5. הגש ורוץ הביתה

אין דרך מעודנת להגיד את זה: הטניס הישראלי מת. כלומר, הוא גוסס כבר כמה שנים טובות, עם סימני חיים בודדים בזכות מכות חשמל נקודתיות של דודי סלע - אבל זהו, זה נגמר. אפשר לנתק מהמכשירים.

סלע, בן 33, הודח השבוע בסיבוב הראשון של אליפות אוסטרליה ומדורג נכון להיום במקום ה-95 בעולם. סביר להניח שלא נשארו לו יותר משנתיים בקריירה המשובחת, וגם זה כנראה לא ברמות הגבוהות. הבא אחריו, עידן לשם, שאני מוכן לשים את מיטב כספי על זה שרובכם לא שמעתם עליו, נמצא במקום ה-255.

על השאר באמת שאין מה להרחיב את הדיבור. הכישרון הצעיר ישי עוליאל חגג יום הולדת 18 לפני שבועיים. מזל טוב. הוא כבר לא ילד. אבל לפחות נכון לעכשיו נראה די ברור שהוא לא יתעלה לקיים את ההבטחה שהיה כנער.

אצל הנשים המצב חמור יותר. הפרישה של שחר פאר, שגם כך לא הייתה בשיאה בשנים האחרונות, השאירה בור בגודל של מכתש רמון. דניז חזניוק, המדורגת 264 בעולם, לא תפרוץ לעולם למאה הראשונות. צר לי, זה המצב. הבאה אחריה: יוליה גלושקו, 282 בעולם, שמתקרבת לסיום הקריירה. ואחריהן - שממה.

בגביע דייוויס, שהיווה מקור לגאווה פטריוטית, ישראל ירדה לתת הבית האירופי/אפריקאי, סוג של ליגה ב', ובקצב הזה היא תדשדש שם גם בעשור הבא, בטח  אחרי הפירוק של אנדיוני בגלל הפרישה של אנדי רם. גם האקס המיתולוגי יוני ארליך נמצא על אדי הדלק האחרונים שלו.

לא ברור מה עושים באיגוד הטניס - שנהנה מתקצוב גבוה יחסית - כדי להחיות את הגופה. אבל מה שלא יקרה - זה כבר מאוחר מדי. בהיעדר עתודה מיידית או תשתית ספורטיבית, קשה לראות יורש או יורשת בעתיד הנראה לעין. וכך הולך אצלנו לאיבוד עוד ענף ספורט פופולרי. גיים, סט, מאץ'.

כמה עצוב שזה קורה דווקא במשמרת של טניסאי העבר הגדול שלמה גליקשטיין, כמנכ"ל ואחר כך כמנהל מקצועי. גליקשטיין השחקן היה נלחם בשיניים עד טיפת הדם האחרונה. חבל שכעסקן הוא נותן לענף שלו לדמם למוות.

4. טלפון שבור

ההתנהלות של בית"ר ירושלים נעה כבר תקופה על הגבול שבין הקומי לשערורייתי. קחו לדוגמה את מה שקרה בשבת האחרונה: הבעלים אלי טביב, עליו נאסר להיות מעורב בשום דרך בניהול הקבוצה בהוראת בית הדין של ההתאחדות לכדורגל, בגין הרשעתו - יותר נכון, הרשעותיו - בפלילים, נתפס במצלמה כשהוא מדבר בטלפון ולכאורה מעביר הוראה בנוגע לחילוף למנהל הקבוצה, שמעביר אותה לעוזר מאמן השוערים, שמעביר אותה ל"מאמן" בני בן זקן, דזבין אוחנה בתרי זוזי.

אין כמובן שום דרך חוקית להוכיח את החד-גדיא הזה, ולכן אין טעם לפתוח בחקירה. בבית"ר, כצפוי, מיתממים ולא מבינים מה רוצים מהם, אבל בואו - יש אגדות ילדים עם סיפורים אמינים יותר. וטביב, כאחרון הילדים, משחק בטלפון שבור וחושב שזה מצחיק.

אבל באמת שאין צורך במופע הזה. העובדה שעבריין מורשע יכול להיות בעלים של קבוצת כדורגל היא מגוחכת מספיק.

3. נשק לא קונבנציונלי

בזמן שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ עסוק בציוצי פיפי-קקי נגד שליט צפון קוריאה קים ג'ונג און ומספר כמה הכפתור האדום שלו גדול יותר, אותה צפון קוריאה דווקא מראה התחממות כלפי השכנה מדרום.

באורח היסטורי, דרום קוריאה וצפון קוריאה ישתפו פעולה באולימפיאדת החורף שתיפתח בחודש הבא במדינה הדרומית. נציגי המדינות הסכימו השבוע במסגרת סבב שיחות נדיר ביניהן כי ישלחו נבחרת הוקי קרח נשים משותפת, ויותר מזה - שהנבחרות יצעדו בטקס הפתיחה תחת דגל אחד של "איחוד חצי האי". ובכלל, צפון קוריאה צפויה לשלוח למשחקים משלחת של כ-550 משתתפים (מן הסתם תחת פיקוח ביטחוני הדוק ואזיקים אלקטרונים שימנעו מהם לערוק).

אי אפשר שלא לתהות מה מסתתר מאחורי ההתקרבות המפתיעה של המדינה הטוטליטרית והמסוגרת הזו לעבר המערב, או לפחות הדרום. האם זו המזימה השטנית החדשה של קים, שמנסה לסכסך בין ארה"ב לדרום קוריאה ועל הדרך להביא להקלת הסנקציות החריפות שהוטלו בחודש שעבר? שמא בין מאות חברי המשלחת נמצאים מרגלים שיסתננו לשורות הדרום ויביאו להפלתו? ומה יוכמן בתוך מקלות ההוקי של נבחרת הנשים - ראשי נפץ גרעיני? גז רעיל? תמונות של טראמפ עם כוכבות פורנו?

