קטניס אוורדין. פיטה מלארק. גייל הות'ורן. אם השמות הללו לא אומרים לכם כלום, כדאי לכם לבדוק את זרימת האוויר בבית – כי ייתכן וחייתם מתחת לסלע. אבל אל דאגה, בקרוב הם יהפכו לחלק בלתי נפרד מהיסטריה כוללת סביבכם, לא פחות מהארי, רון והרמיוני, או אדוארד, ג'ייקוב ובלה.
מעריצי סדרת הספרים "משחקי הרעב" (הוצאת כנרת זמורה-ביתן) לא ממש יאהבו את ההשוואה ל"הארי פוטר" ול"דמדומים", אבל קשה שלא למצוא נקודות דמיון: סופרת אנונימית יחסית, עולם פנטסטי וחדש, דמויות בגיל הנעורים שמגלות בתוכן כוחות נפשיים מעל ומעבר, מערכות יחסים רומנטיות וכמובן – היסטריה כלל עולמית, ששיאה בעיבוד לסדרת סרטים הוליוודיים. הסרט הראשון על פי "משחקי הרעב", בכיכובה של ג'ניפר לורנס ("קר עד העצם", "אקס מן: ההתחלה"), עתיד לצאת לאקרנים בסוף השבוע הבא במקביל בארה"ב, בארץ ובכל רחבי העולם, והמעריצים כבר לא יכולים לחכות.
גרסה אכזרית של תוכניות ריאליטי
העלילה של "משחקי הרעב" מתרחשת בעולם דיסטופי ואפל, שבו חולשת הממשלה על 12 מחוזות עניים יותר ופחות במדינת פאנם, לשעבר צפון אמריקה. כעונש על מרד כושל של התושבים בממשלה הדיקטטורית, נשלחים מדי שנה צעיר וצעירה בני 12 עד 18 מכל מחוז אל "משחקי הרעב", זירת גלדיאטורים פראית ממנה ייצא רק אחד בחיים. מדובר באירוע טלוויזיוני ססגוני המשודר בכל קצוות המדינה - גרסה אכזרית במיוחד של "הישרדות" ו"האח הגדול", אם תרצו.
אל הזירה הזו נשלחת קטניס בת ה-16, נערה קשת יום ממחוז עני, שמפרנסת את משפחתה בעזרת יכולות הציד שלה ומבלה את רוב זמנה עם ידידה הטוב, גייל. קטניס מתנדבת למשחקים כדי להציל את אחותה הקטנה, פרימרוז, שעולה בגורל. אל שדה הקרב העקוב מדם נשלח גם פיטה - נער יפה תואר מהמחוז שלה, אותו תיאלץ לחסל אם תרצה לחיות.
קולינס עצמה מעידה בראיונות שהרעיון לסיפורה של קטניס הגיע בזמן שזפזפה בטלוויזיה בין תוכניות ריאליטי ובין דיווחי חדשות על מלחמות בעולם. בעיניה, קטניס היא סוג של תזאוס עתידני, שבדומה לגיבורי המיתולוגיה היוונית והגלדיאטורים של יוון העתיקה, נשלחת לזירת קרבות כדי לשעשע את המעמד הגבוה. אפילו שמה של הארץ הבדיונית, פאנם, שאוב מהשם הקדום שהוענק למשחקים הללו, לחם ("פאנם" בלטינית) ושעשועים.
הספר, המסופר מנקודת מבטה של הגיבורה יוצאת הדופן, הוא לא חומר הקריאה הרגיל שתמצאו אצל כל נערה מתבגרת. יש בו אלימות מפורשת, תיאורי קרבות מצמררים בין בני הנוער הנאבקים לשרוד ועולם קודר ופסימי. למרות, ואולי בגלל זאת, הפכה סדרת "משחקי הרעב" של סוזן קולינס ללהיט מטורף. עד פברואר 2010 נמכר "משחקי הרעב" ב-800 אלף עותקים באנגלית בלבד, לא כולל תרגומים ל-26 שפות. מיליוני ספרים הופצו, והספר כיכב ברשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס" במשך למעלה ממאה שבועות ברציפות. קולינס אף הייתה הסופרת הראשונה לנוער שמכרה מיליון ספרים וירטואליים לאמזון קינדל. הפופולאריות העצומה של הספר הגיעה גם לרשתות החברתיות – כל עמוד אוהדים מקומי זוכה לעשרות אלפי חברים, לעיתים אף למאות, שלא לדבר על כמעט שלושה מיליון אוהדים בעמוד הרשמי של הסרט.
