אין תמונה
"הלוואי והייתי יכול לעשות יותר דברים בישראל". דוד וירניק

זה הכיסא הכי נוח שישבתי עליו בחיים. זו המחשבה הראשונה שעוברת לי בראש. "נוח לך?", הוא שואל אותי כאילו קרא את מחשבותיי, "זה הדגם החדש של הרמן מילר, הכיסא הכי יקר בעולם. הוא עולה בארץ אלף יורו. קניתי 700 כאלה לכל העובדים שלי. מגיע להם את הטוב ביותר". אבל דודי וירניק עשה לעצמו הנחה: בדיקה קצרה בגוגל מגלה שהכיסא עולה בתל אביב לא פחות מ-1,389 יורו, שהם 6,590 שקלים. קצת יותר מהשכר החציוני במשק.

וירניק הוא מייסד ונשיא NNG, היצרנית של iGo אחת מחברות הניווט המובילות בשוק האוטומוטיב העולמי – ולבזבז כמה מיליוני שקלים כדי שהעובדים שלו יוכלו להשוויץ שהם מניחים את הישבן שלהם על הכיסא היקר בעולם זה דבר שלא גורם לו לאבד שעות שינה.

לפגישתנו בהונגריה אני מגיע בשעת בוקר מוקדמת. נהג מונית מקומי ממתין לי בשדה התעופה של בודפשט עם שלט שנושא את שמי באותיות לטיניות ללא שגיאות כתיב. אנחנו נוסעים לבניין המטה של NNG, שיושב במרכז העיר. בדרך, אני מנסה לדלות מהנהג קצת פרטים על החברה הישראלית שעושה חיל דווקא בהונגריה, אך מהר מאוד אני מבין שנהגי המוניות בעיר הזאת לא מדברים אנגלית. מאידך, אין אף מונית בעיר בלי מכשיר ניווט של וירניק. זה לא מפתיע לאור העובדה שמכשיר הניווט מגיע מהחברה שנחשבת לגדולה ביותר במדינה, והיא נתפסת בעיני ההונגרים ללא פחות מאשר נכס לאומי.

השאלה היא כמה, אם בכלל, ההונגרים מודעים לעובדה שאת הנכס הלאומי הזה הקימו בעצם שני ישראלים. "השגריר בהונגריה אילן מור ערך כנס בנושא חדשנות כדי להראות את שיתופי הפעולה בין ישראל להונגריה", מספר וירניק. "נאמתי שם ואמרו לי שבאתר של המפלגה האנטישמית בהונגריה פורסמה לאחר מכן כתבה שעסקה בנאום שלי תחת הכותרת 'האם באמת ייתכן שישראל כל כך חזקה בתחום ההייטק? והאם ייתכן שישראל באמת רוצה לעזור ולעמוד בשיתוף פעולה עם הונגריה? זה שינוי גישה מטורף למפלגה הכי אנטישמית שיש". וירניק מספר שנעשים ניסיונות להפגיש בינו לבין מנהיג המפלגה האנטישמית "יוביק", השלישית בגודלה בפרלמנט ההונגרי. "יהיה מעניין", הוא מבטיח.

בשביל להבין איך הפכו שני יזמים ישראלים לכוח כל כך משמעותי בתחום הניווט העולמי צריך לחזור עד לשנת 1991, אז חברת הניווט האמריקאית "גרמין" חיפשה מישהו שיעזור לאפיין את המוצר התעופתי שלה. דודי וירניק, קברניט בואינג שעסק לא מעט בפרויקטים של ניווט אזרחי וצבאי, ונמנה בין היתר עם מקימי ישראייר, נבחר לתפקיד.

כשהחליט לצאת לדרך עצמאית ולהקים את חברת התוכנה "GPS&More", הוא פנה לחברו הוותיק קובי הלפרין אותו הדריך בבית הספר האזרחי לטיסה. "קובי מהנדס מבריק, גאון, מוכשר ברמות שאני לא מכיר. הוא המוח של החברה ואני הקשקשן", מספר וירניק, "הוא אמר לי שאני לא צריך אותו ואני אצליח גם בלעדיו, אבל אמרתי לו שבלעדיו זה יהיה הרבה יותר קשה – ובכל מקרה אני רוצה אותו לידי. הוא אמר לי 'בסדר, תן לי עשרה אחוזים' ואמרתי לו 'לא, חצי-חצי'. למה? כדי שלא נריב אף פעם. הלכנו לעורך דין לרשום את החברה והוא חשב שאנחנו משוגעים: 'מה פתאום חצי חצי? מה יקרה אם יהיה ביניכם ויכוח?' ואז שנינו אמרנו יחד: 'שהשני ייקח את החברה'".

