כשנבוקוב כתב את "לוליטה" ב-1955, לא בטוח שהוא ידע ש-60 שנה מאוחר יותר יצוץ לפתע פיתוח ייחודי של ההמצאה: הלוליט. גפן ברקאי עשה את הבכורה הקולנועית שלו השנה בסרט "ירח בבית 12", כתיכוניסט שמנהל רומן חם עם דמותה של יערה פלציג, בשנות ה-20 לחייה, אבל מסתבר שהוא גילם את התפקיד היטב גם בחייו האישיים. בגיל 17 וחצי, משועמם ממה שיש לחיים הבורגנים של הוד השרון להציע לו, ברקאי מצא עצמו עובר לגור עם המוזיקאית מאיה הרמן בת ה-24. הם מצאו דירה חמודה בנווה צדק, שוטטו יחד בסמטאות, חיו חיים רומנטיים של גדולים, ונתנו לעולם לגלות את השחקן והדוגמן המסקרן. שלוש שנים שרד החלום, וכיום, כשהוא מתקרב לגיל 22, גפן עדיין מעבד את הקשר ההוא, שהסתיים לפני כשנה. "למדתי המון מהזוגיות שלי", הוא אומר, "אלה היו שנים קריטיות בחיים שלי, ובחורה בת 24 היא כבר אישה צעירה, אפשר ללמוד ממנה עולם שלם. מאיה חיברה אותי למוזיקה, למדתי ממנה על אמנות, גיליתי שאני יודע לשיר. זה מאוד עיצב אותי. אני רק יכול לקוות שגם היא למדה דברים ממני. נפרדנו בטוב, אני מקווה תמיד להיפרד ככה. לפחות עד שמישהי שתשבור לי את הלב ואני ארצה שהיא תמות".

קשה להתעלם מכך שמי שהגיעה אחריה, עמית פרקש, הייתה בת אותו שנתון כמו של מאיה.

"זה נכון שיצאתי עם עמית והיה מקסים. היא מדהימה ואנחנו עדיין בקשר ואני מאוד אוהב אותה. אבל להגיד שיש לי משהו עם נשים מבוגרות ממני? אני לא יודע, אני מניח שיהיו לי עוד מערכות יחסים, עם נשים בגילאים שונים. מה שכן, מגיל צעיר אמרו לי שאני בוגר לגילי. אני יודע לקחת אחריות על עצמי".

וזהו, בגיל 22 כבר לא תהיה חסר אחריות יותר לעולם?

"לכי תדעי, מוקדם לומר. גם מיילי סיירוס התחילה סבבה", הוא מחייך את החיוך המבויש והכובש שלו, ושואף שאיפה מהסיגריה.

גפן ברקאי (צילום: מאיר כהן)
צילום: מאיר כהן

אנחנו יושבים בפארק הירקון שהתרחץ בגשם לפני כמה ימים, וגפן שמח לגלות ברווזים במים. אמן האינסטגרם החובב, שאביו נתן לו מצלמת פילם בגיל 13, תמיד מחפש את הפריים המושלם סביבו. אולי כאן ימצא משהו שישלים את אוסף השקיעות, הגלים ועלי השלכת שמעטרים את חשבון האינסטגרם שלו, שלו מעל 61 אלף עוקבים ("קיבלתי כמה הצעות לצלם באופן מקצועי, אולי בעתיד אעשה עם זה משהו").

