצרפתים האנטישמים האלה! אה, רגע...
22) משום שלישראל יש הסכמי סחר בינלאומיים, הניסיונות להחרים תוצרת ישראלית נתקלים בקשיים, אך ההערכה היא שאם המשא ומתן עם הפלסטינים ייכשל, האיחוד האירופי עשוי להצביע באופן גורף בעד סימון מוצרים מההתנחלויות, פרקטיקה שדרום אפריקה כבר מיישמת.
בין הכיבוש לאפרטהייד
23) במישור התרבותי, יותר ויותר אמנים מצטרפים מדי שנה לחרם על ישראל, בהם המוזיקאים בריאן אינו, קרלוס סנטנה ואלביס קוסטלו, הסופרות אליס ווקר ואדריאן ריץ' והבמאים ז'אן לוק גודאר וקן לואץ'. רק השבוע רוג'ר ווטרס – שמסרב להופיע בארץ מאז 2006 ואף הספיק להשוות מאז את ישראל לגרמניה הנאצית – פנה בסטטוס שפרסם בפייסבוק לסקרלט ג'והנסון ולניל יאנג בניסיון לשכנע אותם להצטרף לחרם.
24) ג'והנסון התנערה מהביקורת הציבורית שהופנתה אליה ואף הודיעה שהיא תפסיק לשמש כשגרירה של ארגון הצדקה Oxfam, שהתנגד אף הוא לקמפיין של סודה סטרים בו השתתפה. בתגובה לכך, הכריז שר החוץ ליברמן לפני כמה ימים כי "האוסקר שלנו הולך לסקרלט", וג'והנסון עצמה הוסיפה כי סודה סטרים "אינה רק מחויבת לסביבה, אלא גם לבניית גשר לשלום בין ישראל לפלסטין". מישהו יודע אם מדובר בגשר ליהודים בלבד?
25) גם הלולאה האקדמית מתהדקת סביב צווארה של ישראל, כאשר רק לפני חודשיים האגודה ללימודים אמריקניים – ארגון שבו חברים כ-5,000 מרצים – הצביעה בעד חרם אקדמי על ישראל והפכה לגוף הגדול ביותר בעולם שתומך בחרם כזה. בעקבות ההצבעה פורסמה רשימה של 100 אוניברסיטאות בארה"ב שמתנגדות לחרם אקדמי על ישראל, בהן הרווארד, סטנפורד ופרינסטון.
26) אחד המרצים שקולם הכי נשמע בהקשר הזה הוא הפיזיקאי סטיבן הוקינג שהצטרף לחרם האקדמי בשנה שעברה, אף על פי שטכנית זה לא הקול שלו אלא של המחשב הקטן שמחובר אליו.
27) מתברר שיש גם חרמות על חרמות. ב-2007 פורסמה עצומה שיזם עורך הדין היהודי אלן דרשוביץ, עליה חתומים למעלה מ-10 אלף אקדמאים מרחבי העולם, בהם 32 זוכי פרס נובל, שהצהירו כי "יחרימו את כל מי שיטיל חרם אקדמי על ישראל". עד כה עוד לא נעשה ניסיון להחרים את החרם על החרם.
28) בנאום שנשא בכנסת בחודש שעבר, הצהיר ראש ממשלה קנדה סטיבן הרפר כי הוא מתנגד לכל צורה של חרם על ישראל – תרבותי, כלכלי ואקדמי – והגדיר את החרמות כ"פנים של האנטישמיות החדשה". עם זאת, עדיין לא הוכח סופית כי זה אכן היה סטיבן הרפר שנאם על אותה במה ולא רובוט שתוכנת על ידי ביבי וליברמן.
29) כתוצאה מהתמיכה של ארגוני שמאל רדיקליים בארגוני ה-BDS, ובעקבות החרמות הפנים-ישראליים נגד האוניברסיטה והיכל התרבות באריאל, ב-2011 עלתה בכנסת הצעת חוק למניעת פגיעה בישראל באמצעות חרם, הקובעת כי כל קריאה פומבית לחרם על אדם, גורם או מוסד כלשהו רק בגלל זיקתו לישראל, היא בגדר עוולה אזרחית. חרף ההתנגדות הרבה לחוק, שכונה לא אחת "פאשיסטי", הוא עבר בכנסת ברוב קולות.
30) ולבסוף אנחנו מגיעים לשאלת מיליון הדולר – האם החרם האקדמי, התרבותי והכלכלי על ישראל יכול בכלל להביא למטרה שלשמה הוא נוצר, כלומר סיום הכיבוש, או שהוא רק מבודד אותנו עוד יותר משאר העולם? הדרך הכי טובה לענות על שאלה זו היא לעשות את הדבר האהוב על טוקבקיסטים ימניים, ולהשוות בין ישראל לדרום אפריקה. האם החרם הבינלאומי על דרום אפריקה שנמשך בעוצמות שונות לאורך כמעט שלושה עשורים, הוא זה שהפיל בסופו של דבר את משטר האפרטהייד בתחילת שנות התשעים?
"אני מבינה שיש פה פיתוי לספר נרטיב על הכוח המשחרר של חרם, אבל בסופו של דבר התהליך שהביא לדמוקרטיה בדרום אפריקה היה מורכב הרבה יותר", אומרת ד"ר בית-לחם. "החרם הכלכלי החיצוני שהופעל על דרום אפריקה תרם לאפקטיביות של הפעילויות הפוליטיות, השביתות והרדיקליזציה של האיגודים המקצועיים שיצרו מצב של משבר מתמשך בתוך המדינה. גם חוסר היכולת של הצבא הדרום אפריקאי לעמוד נגד הדה-קולוניזציה בגבולות הצפוניים תרם את חלקו, וב-1989 ברית המועצות קורסת וזה מכניס עוד שיקולים לתוך הזירה. השלטון התקשה מאוד להתמודד עם המצב, והוא מחליט על המהלך הזה של שחרור מנדלה מהכלא, הכרה בקונגרס האפריקאי הלאומי ובסופו של דבר קיום בחירות דמוקרטיות. אסור להתעלם מהמורכבות של כל הגורמים שהביאו להפלת האפרטהייד. החרם צריך להילקח בחשבון, כל פעולה בחרם חשובה ביצירת התנאים שברגע מאוד ספציפי של מקריות היסטורית, יצרו משהו יוצא דופן ושינו את מאזן הכוחות. צריך להבין שהייתה בדרום אפריקה פעילות מאוד מגוונת וממושכת, פעילות שאנחנו בישראל צריכים לזכור שעיקר האפקטיביות שלה נבע בעצם מהיכולת של הקונגרס האפריקאי הלאומי לייצג נאמנה את החזון של דרום אפריקה אחת, מולטי-גזעית ודמוקרטית".