igo vs. waze (צילום: cirano83, Thinkstock)
המנווטות. "אנחנו לא בתחרות איתם" | צילום: cirano83, Thinkstock

"מגרשים אותי? אני אומר תודה והולך"

בשנת 2004 הוקמה החברה Nav N Go, ותוך פחות משנתיים הצליחה להביא לשינוי בעולם הניווט כאשר הציגה את תוכנת iGo My way שכללה את המפות של כל 26 מדינות האיחוד האירופי על כרטיס זיכרון של ג'יגה אחד.

"אמרו לנו שאנחנו שקרנים, רמאים, נוכלים, גנבים ועוד כל מיני מחמאות", וירניק נזכר בחיוך ביום בו הציג את הבייבי שלו ב-CeBIT, הכנס הטכנולוגי הגדול בעולם שנערך בגרמניה. שנה מאוחר יותר באותו כנס, הם הצליחו לעורר סנסציה נוספת כאשר הציגו את iGO8: התוכנה הראשונה שהציגה את כל אירופה בטכנולוגיית תלת מימד – על כרטיס זיכרון של 2 ג'יגה בלבד.

את השם המפורש "ווייז" אני אומר לראשונה בערך חמש דקות אחרי שאני מגיע לבניין המרכזי של הקומפלקס המפואר של NNG בבודפשט. כשאני מספר לאשת יחסי הציבור של החברה, בחורה גרמנית נחמדה בשם אנגרט, שביומיום אני משתמש בווייז בטלפון הנייד שלי, היא מציגה פרצוף של מישהי שלקחה שלוק מכוס מים, וגילתה שהיא שותה בעצם וודקה. "אנחנו לא מתחרים בווייז", היא אומרת לי באנגלית מנומסת, שזה הגרסה הרני-רהבית המקומית של "ווייז זה GPS ממרגרינה".

העובדים ב-NNG מתחמקים מלדבר על ווייז, ומסתפקים בתשובות מתובלות בנימוס אירופי כמו "הם מאוד טובים במה שהם עושים". גם וירניק עצמו נראה כאילו הוא חוטף התקף אלרגיה כשעולה השם לראשונה. "השוק של ווייז זה לא השוק שלנו, ולהפך", הוא מסביר. "לעולם לא נתחרה בתוכנות חינם, זה לא מעניין אותנו. עזוב את המכירה רגע, תסתכל על חשבונות הבנק. זו חברה שהייתה בחובות של 100 מיליון דולר. אנחנו לא שם. אנחנו יודעים להרוויח 100 מיליון דולר, לא להפסיד". האפליקציה של iGo, אגב, עולה 260 שקלים בחנות Google Play. "אנחנו לא נותנים דברים בחינם", מסביר וירניק. 

דוד וירניק (צילום: רונן טופלברג)
להיט דווקא בהונגריה. NNG | צילום: רונן טופלברג

החברה מכרה כ-20 מיליון  יחידות, ולטענת וירניק רק ממשיכה להתקדם. "כמות הפרויקטים שאנחנו עובדים עליה הזויה", הוא אומר, "חברה נורמלית עובדת על שניים או שלושה פרויקטים במקביל, אנחנו עובדים כרגע על 140 פרויקטים שונים בו זמנית – ואנחנו מקבלים עוד מדי יום. אם וויז נמכרה בכמעט מיליארד דולר, אז מעניין כמה אנחנו שווים. אנחנו חברה שמרוויחה הרבה מאוד כסף כל שנה".

וירניק והלפרין נהנים מאוד מההצלחה. אם תראו פעם מזראטי נוסע בכביש החוף, כנראה שמדובר באחד משניהם. בתור קברניט של מטוסי סילון לשעבר, קצת מלחיץ לדמיין את וירניק יושב מאחורי הגה של מה שהוא מכנה "מפלצת של כוח" שיכולה לנצל 530 כוחות סוס בכל מצב. "אתה נוגע בגז וזה כאילו מישהו נתן לך בעיטה לתחת". כשהוא לא מטיס מטוסים או משייט בספינות להנאתו, תוכלו אולי למצוא אותו בביתו הענק שבקיסריה, שכולל בין השאר שתי בריכות שחייה (אחת חיצונית ואחת פנימית) ומסלול באולינג פרטי.

