5. הצדק יצא לשיר

הדבר המטופש ביותר ששיר צדק ועורך דינו יכולים לעשות הוא לערער על העונש שקיבל השחקן מבית הדין של התאחדות הכדורגל האירופאית. אדרבה, כדורגלן הפועל באר שבע ופרקליטו צריכים לצאת במחול הודיה סוער בעקבות גזר הדין. שמונה חודשים בלבד, השעיה רק עד סוף העונה הזו, חזרה לאימונים כבר באפריל. קללל.

צדק, שהורשע בשימוש בתוסף המזון האסור אוקטופאמין, יכול היה למצוא את עצמו בקלות מורחק לשנתיים ואולי אף יותר, במה שהיה יכול לחסל לו את הקריירה ובוודאי לסיים את דרכו אצל האלופה. גם לקבוצה נחסך כאב הראש של התמודדות עם עונש כבד יותר. היא אמנם לא הייתה יכולה לספוג ענישה כלל - התאחדות הכדורגל האירופאית מנקה את הקבוצות מאחריות במקרים כאלה למפרע ובאופן שערורייתי. אבל לו הייתה נאלצת להיפטר מהשחקן שככל הנראה קיבל את התוסף במסגרת הפעילות אצלה, זו הייתה יכולה להיות מכה תדמיתית לא פשוטה. כולם צריכים לשיר על הצדק שנעשה.

A post shared by Shir Tzedek (@shirtzedek) on

4. המתחזה

איתי שכטר, החלוץ שידוע בחיבתו לנפילות ברחבה, התראיין ל"ידיעות אחרונות" והילל את קבוצתו הנוכחית בית"ר ירושלים, את העיר ירושלים ואת האוהדים בחנופה אין קץ. למשל: "אני מנהיג את בית"ר, שמייצגת יותר מתמיד את בירת ישראל". אהה. כשעבר למכבי חיפה אמר שכטר: "גדלתי על מכבי חיפה". כן, וגם בהפועל תל אביב פיזר מיני מתיקה. כך שאין מה להתרגש מההצהרות החדשות, זו בסך הכל עוד התחזות של שכטר.

A post shared by Itay Shechter (@itayshechter) on

3. הביצים של חלאיילה

קפטן בני סכנין חאלד חלאיילה נתפס במצלמות הטלוויזיה כשהוא לופת - ולא בחיבה - את אשכיו של שחקן הפועל באר שבע דן איינבינדר. אלא שחלאיילה לא יצטרך לעמוד לדין חמור, מכיוון שהשופט אלון יפת התייחס לעימות בדו"ח השיפוט ואף שלף כרטיס צהוב לעברו של השחקן.

מה בדיוק יפת חושב שהוא ראה שם? דגדוג באזור רגיש? הרי אין תקיפה בוטה יותר מלשלוח יד אגרסיבית לאיבר המוצנע הזה. אולי כדאי לשלוח את יפת להשתלמות ארוכת טווח, או מינימום בדיקת עיניים מקיפה, אם זו התגובה שלו לתקרית.

אבל יותר מזה - למה לעזאזל הותר השימוש בתיעוד טלוויזיוני לצרכי ענישה אם לא עבור מקרים כאלה? את הצהוב צריך לבטל ובמקומו להרחיק את חלאיילה לתקופה ארוכה כזו. שרק מהחשק הלא ממומש לעלות על המגרש יהיה לו כאב ביצים.

2. לוז-לוז

לא שהיה צריך להיות גאון כדורגל בשביל זה, אבל את העובדה שגיא לוזון לא יסיים את 2017 במכבי חיפה חזיתי לפני חצי שנה, עוד במהלך עונת הכדורגל הקודמת, ואז שוב לפני חודשיים, ופעם נוספת מספר ימים לפני שאכן פוטר. זה לא נכתב לצורך ה"אמרתי לכם" (למרות שתמיד כיף), אלא כדי להמחיש כמה לוזון עצמו, וחמור מכך - בעלי מכבי חיפה יעקב שחר - היו עיוורים למתרחש. זה מינוי שמלכתחילה לא הייתה לו סיבה לקרום עור וגידים (אופס, סליחה, כתבתי על כך עם ההחתמה של לוזון).