בארץ המספרים מדהימים לא פחות: לקבוצה הרשמית שהוקמה בפייסבוק הצטרפו כבר למעלה מ-16 אלף אוהדים ומספרם גדל בכ-500 בשבוע, אומר מיכאל שורפ, מנהל מחלקת הניו-מדיה בהוצאת כנרת זמורה-ביתן. ביומיים הראשונים ליציאתו בארץ של "עורבני חקיין", הספר השלישי בסדרה, נמכרו כ-4,000 עותקים – מספר כמעט חסר תקדים במונחים ישראליים. "מה שקורה בישראל ביחס לספר זו באמת תופעה מטורפת, שמזכירה את מה שהיה עם 'הארי פוטר' בעבר", אומר שורפ. "זו הערצה שלא הייתה פה בשנים האחרונות לספר, וגם ביחס להיסטריה העולמית, בארץ זה ממש מטורף".
"קראתי את הספר מאתיים פעם"
כשמימדי ההיסטריה הם כל כך מטורפים, קל לשכוח שמדובר בספר – הדבר הזה שהורים מתחננים בפני ילדיהם שייקחו מדי פעם ליד, כשהם לא גולשים בפייסבוק או מדברים שעות בטלפון.
"זה ספר שקשה להתנתק ממנו", מסבירה מאי, בת 17 מאופקים. "קראתי מאתיים פעם את כל אחד מהספרים. באופקים אין קהל גדול שקונה ספרים באופן כללי, אני נחשבת מוזרה. שכנעתי חברה טובה, שבחיים לא ראיתי אותה מחזיקה ספר, לקרוא. גם היא התלהבה בטירוף, ואימא שלה הייתה המומה. היא שאלה אותי 'איך עשית את זה?' אז אמרתי שזה לא אני, זה הספר".
אבל מה גורם לספר, ועוד כזה שעוסק בנושאים אפלים ומטרידים, להפוך להצלחה מסחררת שכזו? יעל מולצ'דסקי, ראש מדור ספרי ילדים ונוער בהוצאת כנרת זמורה ביתן, מנסה לשפוך אור על גורם המשיכה: "מאוד קשה לצפות התנהגות של ספר, אבל אני חושבת שאחת התכונות החזקות שלו היא שהוא כל כך מותח. זה אחד הספרים הכי מותחים שקראתי אי פעם. קראתי אותו ממש על קצה הכיסא, ולא יכולתי להפסיק עד העמוד האחרון".
דווקא בניית העולם הקשה של "משחקי הרעב", שבו העוני שולט ואנשים גוועים מדי יום ברחובות, היא בעיניה שינוי מרענן ביחס לספרי פנטזיה ומד"ב אחרים. "זה ספר שפרץ דרך מכל מיני בחינות. אני חושבת שהיה לקולינס את האומץ לכתוב ספר שיש בו אלימות, ויצאה פה איזושהי אמת בקיצוניות שלא פגשתי בספרי נוער לפני כן".
אי אפשר שלא לתהות, עד כמה ספר שעוסק בתכנים אלימים שכאלה באמת מתאים לקהל צעיר. "כשכתבתי ניסיתי לחשוב איך הייתי מספרת על אירועים קשים במיוחד לילדיי. אילו פרטים עליהם לדעת כדי להבין מה קרה, ומה מיותר", אומרת קולינס. "גיליתי שאין הבדל גדול באופן טכני בדרך שבה אתה ניגש לסיפור, לא חשוב לאיזה גיל הוא מיועד".
מולצ'דסקי, מצידה, מזכירה שלא מעט ספרי נוער וקלאסיקות ילדים מכילים תכנים כאלה: "יש המון אלימות בכל המיתוסים – בתנ"ך, במיתולוגיה היוונית, באגדות האחים גרים. אבל יש שם גם תמצית של האנושיות שבני נוער ומבוגרים מאוד מתחברים אליה ולומדים מתוכה על החיים. יש את הניצחון של הרוע על הטוב וכדי שהניצחון הזה יהיה שלם, הרוע חייב להיות מאוד מוחשי. פה הרוע נותן לך אגרוף בבטן. זה הופך את חוויית הקריאה למצמררת ומטלטלת".