ובכל זאת, ווייז זו נקודה רגישה אצלם, לפחות מבחינת האגו. בעוד שמייסדי ווייז אהוד שבתאי, אורי לוין, אמיר וגילי שנער הפכו לרוק-סטארים מקומיים בישראל כשמכרו את החברה שלהם לגוגל בקרוב למיליארד דולר, וירניק והלפרין נשארו כמעט אנונימיים.

"בישראל, עד כמה שזה אבסורד, לא מודעים לגודל של החברה, לא מודעים להישגים של החברה, לא מודעים ליכולות של החברה ולא מודעים לכך שהחברה הזאת היא הגלובל מרקט לידר", מתרעם וירניק. "זה לא מפריע לי בצד האישי. זה מפריע לי בגאווה הלאומית. זה מפריע לי בצד הציוני. הייתי שמח אם הייתה גאווה לאומית ישראלית כפי שיש בהונגריה. החברה מייצרת גאווה שם לכל אזרח במדינה, הם נחשפים לגודל, להישגיות – ובישראל זה מוצנע יותר על ידי אמצעי התקשורת. אולי בגלל שאני לא רץ אחרי כלי התקשורת. קובי בכלל לא אוהב את הצד הזה, הוא נרתע מהעיתונות כמו מאש".

"אמרו שאנחנו פסיכים"

וירניק, 59, נשוי מזה 34 שנה ויש לו שני ילדים, בן 24 ובת 22. השבוע הוא הגיע יחד עם כל המשפחה לבודפשט כדי להשתתף בטקס מיוחד שנערך לכבודו בפרלמנט, שם הוא קיבל את הפרס היוקרתי ביותר שמחלקים בהונגריה, מין מקבילה מקומית של פרס ישראל. "זה נשמע לי תמוה אבל זה כבוד מאוד גדול ואני בהחלט מעריך את זה", הוא אומר. "אני עדיין לא יודע למה זה מגיע לי, אבל הטסתי את כל המשפחה כדי להראות כמה אני מעריך ומוקיר ומכבד את ההחלטה שלהם".

מדינת ישראל מסתכלת מהצד בזמן שההונגרים זוכים לקצור את פירות ההצלחה של וירניק והלפרין. בימים אלה מתכננים ב-NNG לבנות מרכז פיתוח נוסף, רביעי במספר, בהונגריה. כשאני שואל את וירניק למה לא לזרוק איזה עצם בארץ כנען, הוא מסביר לי שזה כואב לו, אבל זה פשוט בלתי אפשרי עקב חוקי "שליטה וניהול" לדבריו של שלטונות המס הישראליים. וירניק טוען שבהונגריה הוא משלם 4% מס חברות, בעוד שבארץ מס החברות עומד כיום על 25% - ואף צפוי לעלות. 

"כשאני נמצא בישראל אני נזהר אפילו לא לשלוח מיילים", הוא ממשיך. "אם אני צריך לתת הוראות אני אטוס להונגריה כדי שלא יגידו שאני מנהל את החברה מישראל. זה החוק במדינה, ובגללו קובי ואני לא מנהלים את החברה מישראל. אני לא צריך להסתבך. מגרשים אותי? אני אומר תודה והולך. כשאני מוציא דיווידנדים אני משלם את המס בישראל. האבסורד הוא שהגענו להסדר עם ההונגרים שאנחנו משלמים את כל המס פה. אמרנו להונגרים, אנחנו משלמים לכם מספיק, אנחנו רוצים לשלם את זה בישראל – והם הסכימו".

ואם שר הכלכלה נפתלי בנט יבוא ויגיד לך שהוא משווה את מס החברות שאתם משלמים בהונגריה?
"זה בהחלט היה משפיע. הלוואי שהייתי יכול לעשות יותר דברים בישראל. יש לנו 40 עובדים בארץ. אנחנו עושים בסניף הישראלי את כל הפיתוח של הלוקליזציה הישראלית. לכל רכב שמגיע לארץ אנחנו מפתחים גרסה ספציפית לישראל".

וזה משתלם? השוק בארץ זניח לעומת הפעילות שלכם בחו"ל.
"זה לא חשוב. הפעילות הישראלית היא לא בשביל הרווח, היא בשביל הבטן. לא ייתכן שאני ישראלי שפיתח תוכנה גדולה בחו"ל ובארץ היא לא תהיה הכי טובה. זה לא שאלה של כסף, זו שאלה של אגו".