ההכחשה וההדחקה במכבי חיפה היו מעוררי רחמים עד לרגע האחרון, כשאחרי התיקו המביך מול אשקלון אמר המאמן שיפוטר שעות ספורות אחר כך: "אם אני הבעיה - אפנה את המקום". לא חבוב. אתה מושלם, זה שאר העולם שבעייתי.

למכבי חיפה, פעם אימפריה אימתנית ומועמדת קבועה לאליפות, הלכה לאיבוד עוד עונה, כשאנחנו רק בתום הסיבוב הראשון. איך היא הפכה לבית קברות למאמנים ולשחקנים זה נושא למחקר פסיכולוגי מעמיק. בינתיים מי שצריך כדורי הרגעה אלה האוהדים.

1.לא הכל זהב(י)

לערן זהבי הייתה עונה מפוארת בסין. הוא כבש 27 שערים במדי גוואנגז'ו - רחוק רק שער אחד משיא כל הזמנים - ונבחר לשחקן המצטיין בליגה. ועדיין, איכשהו, זה לא הספיק אפילו כדי להיות מועמד לתואר כדורגלן השנה בישראל, על אף שישראלים אחרים שמשחקים בחו"ל והשיגו פחות ממנו דווקא כן נכנסו לרשימה.

הסיבה לכך נעוצה בתקרית השלכת סרט הקפטן והפרישה מהנבחרת. הנה מה שאמרה שרת התרבות והספורט מירי רגב בראיון לערוץ הספורט: "אי אפשר היה לעבור לסדר היום על זה שהוא ביזה את הסמל וביזה את הנבחרת". אבל זה טיעון מגוחך ולא מקצועי, עם כל הכבוד לזקפה הלאומית שרגב מנסה לשמר. להתנהלות הזו אין קשר ליכולותיו של זהבי על המגרש. אחדד: זהבי הוא ללא ספק כדורגלן השנה - או לפחות ראוי להיות מועמד לכך, ובאותה נשימה הוא חד משמעית לא-ספורטאי השנה. והתואר המדובר עוסק בכדורגל. לא בהתנהגות או מוסר.

דייגו מראדונה הבקיע ביד שער מכריע במונדיאל והיה מסומם חלק מהקריירה שלו – לא מודל לחיקוי. אבל זה לא הופך אותו לכדורגלן פחות גדול. מייקל ג'ורדן היה חרא בנאדם לחבריו לקבוצה וליריביו, לא ניצל את גדולתו כדי לקדם את מעמד השחורים באמריקה, והייתה לו נטייה להימורים - לא מודל לחיקוי. זה לא מוריד מהיותו הכדורסלן הגדול בהיסטוריה. לג'ון מקנרו הייתה בעיית שליטה בכעסים והוא קילל שופטים במהלך משחקים - לא מודל לחיקוי. זה לא משנה את היותו טניסאי דגול. אפשר להמשיך ולהמשיך, אבל הנקודה ברורה: אין קשר בין האופן שבו שחקן מנהל את עצמו על המגרש לבין איך שהוא מנהל את עצמו מחוצה לו. להפך - רוב השחקנים הגדולים סובלים מאגו מנופח ויחסי אנוש בעייתיים.

לכן אני מניח שמה שבאמת הניע את חברי הוועדה היו הדברים שאמר עליהם זהבי לפני שנה, כשהעדיפו על פניו את אליניב ברדה, על אף שזהבי שבר באותה עונה את שיא הכיבושים הישראלי. בכעסו ואכזבתו הגיב זהבי: "לא כיבדו אותי, הפוליטיקאים מנותקים. הקהל בחר בי, אבל הוועדה שינתה את ההחלטה. מעניין למה". מעניין למה? כי חברי הוועדה הם פופוליסטים, נקמנים ובעיקר ילדותיים.

אה, ועוד מילה על מירי רגב: מוזר בואכה משעשע שהיא מצאה את הזמן להתייחס בתקשורת לסוגיה ברומו של עולם כמו בחירת כדורגלן השנה. כי כשזה נוגע לזוטות כמו החקירות נגד חברי מפלגתה - היא הסתפקה בתגובות בדף הפייסבוק שלה בלבד, פופולרי כככל שיהיה. עד כדי כך שהיה חשש שמשהו קרה לשרה, שאולי בלעה אותה האדמה. שאולי צריך לשלוח משלחת חיפוש אחר עקבותיה שנעלמו. מזל שיש זהבי.

A post shared by Eran Zahavi (@eranzahavi) on