גפן נהנה למצוא לו אובייקטים יפים להתבונן בהם, אבל לא בטוח שהוא תמיד נהנה כשהמבט הזה מופנה כלפיו. בדרמה המוזיקלית "או בוי" ("O'boy") שמשודרת עכשיו בערוץ הילדים ב-yes, הוא ממותג כ"פריטי בוי" מייקל, הנער היפה והלא ממש מבריק. "היה לי חשוב שהדמות תלך לעוד מקומות, לא הייתי מסוגל להביט לדמות בעיניים אחרת. דיברתי עם יוצר הסדרה, אורי גרוס, שהוא גאון, ואמרתי לו שאני מפחד שזה יהיה משעמם להיות רק 'היפה'. הוא אמר לי - 'סמוך עלי', ובאמת הוא כתב לי תפקיד שאני מאוד אוהב, ושקצת דומה לי. לא שאני חושב שכשפוגשים אותי אני נראה טמבל, אבל יש סטריאוטיפ של יפה וטיפש, ואני חווה אותו במידה מסוימת".

היית ילד יפה?

"לא גדלתי בתחושה שאני יפה. בשביל כל אמא הילד שלה הוא הכי יפה בעולם, אבל כילד זה לא היה משהו שהפעיל אותי". החוויה של גפן בילדות היתה רחוקה מלהיות היפה של הכתה. "ביסודי לא הרגשתי שאני במקום הטבעי שלי, הייתי ילד ורבלי, גאה, זה לא בא טוב לכולם והם היו מתאגדים מאחורי הגב שלי ומחרימים אותי. יכולתי גם ללכת מכות, אף אחד לא היה יכול עליי". הוא כבר סיפר בעבר על הקושי של השנים האלה, עם חברים לכתה שמגרשים אותו מל"ג בעומר ושגרה של חרמות, ובכל זאת הוא מתעקש: "הייתה לי אחלה של ילדות, מצאתי את מה שכיף ולא התעסקתי במכשול. התמודדתי עם מה שקורה, שיתפתי את זה עם ההורים שלי והם עזרו לי. ואז כשנהיו לי חברים סוף סוף אמרתי לעצמי - חבר זה אחד שיהיה בשבילי ברגעים הכי קשים. אני יכול לעשות מחר יום הולדת ולהזמין מלא אנשים שיבואו לי בטוב ושאני אשמח לראות ולחגוג איתם, אבל יש לי רשימה קצרה של מי שאני מתקשר אליהם כשבא לי למות".

גפן ברקאי (צילום: מאיר כהן)
צילום: מאיר כהן

כי אתה מפחד להתאכזב אם תיקשר?

"כן, אבל אני מנסה לא לתת לפחד הזה לנהל אותי. אני יודע שאם אתאכזב ואפסיק לתת אמון, הפסדתי. אבל משהו בתמימות שלי נשבר כשראיתי שיש ילדים רעים. היום יש לי תמימות מודעת. אני לא תמים, אבל די רומנטי בהסתכלות שלי על החיים, ואני בטח שלא רוצה להיות ציני. ציניות זה מנגנון הגנה עצום שמגן עליך הרמטית ואתה לא מרגיש כלום. הכל לא מספיק מצחיק ולא מספיק מגניב, ו-ואללה, אני לא שם".

ואיפה נשאר הילד ההוא מפעם?

"אני מניח שיש אצלי עוד פוסט טראומה מהדברים שעברתי. לא הלכתי לפסיכולוג אף פעם, אבל הגיוני שזה שם, המקום הזה מאוד חזק אצלי. אני עדיין ילד בעצמי, אבל כשאני חושב על הילדים שיהיו לי, יהיה לי מאוד חשוב שהם לא ייקחו חלק בדבר כזה. גם שלא יאשרו את זה, כי גם אם אתה מהנהן הנהון רפה, אתה נותן לאחרים להתנהג ככה. אם הילד שלי יעשה חרם על מישהו אני אשבור לו את הרגליים".

ילד יא הזוי, בן כמה אתה בכלל?