השוואה ל"הדרך" של קורמאק מק'ארתי
יש להניח שקולינס מבינה בעצמה את הבעייתיות בבחירת הנושא, ולכן היא "עוזרת" במקצת לגיבורה שלה, קטניס, לשמור על רזומה נקי למדי. "הדמות שאיתה הנוער מזדהה שומרת על עמוד השדרה המוסרי שלה", מודה מולצ'דסקי. "היא לא נסחפת לתוך האלימות אלא בוחרת בהגנה עצמית וזה הכוח שלה. היא נשארת מאוד ישרה ואמיתית".
כן, יש להניח שפה טמון הסוד – העולם אולי אכזרי ומעמיד את גיבוריו בפני דילמות מוסריות בלתי אפשריות, אבל ההתמודדות איתן כמעט אף פעם לא גובה מחיר מוסרי. למרות זאת, "משחקי הרעב" זכה להצלחה גדולה גם בקרב לא מעט מבוגרים. מלבד ההשוואה המתבקשת ל"דמדומים" ו"הארי פוטר" בגלל ההצלחה המסחרית וקהל היעד, רבים משווים אותו לספרי מד"ב קלאסיים וספקולטיביים, דוגמת "הדרך" של קורמאק מק'ארתי. "כמו בכל ספר יש את מי שיתחבר יותר למשולש האהבה", אומר שורפ, "אבל קשה מאוד למצוא בני נוער שקראו את הסדרה ונשארו אדישים גם למסרים העמוקים שהספר מעביר - מה עתיד האנושות, מה עתיד הריאליטי".
"אני מדברת על זה הרבה עם חברות", מאשרת דניאל, בת 13 מבאר שבע. "יש מעריצים שמחפשים משמעויות ואומרים שזה מדבר על הריאליטי של היום, ואיך אנשים רודפים אחרי סמסים. אני פחות חושבת ככה. לדעתי זה יותר מדבר על אהבה - קטניס שמרה על אחותה ובכל דבר שהיא עושה היא חושבת על משפחתה. על זה הספר לדעתי".
שירלי, בת 15 מאשדוד, ממש לא מסכימה: "אנשים מקשרים את זה ל'דמדומים' ואומרים שהנה, עוד סיפור אהבה והכל, אבל זה ממש לא סיפור אהבה. זה על הישרדות, זה על ניצול אנשים ושעשוע אנשים בכך שחפים מפשע הורגים אחד את השני". ומאי מוסיפה: "למזלנו, רוב הילדים מפרשים את הספר כרומן משולש עם תוכנית ריאליטי מטורפת. אם היו מבינים מה הם קוראים היה כאוס".
800 סיפורים שכתבו מעריצים
אבל ההישג הגדול ביותר של הספרים, מלבד העלאת המודעות לקריאה בקרב בני נוער ודיונים פילוסופיים בפייסבוק, הוא יצירת קהילה שלא רק מדברת על הספר, אלא גם יוצרת, כותבת, מציירת ומצלמת סרטונים כמחווה לעולם הבדיוני שלו. בפרק זמן של שלושה חודשים הועלו בפורום מיוחד כ-800 פאנפיקים (סיפורים שנכתבים על ידי מעריצים).
"אני כותבת סיפורים בהשראת הספר", אומרת מאי, "יש לי קלסר שסיימתי בו חמש דפדפות, ויש לי בלוג, ויש לי גם במחשב סיפורים נוספים". חיפוש מהיר ביוטיוב מעלה לא מעט סרטוני מעריצים מהארץ ומהעולם, שצולמו על ידי חובבים שניסו להפיח חיים בספרים האהובים.
שורפ מספר על הלחץ האדיר שהופעל על ההוצאה לסיים לתרגם את הספר השלישי, שכלל עשרות מיילים ואלפי תגובות בפייסבוק. "הרגשנו כאילו ממש מתדפקים על דלתות וירטואליות וצועקים עלינו 'איפה הספר?'", הוא צוחק. "אצל בני נוער לפעמים ספר נתפס כמוצר חנוני. אני חושב שהייחודיות של 'משחקי הרעב', היא שהוא הספר הראשון בשנים האחרונות, מאז 'הארי פוטר', שהפך את הקריאה למשהו קולי".
