תוסיפו לזה את השמירה הקפדנית על כללי הטקס הארכאיים, שסיפקה לא מעט רגעי קאלט, כשבשיאם ההכרזה על ידי הכרוז הרשמי שקרא את האיגרת הרשמית שבישרה באופן רשמי על בואו לעולם של יורש העצר. היה רק חסר שהוא יחזיק את העולל בידיו, יניף אותו אל על ויציג אותו לראווה בפני העולם, מלך האריות-סטייל.
הנה תינוק, חשבת לעצמך, שלא יישכח באוטו על ידי הוריו מתישהו בקרוב, ולו רק בגלל המעקב הבלתי פוסק של הצלמים אחרי כל תנועה וכל פיפס שלו.
רחמים על התינוק
זה היה משעשע, ואחר כך קצת מכעיס. ראשית, כי איבדנו את זה לגמרי עם הציפייה המוגזמת והפרובינציאלית להחריד לעצור את הכל כי נולד תינוק. הרי לרך הנולד ולעצם לידתו אין שום חשיבות ושום השפעה על חיינו כאן ועל החיים בעולם בכלל. כאירוע פרטי הוא ודאי מרגש את המשפחה, אבל כספקטקל ציבורי? למעשה, הלידה של קייט תשפיע על חייכם לפחות כמו שהלידה של ילדכם השפיעה על חייה. אפשר רק לרחם על התינוק הטרי שלא יידע חיים נורמלים ופרטיות מה הם
לו הייתה מקדישה משפחת ווינדזור, משפחת המלוכה, אפילו עשירית מההון הבלתי נגמר שלה, היה ניתן לפתור את המצוקה של כל כך הרבה תינוקות וילדים. לו הייתה מגלה שמץ של צניעות, הייתה מקלה במעט את הנטל שלה על הקופה הציבורית המקומית ומועילה עשרות מונים לנתיניה.
אלא שבמה קידם בית המלוכה את העולם בעשורים האחרונים? ומילא העולם - איך בדיוק הוא תרם לבריטים, מלבד, כמובן, פרנסת היתר של הצהובונים? כמה צביעות צריכה להיות אצל אליזבת השנייה ובני ביתה כדי להמשיך ולהתנהל כאילו היא והם מתנת האל לבני האדם. תכונה, אגב, ששייכת כמעט לכל מונרכיה אחרת, או לוותיקן לצורך העניין (המונרכיה של הקתוליות), גופים שרובם מושחתים וכולם מיותרים, המתחזקים הון עתק עליו הם שומרים באדיקות וביד קפוצה.
אבל עזבו, למה לעסוק בדברים האלה, חבל להעכיר את האווירה החגיגית. היי, תראו: הנה גבר מבוגר בתחפושת עם כובע נוצות שצועק מילים מתוך מגילה!