מה שכן, האיחוד הזה בין אויבות מרות דמיוני פחות מהקמת נבחרת כדורגל משותפת לישראל והרשות הפלסטינית שתתחרה בטורניר בינלאומי תחת דגל "ישראסטין" (ספוילר: מקום רביעי, הפסד ביתי מביך וקריאות לאייל ברקוביץ' להתפטר).

2. בדיחה של איתי שגב

איתי שגב לא מרוצה ממעמדו במכבי תל אביב. למתקשים: שחקן בן 22, שמונה לקפטן הקבוצה המפוארת ביותר בישראל, עצובי.

לפי הדיווחים שגב דרש הבהרות לגבי מצבו בקבוצה וביקש להשתחרר באמצע העונה. זו באמת אחת החוצפות היותר גדולות. מילא אם היה מדובר בפוטנציאל ענק שמדוכא על הספסל מסיבות לא מקצועיות. אבל שגב הצעיר קיבל הזדמנויות נחמדות בתחילת העונה, ומה לעשות - יש שני זרים טובים ממנו על המשבצת. זה לא חדש לו. אני לא יודע איזו יכולת מציג שגב באימונים, אבל ממה שראיתי אותו על המגרש לא התרשמתי שמדובר בעילוי.

ולמה שמכבי תשחרר אותו? הוא שחקן ישראלי מתחת לגיל 25, חיוני לסגל במסגרת החוק הרוסי וחוק הצעירים. אין שום סיבה בעולם שיתנו לו ללכת עכשיו. אתה רוצה לשחק? תוכיח את עצמך.

עם או בלי קשר לטענות המופרכות האלה, ואולי במסגרת הרצון לשלום בית ולהרגעת הרוחות, קיבל שגב זמן פרקט במשחק החוץ נגד אולימפיאקוס ביום שלישי. המאזן שלו בדקות הראשונות אחרי ההתבכיינות: 2/0 מהעונשין והחטאת דאנק. נראה לי שטיעוניו הסתיימו. 

1. קרב רב

מסתבר שמאחורי החיוך הכובש והקסם האישי המתפרץ של  סימון ביילס, מלכת האולימפיאדה בריו (4 מדליות זהב, עוד אחת מארד), עמד כאב נפשי מייסר וסבל רגשי מתמשך. ביילס הצטרפה השבוע לרשימת המתעמלות הצעירות שחשפו כי הותקפו מינית ע"י רופא נבחרת ההתעמלות של ארה"ב, לארי נסאר.

"זה לא נורמלי לקבל טיפול מרופא שנאמר לך לתת בו אמון, ולהגדיר אותו באופן מחריד כ'טיפול מיוחד'", כתבה ביילס בפוסט מטלטל. מזכיר את ה"יחס המיוחד" שהעניק המנצח והמורה למוזיקה מנחם נבנהויז לתלמידיו הצעירים בתיכון תלמה ילין.

נסאר הודה לפני חודשיים בתקיפה מינית של שבע נערות, שש מהן מתעמלות, שלוש מהן מתחת לגיל 13. מפלצת. גם ההודאה הזו הייתה במסגרת עסקת טיעון (כ-140 נערות נוספות התלוננו נגדו). הוא צפוי לעונש מאסר של עשרות שנים ולסיים את חייו בכלא. אולי יקבל שם "טיפול מיוחד" מחבריו לאגף.

"יש הרבה סיבות שמנעו ממני לחשוף את הסיפור שלי, אבל עכשיו אני יודעת שזו לא אשמתי", התוודתה ביילס, "האשמה שייכת ללארי נסאר, לאיגוד ההתעמלות ולאחרים".

ביילס מאשימה, ובצדק, לא רק את התוקף, אלא גם את מי שהעסיק אותו תקופה ארוכה ואיפשר את ההתנהלות שלו. סיפורים על הרופא ככל הנראה טויחו והועלמו. כאשר עלו החשדות נגדו ב-2015 הוא פוטר מתפקידו בנבחרת ארצות הברית, אבל מהנבחרת לא העבירו שום מידע לגבי החשדות לאוניברסיטת מישיגן סטייט, שם המשיך להיות מועסק עד שנעצר. במילים אחרות: באיגוד ההתעמלות האמריקאי שלחו נערות אל סבלן במודע. בדומה לכך שבטכניון העסיקו את נבנהויז מבלי לדעת על עברו המבחיל בתלמה ילין.

זה לא סתם מחדל - זו עילה לוועדת חקירה ולהעפת ראשים. ואכן, בצל פרשת ההתעללות המינית, נשיא איגוד ההתעמלות של ארה"ב אולץ לפרוש מתפקידו, ומתעמלת אחת תובעת את האיגוד, שלדבריה שילם לה דמי השתקה בסך 1.25 מיליון דולר כדי לא לדבר על התקיפה המינית של נאסר.

שתיקה היא אחד הדברים היותר קשים שעוברים על מותקף/ת מינית בזמן שאחרי. תחושת הבושה, האשמה, הכעס העצור. לנסות לכפות על אדם כזה לשתוק זו הוספת חטא על פשע. ככל שיותר סיפורים כאלה יוצפו, ככה יגדל הסיכוי שכל אדם, ודאי אדם שמנהל יחסי סמכות או מרות, בטח עם קטינים, יחשוב פעמיים לפני שהוא יעלה בדעתו להעניק להם יחס או טיפול "מיוחד". סימון ביילס, אסף הראל, אותה מהפכה.