ברקאי הוא בנם הבכור של קוסמטיקאית ובעל מפעל לקמינים, ובילדותו לא הקדיש יותר מדי מחשבות למה יעשה כשיהיה גדול, אולי חוץ מהחלום לשחק כדורסל מקצועי, "עד שפצעתי את הקרסול וגיליתי שיש עולם מחוץ לכדורסל". כשהיה בן 16 סוכן שראה את תמונת הפרופיל שלו בפייסבוק ייעץ לו לגשת לכמה אודישנים, "הוא כתב לי שיש לי אחלה חיוך ואמרתי יאללה, מה אכפת לי. נכנסתי לתחום הזה, ופתאום התערבבו לי כל הקלפים". אחרי סבב של אודישנים הוא התקבל לסדרה "יומני החופש הגדול" בערוץ "דיסני ישראל", ונזרק למים. "זה הרגיש לי טבעי ומרגש. אחרי צילומים היו בי רמות אדרנלין וריגוש שהכרתי רק מהכדורסל לפני כן. הבנתי שמשהו טוב קורה, אי אפשר להתווכח עם ההרגשה. ומשחק מאפשר לך את היכולת להעביר מסר, לגרום למישהו להזדהות איתך, לעבור דברים יחד איתך. זה מה שאני אוהב בזה".

גפן ברקאי (צילום: מאיר כהן)
צילום: מאיר כהן

רגע לפני שפרץ, גפן התראיין כאן לצד אסי עזר, שהכתיר אותו בתור הדבר הבא. "אני מהמר שבעוד עשר שנים הוא יהיה כוכב מטורף", אמר אסי באותו ראיון, "וכשאני אהיה חסר כל הוא יזכור שאני סידרתי לו את הראיון הראשון שלו ויציל אותי". "אנחנו כבר פחות בקשר היום", אומר גפן כשאני שואלת אותו על עזר, ולא מפרט - אבל נדמה שאסי הימר נכון.

אחרי התקופה המעניינת בתל אביב בסוף הנעורים, גפן חזר קצת למסלול של בני גילו – הוא התגייס באיחור ובעוד חודשיים ישתחרר מתאטרון צה"ל ובמקום לחפש דירה חדשה בתל אביב בחר לחזור הביתה, לאמא ואבא בהוד השרון. במקביל, הוא מתחזק קריירה פורחת - אחרי שהושק כפרזנטור של "רנואר" לצד יהודה לוי, הוא מככב לצד לי בירן וטום באום "או בוי". כמובן שהוא מנסה לשלב את כל עולמותיו ביחד בהרמוניה - וכמובן שלפעמים הם לגמרי מתנגשים. "אני זוכר שפעם נסעתי במונית מצילומים של סרט לצילומים של סדרה, הייתי אמור להיות על שני סטים, ואיך שנכנסתי לאוטו היה מבול של טלפונים, אבא שלי, הרואה חשבון שלי, הסוכן שלי, הצבא - כולם רוצים ממני משהו. אחרי 40 דקות כאלה נמסתי לתוך הכסא, והנהג מסתכל עלי ואומר - 'ילד יא הזוי, בן כמה אתה בכלל?'".

אלה רגעים שאתה רוצה לברוח? להיות כמו כל בחור נורמלי בגילך?

"זה יהיה כפוי טובה מצדי להתלונן, כי אני מרוויח המון דברים. אני עובד ומכלכל את עצמי לבד. לקנות את האוטו הראשון שלי היה רגע שמילא אותי בגאווה, פאקינג עבדתי בשביל זה קשה, זה היה כמו לקנות את העצמאות שלי. אני נחשף להמון דברים שלא הייתי נחשף אליהם אחרת, ויש לי המון הערכה לזה. אבל יש רגעים שלפעמים זה קצת גדול עלי".