שיא ההיסטריה הגיע כשנקבע תאריך היציאה הרשמי, ובעקבותיו קמה תנועה סוחפת של מעריצים, שביקשו להשבית את הלימודים בבתי הספר באותו יום – רק כדי שיוכלו לקרוא את הספר. העצומה שהועלתה לרשת צברה כ-2,300 חתימות, והורים רבים נעתרו והסכימו לתת לילדיהם להיעדר ליום אחד מהלימודים ולשקוע בקריאה. "קניתי את הספר וקראתי אותו עוד בזמן שחיכיתי בתור לקנות אותו", מספרת מאי. "יצאתי מהחנות והמשכתי לקרוא באוטובוס. אנשים צרחו כשהספר היה בידיהם והלכו לעמוד בתור, ובזמן הזה קראו כמוני". דיסטופיה, אמרנו? נשמע יותר כמו עולם אידיאלי.
הגבלת צפייה לגילאי 13
בניגוד לסיפור הסינדרלה של ג'יי קיי רולינג, קולינס (49) ממש לא רעבה ללחם: לפני שהוציאה את "משחקי הרעב", הסופרת והתסריטאית – אם לשניים מקונטיקט - כתבה לסדרות טלוויזיה לצעירים ואף הוציאה סדרת ספרי ילדים בשם "גרייגור", שלא תורגמה לעברית. עבור כתיבת שלוש הספרים בטרילוגיית "משחקי הרעב" קיבלה, על פי הדיווחים, סכום של שש ספרות, שמהווה חלק קטן מההון שצברה ועוד תצבור מסרטי הסדרה ומוצרים נלווים. ב-2010, שנתיים לאחר יציאת הספר הראשון, היא נכנסה לרשימת מאה האנשים המשפיעים של המגזין "טיימס". מלבד העבודה על עיבודי הספרים לקולנוע, היא עובדת כעת על ספר מצויר עם המאייר ג'יימס פרוימוס. למרות שהוערכה בעבר בכ-6 מיליון דולר, סביר להניח שהיא לא תגיע לקרסוליה של רולינג, ש"הארי פוטר" הפך אותה למיליארדרית.
ההצלחה הבינלאומית של "משחקי הרעב" הובילה לרכישת הזכויות על ידי "ליונסגייט", חברת ההפקות שאחראית גם לסרטי "דמדומים", ולתפקידים הראשיים לוהקו ג'ניפר לורנס – כוכבת עולה שכבר הייתה מועמדת לאוסקר על תפקידה ב"קר עד העצם" – ולצידה ג'וש האצ'רסון ("הילדים בסדר") וליאם המסוורת', שחקן אוסטרלי שמוכר יותר בזכות היותו בן זוגה של מיילי סיירוס ואחיו של כריס המסוורת' ("ת'ור). הסרט מתהדר גם בשמות גדולים יותר, כמו וודי הרלסון, אליזבת' בנקס, לני קרביץ, סטנלי טוצ'י ודונלד סאתרלנד. על הבימוי אמון גארי רוס ("פלזנטוויל"), שיחד עם קולינס ובילי ריי עיבד את הספר לתסריט. השלושה החליטו להישאר נאמנים לתכניו האלימים של הספר, ושילמו על הבחירה הזו בהגבלת הצפייה לגילאי 13 ומעלה.
"האתגר הגדול ביותר הוא להבין שיש כאן קהל מעריצים מושבע, אבל זה בסדר, כי גם אני מעריצה מושבעת", אומרת נינה ג'ייקובסון, המפיקה שרכשה את הזכויות לעיבוד הספר. "הרעיון של המעריצים לגבי איך הסרט צריך להיראות אולי שונה משלי, אבל בסופו של יום, הם פשוט לא רוצים שנהרוס את הדבר הזה שהם כל כך אוהבים".
ג'ייקובסון מהססת כשהיא מתייחסת לסרטי ההמשך – הראשון מביניהם, "התלקחות", מתוכנן לצאת רק בעוד שנתיים. "אני תמיד מנסה להתמקד בסרט הזה, תוך ידיעה שיש עוד שני ספרים מדהימים ואני ארגיש כמו כישלון אם הם לא יגיעו לקולנוע. אבל כשעשינו את הסרט הזה, ניסינו לשמור על רגליים על הקרקע ופשוט ליצור סרט שראוי להמשך. בסופו של דבר, הקהל הוא זה שיקבע אם זה יהיה להיט או לא". ג'ייקובסון יודעת היטב על מה היא מדברת - סרטי "הארי פוטר" ו"דמדומים" אמנם הכניסו מיליארדים ברחבי העולם, אך לא כל סדרת ספרים מצליחה זוכה גם להצלחה קולנועית. "מצפן הזהב" (2007), הסרט המבוסס על הספר הראשון בסדרת "חומריו האפלים" של פיליפ פולמן, הצליח בקושי לכסות את ההשקעה בסך 180 מיליון הדולר, וסרטי ההמשך נגנזו.
