1. התקציב

100 מיליון. זה מספר הקסם שעליו חזרו כמו מנטרה בכירי מכבי ת"א תחת כל עץ רענן. יותר ממאה מיליון שקלים הושקעו השנה בקבוצת הכדורסל. זה מספר אדיר, בלתי נתפס במושגים של הכדורסל הישראלי, והאזכור הבלתי פוסק שלו, כאילו לקוח מתוך דף מסרים, בא להגיד דבר אחד: אנחנו גדולים. אנחנו ענקים. אנחנו אימפריה. כמו שהיינו פעם.

אבל גם במכבי ת"א יודעים שהפועל היוצא של תקציב ענק הוא לא בהכרח תוצאות. עובדה: הקבוצה הקטנה מנהריה, שהתקציב שלה קטן בערך פי מיליון מזה של מכבי ת"א, הייתה רחוקה דקה וחצי מלהפוך את העונה הצהובה על פיה עוד לפני שהתחילה. גם להפועל ירושלים יש תקציב נמוך משמעותית מזה של מכבי ת"א (כמו שהיה גם בשנים הקודמות), והיא בכל זאת השפילה את התל אביביים בקלות בגביע ווינר (כמו שקרה לפני שנתיים). יותר מזה: הקבוצות הגדולות של מכבי ת"א נבנו בתקציב קטן הרבה יותר ובכל זאת לקחו גביעי אירופה. כלומר הכסף חשוב, אבל הרבה יותר חשוב מה שאתה עושה איתו. ההחתמות בהחלט היו מרשימות, אבל הכסף הוא לא תעודת ביטוח לפציעות, למשל (ורצף הפציעות הלא הגיוני בטרום-עונה עלול להעיד על בעיה מקצועית). במילים אחרות:  100 מיליון שקל זה נחמד להצהרת הון, אבל את הקבלות צריך להראות על המגרש.

2. המאמן

הג'ינג'י עם המפתחות - זה מה שמצפים שארז אדלשטיין יהיה העונה. המאמן הישראלי הבכיר ביותר שעוד לא אימן בקבוצה הגיע אליה – כמו מורו ורבו פיני גרשון לפניו – אחרי שהצהיר לא פעם ולא פעמיים שלא יעשה זאת. ההצהרות האלה, למדנו מספיק פעמים, לא מחזיקות מים כשמקבלים הצעה שאי אפשר לסרב לה מדון שימון.  פרט לניסיון התחבבות מיותר על אוהדי הקבוצה שאתה מאמן באותו רגע, אני לא רואה שום סיבה שבעולם שמישהו יכריז בצורה כל כך נחרצת שהוא לא יגיע לקבוצה מסוימת. סמלים גדולים מאדלשטיין חצו את הקווים והעולם המשיך להסתובב. לא שזו ההצהרה היחידה שהמאמן לא עמד בה (ראו מקרה גיא פניני וסגל הנבחרת), אבל זה לא העניין. אדלשטיין, מאמן מוכשר ויצירתי לכל הדעות, אמור להיות זה שיחבר את הסגל היקר ביותר בתולדות המועדון (לא יודע אם שמעתם, אבל נבנתה קבוצה במאה מיליון שקלים). השאלה היא כמה סבלנות תהיה אצל הצהובים במקרה של רצף הפסדים. ורצף כזה יגיע, זה רק עניין של זמן.

3. הישראלים

הצביון הישראלי של הסגל הצהוב העסיק בעיקר את התקשורת ואת אוהדי הקבוצות האחרות, שנהגו לשיר "אל אל ישראל" לחמישיות הזרים והמתאזרחים של מכבי ת"א - שיר שאין ספק שהקהל האידאולוגי של הפועל ירושלים ישמיע העונה לא מעט כשהקבוצה שלו תעלה בחמישייה נטולת צברים העונה. אין ספק.

כשבמסיבת העיתונאים בסיום העונה שעברה הודיע דיוויד פדרמן שהסגל הבא יכלול 12 שחקנים שהם טופ יורוליג, היה ברור שהוא לא מתכוון להחתים מישהו מהנוער. גם ככה המעמד של הישראלים המובילים - פניני, גל מקל ויוגב אוחיון - נבחן בכל שנה, והחשיבות שלו היא בעיקר בליגה המקומית עם החוק הרוסי. והנה ספוילר: כשהקבוצה שלך מצליחה, לא ממש אכפת לך מה כתוב בתעודת הזהות של השחקנים. פארקר ושאראס היו אהודים פה כאילו נולדו באיכילוב.

4. הציפיות

אחרי שנתיים רצופות בלי אליפות ישראל - הישג ללא אח ורע בחמישים השנה האחרונות - מובן שהמטרה הראשונית של מכבי היא להחזיר את הצלחת הביתה. אלא שלהפועל ירושלים יהיו השגות בשאלה מה זה "הביתה". בשנתיים האחרונות, ועוד יותר מזה לקראת העונה הקרובה, הירושלמים הפכו-  במעשים ובמילים - לקבוצה מספר 1 בארץ. זה חילול הקודש במונחים צהובים, אבל התוצאות מדברות בעד עצמן. ההחתמה של אמארה סטודמאייר היא מסר מהדהד שיש כאן אריה חדש שבא להשתלט על היער.

ועדיין, אם הכל יתחבר כמו שצריך, מכבי ת"א יכולה וצריכה - שלא לומר ייהרג ובל יעבור מבחינתה - לקחת את האליפות בארץ. פחות מזה, ויכול להיות שזו תהיה השנה האחרונה של ההנהלה הנוכחית, וזו באמת רעידת אדמה בסדר גודל קוסמי.
בכל מה שנוגע לעונת האירופית שנפתחת הערב במשחק חוץ מול ארמני מילאנו, המטרה הראשונה כמו בכל שנה היא לסיים בין שמונות הראשונות ולהגיע להצלבה. בשיטת המשחקים החדשה יש הרבה זמן לתיקונים, ואין סיבה לא להגיע לשם. פיינל פור יהיה הישג מצוין – ואפשרי לחלוטין.

5. הקהל

מישהו זוכר את המאבק של האוהדים נגד ההנהלה סביב העלאת מחירי המנוי בשנה שעברה? מישהו חשב שהמחאה הזו תשיג תוצאה רצינית? מישהו ישים לב אם אחד האוהדים הזועמים לא חידש את המנוי שלו העונה בגלל המחירים הגבוהים? לא, לא, והצחקתם.

על כל מנוי שמישהו ביטל יש שלושה שעומדים בתור, וכך גם השנה ההיכל יהיה מלא ב-11 אלף צופים - לפחות ב-37 הדקות הראשונות של כל משחק, עד שהמפונקים ירוצו לחניון. וגם בשנה הבאה המחירים יעלו - מישהו צריך הרי לעזור במימון של 100 מיליון השקלים - ושוב אוהדים יזעמו, ושוב חלק לא יחדשו, ושוב זה לא יורגש.
אוהדי ספורט הם מהפראיירים הגדולים ביותר שיש, ולכן אף פעם לא ימותו.