דוד וירניק
האם ההונגרים יודעים שאת הנכס הלאומי שלהם הקימו ישראלים?

וירניק טוען שמעולם זה לא היה עניין של כסף. "לא עשינו את החברה הזאת בשביל כסף וזה לא היה שיקול אף פעם", הוא אומר. "עשיתי את זה בגלל עניין, בגלל אתגר, בגלל חזון, בגלל רצון, בגלל ציונות – אבל כסף היה מוצר לוואי. הגיע? טוב. לא הגיע? גם טוב. למזלי לא הייתי צריך לבדוק את זה כי הכסף תמיד הגיע".

אבל הכסף הגיעה והחברה הלכה ותפחה. כיום הם עובדים עם שבע מתוך עשר חברות הרכב הגדולות בעולם – שבמסך המובנה במכוניותיהן כבר מופיע IGO. לצד המטה ההונגרי, שכולל כרגע שלושה בנייני משרדים מפוארים שיכולים לגרום גם לעובדי גוגל לקנא קצת (אף שחדר המשחקים היה סגור ביום בו ביקרתי), הם מחזיקים בסניפים בארצות הברית, שוויץ, ישראל, אוסטרליה, הודו וסין. בקרוב הם יהפכו לחברת הניווט הראשונה שחודרת לשוק היפני הממודר.

בינתיים אפשר להתרשם מהטכנולוגיה החדישה שלהם בדגמי 2014 של מאזדה 3 שכבר נמכרים בישראל, שכוללים מערכת מולטימדיה מובנית שנבנתה כולה על ידי NNG. "אנחנו מפתחים דברים אחרים", אומר וירניק, "לא רק את הניווט אלא גם את ה-USB, והבלוטות', הרדיו והדיסק – היום אנחנו עושים הכל. במקום שיהיו חמש תוכנות שונות – הכל נעשה במקום אחד והכל מדבר אחד עם השני ברמה גבוהה ובאיכות אחרת. המאזדה 3 החדשה היא המכונית הראשונה בעולם שכל האלמנטים  נעשה על ידי חברה אחת: אנחנו".

כשהוא נזכר בימים שבהם החברה שינתה את הכיוון לתחום הרכב, הוא מתחיל לצחוק. "אנשים אמרו לנו שאנחנו פסיכים", הוא מספר, "אמרו שזה משחק של הגדולים ושאין לנו מה לחפש שם – אז אמרנו לכולם שהם צודקים אבל מותר לנו להפסיד את כספנו איך שאנחנו רוצים. בדיעבד מסתבר שאנחנו היחידים שפיתחנו את הנושא, והיום אנחנו שולטים בשוק הזה בצורה מוחלטת. היום גם מכוניות משפחתיות ועממיות כמו טויוטה, רנו ודאצ'ה מגיעות עם מערכות ניווט מובנות ברמה הכי גבוהה שיש. מי חלם על זה?".

אתה.
"כן, זה היה חלום בלהות".

ווייז האשכנזי, IGO המזרחי

ראובן הנהג מונית אוסף אותי מנתב"ג כשאני נוחת בחזרה מהביקור. ראובן לא מתנהג כמו נהג המונית הממוצע כשהוא מציע לי שתייה וכיבוד ("זה מנהג כורדי") רגע לפני שהוא בוחן לי את כף היד ונוזף בי שעדיין לא התחתנתי. אני שם לב שלראובן יש מצד שמאל של ההגה אייפון בדיבורית בו פועלת אפליקציית ווייז ומצד ימין להגה מכשיר GPS קבוע בו עובדת iGO. אני שואל אותו למה הוא משתמש בשתי התוכנות בו זמנית והוא אומר שהוא אוהב לעשות ביניהן תחרויות. כשאני מנסה להבין ממנו מי יותר טובה, אני זוכה לתשובה שאני לא בטוח שאמנון לוי יאהב: "הווייז הזה, הוא אשכנזי. השני ספרדי. זה הספרדי יודע איך לנסוע, וזה האשכנזי חושב שהוא יודע איך לנסוע".