גפן ברקאי (צילום: מאיר כהן)
צילום: מאיר כהן

"לפעמים אני חושב שהבחורות שעובדות איתי רזות מדי"

גם אם הילד המנומש ("לא ג'ינג'י!", הוא מבקש להבהיר, "יש מנומשים שהם לא ג'ינג'ים, ואני אחד מהם"), לא נהג לבלות שעות מול המראה - העולם החדש חשף אותו למדדים חדשים של יופי, שלא הכיר עד כה, ושלא תמיד באים לו טוב. "אני אוכל הכל ולא עושה מספיק ספורט, אבל בשביל הבנות בתחום הזה, זה עולם אחר", הוא נאנח, "מבחינת יופי, אני מאוד אינדיבידואלי. קורה שאני אומר על מישהי שהיא יפה ואף אחד בחדר לא חושב שהיא יפה. אלי כי אני מצלם, ולפעמים רואה משהו א-סימטרי שאני אוהב. אם אני חושב על דימוי הגוף הנשי שיש בראש שלי, הוא לא בהכרח כמו זה של הבחורות שאני עובד איתן. קורה שאני חושב שהן רזות מדי".

די, תמשיך.

"תראי, מדובר בנשים מהממות ומדהימות, אין מה לומר, אבל יש קטעים שאני מת. קראתי עכשיו שאיזה ארט דירקטור גדול אמר לגי'ג'י חדיד שהיא שמנה - איך זה הגיוני? אני מבין שהדוגמניות צריכות להיות במידה מסויימת כדי לייצג בגד, אבל מי נראית ככה מרצונה? אני מאמין בדימוי גוף אחר. תראי את מרילין מונרו, איזו מהממת היא הייתה".

אתה רואה דוגמניות שלא אוכלות?

"יש כל מיני. יש דוגמניות שהן ככה גנטית, ויש בחורות שעובדות מאוד קשה. זה לא בהכרח אומר שהן מרעיבות את עצמן, אבל כמו שלספורטאי יש תזונאית ומאמן כושר, והוא צריך להגיע עם הגוף שלו למסת שריר מסויימת - אותו דבר גם דוגמניות. ברנואר אני עובד עם ניבר מדר, יש לה תזונה וספורט אבל היא גם נורא אוהבת אוכל, היא תמיד מתכננת את הארוחה הבאה. בכל מקרה, אני לא יכול להבין בחורה שאומרת לי משפט כמו 'אני חייבת לרדת חמש קילו' ואני מסתכל עליה ולא מבין - למה? את נראית מעולה. כנראה בראש שלה קורה משהו אחר".

תמיד תגיד את זה, גפן. תמיד.

"אני תמיד אומר את זה, באמת! אמא שלי חינכה אותי טוב".

או בוי. (צילום: רונן אקרמן ויוליה טייץ,  יחסי ציבור )
או בוי. "פחדתי שיהיה משעמם להיות 'היפה'" | צילום: רונן אקרמן ויוליה טייץ, יחסי ציבור

ולא רק על דימוי גוף לימדה אותו אמו. כמו הרבה בחורים משוכללים בני גילו, גפן עדיין לא קורא לעצמו פמיניסט, אבל מתחשק לי לספר לו שהוא דווקא ממש כן. הווידוי של הבמאי ברנרדו ברטולוצ'י, למשל, שסיפר כיצד תקף את מריה שניידר ללא הכנה בצילומים ל"טנגו אחרון בפריז", יחד עם מרלון ברנדו, טלטלו אותו, הן כגבר והן כשחקן. "זה נוראי, קראתי את זה וזה נראה לי משהו עתיק, שאין לו מקום בעולם של היום. זה תלוש לגמרי לחשוב שעשו משהו כזה לשחקנית. אמא שלי אמרה לי תמיד להיות ג'נטלמן, לא משנה מה".

כשחקן אתה חושב על ברטולוצ'י, וכחייל על בוכריס?

