שלי יחימוביץ' יודעת שבאווירה הציבורית היום גם הבית שלה בדרום תל אביב הוא נכס. כשלברק סופרים את אקירוב ולנתניהו את קיסריה, היא חוזרת לישון בדירת שלושה חדרים ששיפצה בבנין ישן קרוב לשוק הכרמל. לשם הזמינה אותנו בחורף האחרון כשצילמנו את הפרק האחרון של ארבע דקות לעונה זו של עובדה.
כשהיינו שם הגינה הקטנה שצמודה לקומת הקרקע נראתה קצת מוזנחת, עדות לכך שבעלת הבית נמצאת רוב הזמן בדרכים. בפנים, במרכז הסלון, עומדת הספרייה שעמוסה בספרי פנטזיה, קלטות וצעצועים של ילדיה שהתבגרו מזמן.
שלי יחימוביץ' בישלה באותו יום שישי ארוחת ערב לכבוד יום הולדתה של אימה, וכשהיא צחצחה את הסכין במטבח דיברה בלהט מיוחד על הבחירות שאז עוד נראו רחוקות רחוקות. יאיר לפיד עוד לא הכריז על מפלגתו. ציפי לבני עוד היתה יושבת ראש קדימה ובאחד הרגעים בין הצילומים, בשיחה חופשית שניהלנו בינינו, אמרה שיש דברים שכבר אינה יכולה לומר מול מצלמה כי יום אחד היא תתמודד כאן על ראשות ממשלה. אז זה נראה מופרך, בימים האחרונים זה כבר נשמע אחרת.
בן שני מסכם שתי עונות של סדרת הכתבות הייחודית "ארבע דקות"
1. הסקרים: לשאול מופז יש לא מעט סיבות לקנא בשלי יחימוביץ'. מאז שנבחרה לתפקיד יושבת ראש מפלגת העבודה בספטמבר 2011 היא מצליחה לשמר את המומנטום, להגדיל את כוחה בסקרים (שמנבאים לה בימים אלה כ-18 מנדטים) ולהיתפס כהרבה יותר ראויה לתפקיד ראש הממשלה ממופז.
2. השאיפה: עד מרץ האחרון זה לא היה מובן מאליו שיחימוביץ' תתמודד על הנהגת המדינה. היא כיוונה לתפקיד שרת האוצר, או שרה חברתית בכירה. בסביבתה אומרים כי כל עוד עמדה מפלגת העבודה על שמונה חברי כנסת, אפילו היא לא העזה לחשוב על עצמה כעל ראש ממשלה. 18 מנדטים הם כבר סיפור אחר לגמרי.
3. הצוות: טל אלכסנדרוביץ'-שגב, היועצת האסטרטגית של יחימוביץ', שימשה במשך שנים היועצת הקרובה ביותר לשר מתן וילנאי, והצטרפה אליה סמוך למועד הפריימריז במפלגת העבודה. שותפה של אלכסנדרוביץ' למשרד ניהול הקמפיינים הדוברות והיח"צ, איתי בן חורין, משמש כיום יועץ אסטרטגי למפלגת העבודה. מקורב נוסף ליחימוביץ' הוא עופר קורנפלד, יזם הייטק ודוקטורנט בכלכלה, ששימש כראש המטה שלה בפריימריז. השניים הכירו בפריימריז של 2005, אז יחימוביץ' נבחרה, וקורנפלד, שהתמודד אף הוא, נשאר בחוץ. הוא עתיד לשוב ולהתמודד בפריימריז לקראת הבחירות הקרובות.
4. החברים: יחימוביץ' מרבה להיוועץ בשני מקורבים שהולכים לצידה שנים רבות. הראשון הוא שלום קיטל, מי שהיה בעבר הבוס שלה בחברת החדשות של ערוץ 2. לפני הבחירות האחרונות הוא שימש כיועץ האסטרטגי של אהוד ברק, בבחירות עמד בראש מטה ההסברה של מפלגת העבודה. את ספרה האחרון "אנחנו", היא הקדישה לו. "לשלום קיטל שעל פני שנים בטח, איפשר ותמך", כתבה. מקורב נוסף ליחימוביץ' הוא היועץ ואיש יחסי הציבור זמיר דחב"ש, מבעלי משרד שלום תל אביב. הוא חברה של יחימוביץ' מזה שנים רבות, ובדומה לקיטל הוא אינו מועסק על ידה בתשלום.
5. הקשר אל הקואליציה: מקורב נוסף ליחימוביץ' וחברה הטוב הוא שר החינוך גדעון סער. על אף שהם שייכים לשתי מפלגות שונות, יחימוביץ' מרבה להתייעץ עם סער, והשניים חברו למספר הצעות חוק משותפות, בכנסת ה-17, בטרם מונה סער לשר.
6. הדם החדש: לאור התחזיות בסקרים, יחימוביץ' מבקשת לרענן את שורותיה המנומנמות של מפלגת העבודה ולהזרים פנימה כוחות חדשים. זכו לגישוש: העיתונאי ואיש הטלוויזיה מיקי רוזנטל וסתיו שפיר ואיציק שמולי, ממובילי המחאה החברתית בקיץ האחרון. יחימוביץ' נועדה גם עם ראשי התנועה הירוקה. רוזנטל ושפיר סרבו להגיב לדברים. בלשכתה של יחימוביץ' מסרבים לאשר או להכחיש.
7. הצרות מבית: חלק מחברי הכנסת של העבודה סולדים מהתנהלותה הסוליסטית של יחימוביץ'. דוגמה בולטת לאי היציבות הפנים מפלגתית היא התמודדותו של חבר הכנסת איתן כבל, עד לא מזמן יו"ר סיעת העבודה, על תפקיד יו"ר ההסתדרות. יחימוביץ' תומכת ביו"ר הנוכחי עופר עיני לתפקיד, ואף שלחה ב-1 במאי מכתב פומבי לחברי המפלגה בו הביעה תמיכה בלתי מסויגת בעיני וקראה להם להצביע עבורו. כבל נתמך על ידי אנשי מרצ, קדימה, פורשי הליכוד - וכן על ידי חבר הכנסת מהעבודה עמיר פרץ, אותו פטרון של יחימוביץ' שהפך לאויב. כבל אמנם עזב את תפקיד יו"ר הסיעה עם החלטתו להתמודד על תפקיד יו"ר ההסתדרות, אולם בניגוד למקרים קודמים שבהם חבר הכנסת החליט לפעול בניגוד לעמדת יושב הראש וועידת המפלגה, פרץ וכבל לא הודחו, והם ממשיכים לשמש חברי כנסת של העבודה.
8. המטרה – המרכז: יחימוביץ' מכוונת למרכז מבחינה מדינית, אבל נמנעת מלהתבטא בתחום מתוך מחשבה שתגדיל את מספר הקולות בקלפי. הערכה זו אינה תלושה. ראשי מפלגת העבודה שזכו להצלחה בבחירות ב-20 השנים האחרונות הם אלו שכיוונו למרכז: רבין ב-1992 ואז ברק ב-1999. ישנם כאלה שמותחים ביקורת על הקו הזה: "שלי מנסה לחבק מתנחלים וחושבת שזה יעזור לה בבחירות", אומר גורם במערכת הפוליטית, "אבל קשה להאמין שמישהו מהמגזרים האלה יצביעו למפלגת העבודה, וכך היא עלולה להפסיד מצביעים שמחפשים קו אידיאולוגי ברור, שיעדיפו להצביע למרצ או ללפיד". בכל מקרה, גם מי שמבקר אותה חייב להודות שמזמן לא הייתה במפלגת העבודה כזו תחושה אופטימית.