כמה ימים אחרי הנסיעה המשעשעת עם ראובן הנהג, אני פוגש את דודי וירניק במשרד שלו בהרצליה ומספר לו את ההשוואה העדתית בין הטכנולוגיות. הוא צוחק ומסכים לדבר איתי שוב על ווייז, והפעם, אולי בזכות האקלים הישראלי המרגיע, בנינוחות מפתיעה. "לווייז יש את היתרונות שלו אבל זה מוצר אחר לגמרי", הוא מסביר, "זה לא מוצר בסטנדרטים שלנו. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להוציא מוצר כזה כי יזרקו אותנו מתעשיית הרכב, ולא משום שהמוצר לא טוב, אלא משום שהוא מוצר לא מתאים. לא מתאים לשוק הזה. כמוצר חוכמת המונים הוא באמת על הכיפאק".

אז למה אתם לא מנסים להתחרות איתם במגרש שלהם של חוכמת ההמונים?|
"יש לנו את הטכנולוגיה של חוכמת ההמונים אבל אנחנו באים מעולם הרכב וזה לא מתאים לתפיסה שלנו – כי אצלנו הבטיחות מאוד חשובה. אי אפשר לתת לנהג שלנו כל הזמן להסתכל על מסך ולהגיב. נגיד שבנאדם קנה טויוטה ואז עשה תאונה כי הוא כל הזמן היה צריך להתעסק עם תוכנת הניווט – הוא יגיש תביעה כי רוב הזמן העיניים שלו לא היו על הכביש. אם אני שם ברכבים מוצר כמו ווייז אני בעצם יורה לעצמי כדור בראש. היום כבר יש מקומות ומדינות כמו קליפורניה או צרפת שאסור להשתמש במוצרים כמו ווייז. זה יכול להגיע עד לרמה הפלילית".

אין תמונה
אבסורד, אבל בישראל לא מכירים את חברה ולא מודעים להישגיה

וירניק מדגיש שהוא לא מותח ביקורת. "כמוצר חוכמת המונים הוא יוצא מהכלל", הוא אומר, "אבל בשווקים שאנחנו נמצאים? פחד אלוהים. אסור לנו להיות שם. אז במוצרים העתידיים שלנו תהיה חוכמת המונים אבל בלי בעיית הבטיחות. אנחנו נבצע את איסוף המידע והעיבוד בצורה אוטומטית, בלי שהנהג צריך להשתמש במכשיר".

וירניק מספר לי משל על שני חברים שגדלו יחד – האחד נהיה דייג והלך לגור באי נידח, השני הפך למיליארדר בעיר הגדולה. יום אחד הגיע המיליארדר לאי הנידח ופגש את החבר שלו שסיפר לו על חייו הפשוטים והמאושרים כדייג. המיליארדר סיפר לחברו על החיים הקשים שלו, על נסיעות העבודה המתישות ועל כך המאמץ שהוא עושה כדי להרוויח כסף ולצאת לחופשות. הדייג שואל אותו מה הוא עושה בחופשות והמיליארדר עונה: "דג דגים".

אז מה המטרה שלך? מתי תעצור לדוג דגים?
"יש הרבה מאוד מטרות. אבל הדבר הכי חשוב זה להיות מאושר. יש אחד שמאושר שיש לו הרבה כסף ויש אחד שמאושר שאין לו כסף. אחד מאושר מלישון במלון מפואר והשני רוצה לישון באוהל במדבר. לשמח אנשים בהחלט עושה אותי מאושר. שיהיה טוב, זו המטרה הנעלה ביותר שלי. אף פעם המטרה היא לא כסף".

לא יכול להיות שתגיד לעצמך "סיימתי עם העבודה, אני הולך לקרוא ספר בים?"
"אני בחיים לא אלך לים עם ספר כי אני פשוט אצא מדעתי. אני אמות. אני לא מסוגל לא לעשות כלום. הייתי שמח להוריד את הקצב מעט אבל כרגע זה לא ניתן כי החברה רק גדלה בקצב מטורף. אבל גם את זה אני עושה בשמחה. אני לא סובל. גם כשרצים מרתון זה קשה".

בטח כשרצים מרתון בספרינט.
"האמת שאני לא יודע. אני לא רץ, אני נוסע על אופניים עם כמה חברים אבל בעיקר מקטר כל הזמן. בגלל שאני לא בארץ רוב הזמן אז אני אף פעם לא בכושר. זה קשה, אבל צריך".

הנה מטרה שאתה יכול להציב לעצמך.
"צריך בשביל זה אופי חזק, לא? ואני חזק אופי עד שאני רואה אוכל. לא בכל הדברים אני מוצלח".

הכתב היה אורח NNG בבודפשט

>> לכל כתבות המגזין