אני מבין שכולם נפלו מהכיסא מרוב הלם ותדהמה שהכדורגל הישראלי כושל. ובכולם אני מתכוון לשרת הספורט מירי רגב, שהחליטה, לא פחות ולא יותר, לשכור חברת ייעוץ חיצונית בינלאומית שתקדם מחקר שיבחן את הסיבות לכישלון. מחקר!

בהודעה הפומפוזית כרגיל של רגב נכתב ש"כבר 47 שנים הנבחרת לא העפילה לטורניר בינלאומי" ולכן "קיים הצורך המיידי בבדיקה מעמיקה". כמה שהדיסוננס הזה מגוחך. 47 שנות כישלון – אז יש צורך מיידי. עוד כתבה רגב כי "כשרת הספורט אינני יכולה לעצום עיניים ואני מחויבת לפעול לאור המציאות העגומה אליה הגיע הענף". ובכן, רגב נמצאת במשרד הספורט (והתרבות) שנתיים וחצי. בתקופת כהונתה כבר היה כישלון בטורניר בינלאומי (מוקדמות יורו 2016 עם בית ידידותי במיוחד ופרצוף זחוח במיוחד של מאמן הנבחרת דאז, אלי גוטמן). כלומר, המציאות העגומה ידועה מזה זמן. אז פתאום זה צורך מיידי? פתאום היא מחויבת לפעול? למה היא נזכרה עכשיו?

בשביל זה צריך לחזור למשפט הראשון בהודעה: "הכדורגל הוא הענף הפופולרי בישראל ובעולם, הוא יכול וצריך להיות מקור לגאווה לאומית". גאווה לאומית. זה הלחם והחמאה של רגב. תסמכו עליה שאם יש דגל להרים - היא תנפנף בו. ומדוע פתאום הגאווה הלאומית על הפרק? כי בדירוג פיפ"א שהתפרסם ישראל ירדה למקום ה-98, שפל חדש בהיסטוריה מלאת שפלים. רק אומר בזהירות שכנראה זה לא המקום הנמוך שטורד את מנוחתה של השרה - שלא תרמה לספורט דבר מהותי מאז שהיא בתפקיד - אלא העובדה שבין הנבחרות שעקפו את ישראל נמצאת גם זו של הרשות הפלסטינית. והרי לכם פגיעה בזקפה הלאומית שמצריכה את ויאגרת רגב.

כמה שאלות: האם התבצע מכרז לקביעת חברת הייעוץ? למה דווקא חברת "תפן" היא שנבחרה? יש לה ניסיון בסוג הזה של "מחקרים"? האם לשרה קשר קודם עם החברה הזו? מה התשלום שתקבל החברה עבור שירותיה? מי יזם את הרעיון ואיזה קופון לכאורה הוא גוזר ממנו?

כן, הכדורגל כאן מחורבן. זה ברור לכל מי שעוקב אחרי הספורט, אפילו אם לא באדיקות. נכון, יש הבלחות נקודתיות כמו הפועל באר שבע בשלוש העונות האחרונות או מכבי תל אביב בשלוש העונות שלפניהן, שהראו ניצוצות אירופאיים קטנים. ויש שחקנים ישראלים בודדים, שבהכרח אינם מעידים על הכלל, שמצליחים מעבר לים. אבל כמכלול, הכדורגל הישראלי נראה כמו תת-ענף של הדבר האמיתי. והמקום שבו זה בא לידי ביטוי בצורה הברורה ביותר הוא הנבחרת הלאומית.

בזמן שבכל העולם הכדורגל צועד קדימה, ומי שפעם היו נמושות מתגאות היום בנקודות ובשערים ראשונים (נבחרות נוספות שעקפו את ישראל בדירוג: לוקסמבורג ואיי פארו), אצלנו הנבחרת מדשדשת במקום במקרה הטוב, ומידרדרת לאחור המקרה הרע, ובכל מקרה הפער בינינו לבין המדינות האחרות מצטמצם מלמטה וגדל מלמעלה.