במקרה של "משחקי הרעב", שהופק בתקציב "צנוע" של 100 מיליון דולר, ההערכות הן גבוהות יותר – מומחים מניחים שהסרט יכניס כ-170 מיליון דולר בקופות בארה"ב ובקנדה. מכירות הכרטיסים המוקדמות בארה"ב, שהחלו כארבעה שבועות לפני צאת הסרט, שברו את השיא היומי למכירות כרטיסים, שהיה שייך ל"דמדומים: ליקוי חמה". מה שאומר שגורלם של סרטי ההמשך – ושל חשבונות הבנק של כוכבי הסרטים – ככל הנראה מובטח.
"קראת את 'משחקי הרעב' בשלב מוקדם מאוד, מיד אחרי שהם פורסמו", מעידה בנקס, שמגלמת בסרט את דמותה של אפי טרינקט, נציגת הקפיטול במחוז של קטניס. "התאהבתי בהם מיד, וכמובן שחשבתי לעצמי 'זה חייב להיות סרט'. גארי ואני עבדנו יחד ב'סיביסקיט', אז כשהוא קיבל את תפקיד הבמאי, שלחתי לו אימייל: 'רק שתדע, אני לגמרי אשמח לשחק את אפי, חי חי חי'".
"מזכיר את העולם שלנו – כולל הטילים"
נדמה שלורנס מתחילה להבין רק עתה מה גודל המשימה שעל כתפיה. "בקידום שעשינו בקניונים, הרגשתי כמו ג'סטין טימברלייק מ-NSYNC, זה היה מטורף. נערה אחת כמעט התעלפה", היא אומרת. את הספרים היא סיימה בכמה ימים, לדבריה, והוקסמה מדמותה של קטניס, ז'אן ד'ארק עתידנית, כהגדרתה. "החלק המאתגר ביותר בתפקיד הוא העובדה שקטניס כבר נמצאת בראשם של אנשים רבים. מפחיד לחשוב שכל כך הרבה אנשים כבר דמיינו אותה או חשבו על איך היא מתנהגת ונשמעת".
החשש של לורנס מוצדק, מסתבר. מעריצי הספרים מצפים בכיליון עיניים לראות את העולם של קולינס קורם עור וגידים על המסך, אך גם מפחדים להתאכזב. "אני מתה מפחד", מודה מאי. "מרגע שפרסמו שיש סרט הפכתי לסטוקרית של השחקנים, רואה את כל הסרטים שלהם ומנסה להבין איך האנשים האלה יעשו את זה. לגבי ג'ניפר לורנס אני מהססת, כי היא לא נראית כמו קטניס, תיארתי לעצמי מישהי טומבואית מגניבה, ולא מישהי שהייתה בלונדינית כל חייה, עם כל הסטריאוטיפ של בלונדינית".
זה, כמובן, לא עוצר מבעדם לפתח אובססיה לכל פרט על הסרט, לגמוע בשקיקה כל טריילר ולצבוא על הקופות הוירטואליות של בתי הקולנוע. "יש בעיה בגלל הטילים פה בדרום", אומרת דניאל, "ההורים לא מרשים ללכת לקולנוע, אבל אני אלך".
אבל מעבר להצלחה המשוערת של הסרט, למכירות הספרים ולקהילות הוירטואליות סביב "משחקי הרעב", עבור המעריצים מדובר בהרבה יותר מאשר מוצר מצליח. "הספר שינה אותי ולטובה, והפך אותי לבן אדם יותר טוב", אומרת שירלי. "הוא לימד אותי איך להיות אמיצה יותר, לא לפחד. הדמויות שם הם השראה בשבילי והם לימדו אותי על החיים כל כך הרבה". ומאי מוסיפה: "אני מסתכלת על העולם אחרת לגמרי. אני חושבת תמיד על הקפיטול ועל כל מיני דברים שקורים בעולם, כולל הטילים שנוחתים עלינו עכשיו, וזה גורם לי לחשוב שזה לא רחוק מהעולם שאנחנו חיים בו".
ענבל סינגר סייעה בהכנת הכתבה