"אני מנוע מלהגיד משהו על הפרשה הזו, כי אני משתחרר בעוד חודשיים. אבל גם בלי להתייחס לצבא, באופן כללי הטרדות מיניות זה משהו הזוי בעיני. יש קווים אדומים גדולים שאין לעבור אותם, ויש גם קווים אדומים קטנים של האדם שעומד מולך, ושגם אותם צריך לקלוט. כשגבר ואישה עומדים אחד מול השניה, צריך להפעיל אינטליגנציה רגשית וחברתית, וכשזה מופר זה נורא. אני שומע שגברים מפחדים היום מנשים, שאי אפשר להתחיל עם נשים - אז בסדר, אני יכול להבין כמה זה קשה כשמאשימים אותך במשהו, אבל הם צריכים להתקדם. זה שגדלת בערך מסוים לא אומר שזה ימשיך ככה. כמו שלא תסרב עכשיו לחשבון בנק ותחליט להחביא את הכסף בבלטות, אתה צריך להתאים את עצמך לקדמה גם פה, לא להיות אולד פאשנד. אבל אני אופטימי, אם אני רואה סרט משנות ה-60 שבו גבר נכנס למשרד ומפליק למזכירה בתחת וזה סבבה לגמרי, היום המודעות לזה גבוהה יותר".

והרי ההוכחה - גם גבר שנלחם על זכויותיהן של נשים, עדיין מצליח להתחיל איתן כשהוא ממש רוצה. אפשר לעשות את זה בחן, על פי גפן, ואפילו להשתמש בדרכים קצת מיושנות. "אני אוהב לשלוח פתקים", הוא מחייך, "אני אולד פאשנד. אם אני רואה מישהי מדהימה, אני לא אתן למזל לשחק, אני אשלח לה פתק. אני לא אבקש ממנה את הפייסבוק שלה. לכל אחד יש מערך יחסי ציבור היום אבל אני אוהב את הדרך של פעם להכיר. אני אוהב את הפשטות הזו".

גפן ברקאי (צילום: אלון שפרנסקי , רנואר)
גפן ברקאי לצד יהודה לוי וניבר מדר בקמפיין "רנואר" | צילום: אלון שפרנסקי , רנואר

מה אתה חושב על תאוריות שאומרות שקשה לגבר להיות עם אישה אחת?

"זה סתם סטריאוטיפי להגיד כזה דבר, זה כמו להגיד שבחורה יכולה רק לעשות קפה בצבא. להגיד היום שגבר הוא בוגד מטבעו, זה פשוט לא נכון. יש פיתויים, כן, ובמיוחד במקצוע שלי, אבל זה לא קשור לסיבה שאני רווק עכשיו. יש המון פיתויים כשאתה בקשר, אבל כשאתה מפרק את זה, המקום של סקס מזדמן הוא קטן. זה נגמר ואתה רוצה הביתה".

טוב לך ברווקות?

"מצד אחד אני מאוד מבסוט עם איפה שאני היום. נוח לי שסדר העדיפויות שלי נקבע על ידי, זה כיף ואני נהנה. אבל אני גם מודע לזה שיש בי המון נתינה, וחסר לי למי לתת אותה. אז החברים והמשפחה והידידות שלי מקבלות, אבל זה לא מספיק. אני לא רוצה להיות מרוכז בעצמי. יש לי בבית דוגמא מובהקת, ההורים שלי המון שנים ביחד, טפו חמסה, והם תמיד שם אחד בשביל השניה, אז אני רואה שזה כן אפשרי".

צילום: מאיר כהן | סטיילינג: מאשה רודוב | איפור: מיכל ארן | שיער: עדן ירושלמי | בגדים: חולצת ג'ינס: טומי הילפיגר,  טי-שרט: זאדיג&וולטר , משקפיים: יוסף חבר, מעילים, חליפה כחולה, סריגים, ג'ינס, קרדיגן, ג'קט עור, נעליים: רנואר, משקפיים בהירים: פראדה, מכנסיים מחוייטים שחורים: אלירן נרגסי, שרשרת –רוביסטאר, טי-שרט:ElevenParis  לסטורי, מגפיים: אוסף פרטי, מכנסיים בהירים: פראדה להלגה עיצובים