יש לכך לא מעט סיבות, וגם אותן מכיר כל חובב ספורט גם אם אינו חבר בוועדת ייעוץ. הנה כמה מהן: בבתי הספר מחפפים בשיעורי החינוך הגופני, לא מקנים לתלמידים הרגלים נכונים ובהרבה מקרים פשוט נותנים להם כדור ושירוצו לשחק; בקבוצות הילדים שמים דגש גדול מדי על ניצחונות – בין היתר כי ההורים ביציע לוחצים – ופחות מדי על יסודות המשחק, על תנועה ללא כדור, על דרך וכו'; אין בישראל מספיק מתקני ספורט, ומצבם של אלה הקיימים מחפיר ברובו (כל מי שהיה בחו"ל ראה אחת לכמה רחובות מגרש ספורט שכונתי מתוקתק. בביקור שלי בארה"ב לאחרונה עברתי ליד בית ספר יסודי בעיירה בקליפורניה: יש שם מגרש כדורגל תקני, בנוסף למסלול ריצה, מגרש בייסבול, כדורסל ועוד); הניהול בארץ שערורייתי, ויעידו על כך כמות הבעיות הכספיות שהביאו לאחרונה את הפועל ת"א – פעם אימפריית כדורגל – לירידת ליגה; ההתאחדות לכדורגל ומנהלת הליגה מאפשרות לעבריינים מורשעים להיות בעלי קבוצות; המנהלים קשובים מדי לקהל; הקהל אלים ויוצר אווירה דוחה במגרשים שמרחיקה צופים פוטנציאליים, והאכיפה לא מתקרבת להרתעה; ויש כאן עיסוק פוליטי ואחר בכל כך הרבה שטויות שלא קשורות לכדורגל, כמו הסוגיה האם להמשיך לשחק בשבת או לא - שגם בה, אגב, הוקמה ועדה שמינתה מירי רגב כדי להיערך להכרעת בג"ץ, ואותה ועדה המליצה, שומו שמיים, שאין לגעת בסטטוס קוו בתחום.

בקיצור, הכדורגל לא צריך חברת ייעוץ, אלא פסיכולוג, ובעיקר - מהפכה מהיסוד. אני מוכן לקבל את הצ'ק שלי עכשיו.

הנמלט

ואם כבר דברים שלא קשורים לכדורגל: ההכחשות של איציק זוהר ומקורביו בנוגע לנסיבות עזיבתו את הארץ נעות על הגבול שבין המשעשע למעורר רחמים. הרי קשה להתווכח עם העובדות: לאיציק זוהר יש חובות שהוא עצמו הצהיר עליהם, לפני חמש שנים הגיש בקשה להכריז על עצמו כפושט רגל, והוא אף הודה שיש לו בעיית הימורים. כך שהניסיון להפוך את ה"בריחה" שלו מהארץ בגלל חובות לגורמים מפוקפקים ל"ניצול הזדמנות עסקית בחו"ל" מעט מביך.

בפוסט שפרסם זוהר הוא כתב ש"אין שום חוב בעולם שיגרום לי לעזוב את ילדיי, בטח לא לתקופה לא קצרה". לפני שאתם מנגבים את דמעות ההתרגשות, רק נזכיר שלזוהר, אדם תמים שמעולם לא הסתבך בשום דבר שאינו כשר, יש היסטוריה של תקיפה ברחוב ע"י אלמוני שהשחית את פניו, תקיפה נוספת, מעצר בחשד להחזקת סמים ועוד פרשיות. ומעבר לזה, בראיון טלפוני מהגולה שנתן לאופירה אסייג ואייל ברקוביץ', ענה הכדורגלן והפרשן לשעבר בתשובה לשאלה אם אין לו בעיה לחזור לישראל, שזה יכול לקרות "עוד שבועיים, יכול להיות עוד חודש, תלוי איך הדברים יתנהלו פה". כלומר, בכל זאת אין לו בעיה לעזוב את הילדים לתקופה לא קצרה. אבל חובות? חס וחלילה. איזה חובות.