הצהרתו של נועם שליט כי הוא מתכוון להתמודד בבחירות במסגרת מפלגת העבודה עוררה כעס גדול מאוד. מה כעס – חרון אף, עברה וזעם! ומילא תגובותיהם הנרגשות של הורים אחרים לחיילים שנפלו בשבי, אבל אתמול זכינו לקרוא את מאמרו של עופר לפלר, שנרעש מגודל החוצפה של נועם שליט, ועל הדרך גם מאשים אותו במחיר הגדול ששולם בעסקת שליט, מכנה את המהלך הפוליטי שלו "צביעות", ובאופן כללי מתייחס לכל הסיפור כאל ניצול ציני של גלעד ושל המאבק.
אלא שלפלר הנוקב, החריף ועמוס הדימויים, שכח באופן נוח למדי לציין פרט קטן ושולי: לפני פחות מחצי שנה, בעקבות הנחיות היועץ המשפטי, הוא מונה להיות הדובר האישי של ראש הממשלה נתניהו ורעייתו. גילוי נאות קוראים לזה.
כך שלמעשה נשאלת השאלה: האם כאשר הדובר לשעבר של נתניהו כועס, הוא לא מבטא למעשה את זעמו או חששו של ראש הממשלה, שלא לדבר על רעייתו? זעם על כך שנועם שליט גנב להם את המהלך מתחת לאף, וחשש שביבי לא יוכל להשתמש בעצמו בגלעד שליט (תרחיש דמיוני: משפחת נתניהו יושבת לסעודת הערב אותה מגישות המשרתות, רואות את הכרזתו של נועם, והגברת מזדעקת: "איך הוא לא מתבייש לנכס לעצמו את הבן שלו? חצוף! עירפו את ראשו!").
שליט היה אמנם "הילד של כולנו", אבל לפני הכל הוא הילד של אביבה ונועם שליט. מי שמדבר על "ניצול ציני" שעושה נועם שליט בשחרור בנו, כנראה הספיק לשכוח את שידורי יום השחרור, עליהם השתלט באופן טוטליטרי ראש הממשלה, שהקפיד להופיע בכל פריים אפשרי – עד שהפך לבדיחת רשת – ובנאום שבו המילה "אני" הוזכרה כמעט אחת לכל יום שגלעד היה בשבי. אבל אני מבין את לפלר. הרי אם למישהו מותר לגזור קופון משחרור גלעד שליט – זה רק לראש הממשלה (שוודאי לא ישתמש בתמונות ובנאום שלו מאותו יום לצורך תעמולת הבחירות. מה פתאום).
לפלר גם מציע בציניות, אבל אל תתפלאו אם גם זה יעלה יום אחד לדיון בכנסת, שנועם שליט ישית על עצמו שתיקה ויתרחק מעין הציבור בזמן הקרוב. בכנסת כבר ניסו לכפות על יאיר לפיד לצנן את עצמו, אבל למה להסתפק באנשי תקשורת – הבה נחייב גם הורים לחיילים חטופים בתקופת צינון (אגב, אין מנוס מלקבוע שהכנסת זה השחור החדש. הצהרה אופנתית שלפיד היה חותם עליה בשתי ידיים, אם כי בתמונות מאתמול הוא נצפה באופן חריג בסריג בצבע בורדו. אין, איך אנשים משתנים ברגע שהם נכנסים לפוליטיקה, אבל אני סוטה מהנושא).
לפלר לא מעוניין לשמוע את דעותיו הפוליטיות של שליט, אבל הוא גם לא מספר לכם ששליט מעולם לא הסתיר אותן. האיש הוא חבר מפלגת העבודה מזה כ-15 שנים (הרבה לפני חטיפת בנו), כלומר לא מדובר כאן באדם שמצניח את עצמו למערכה הפוליטית משום מקום. ייתכן שזו גם הסיבה שנתניהו ודוברו האישי לשעבר לא רוצים עוד "סמולן" שיקבל זמן מסך. לא כשהם יכולים בזמן הזה להמשיך ולזרות חול בעיני הציבור.
לא בדרכי נועם 2
אבל היי, לזרות חול זה לא כמו לזרוק מים. אנסטסיה מיכאלי כבר הספיקה להתנצל באופן רפה למדי על התקרית הבריונית והמביכה עם ראלב מג'אדלה. התנצלות כה מעומק הלב, שרק היה חסר בה המשפט: "וחוץ מזה הוא ערבי, שיגיד תודה שזה היה רק מים". אפשר להבין ללבה של חברת הכנסת עם הנטייה לאלימות (וד"ש לחנין זועבי) - ככה זה כשיש בבית 91 ילדים, צריך מקום לפרוק בו את האגרסיות.
אולי בחודש ההשעיה שלה – עונש שהוא למעשה פרס כי היא תמשיך לקבל בו שכר – צריכה הכנסת לממן עבורה סדנה לשליטה בכעסים. על חשבון משלם המסים כמובן. מי יודע, אולי בסוף היא עוד תצליח להתחבר לצד הנשי שלה.