מחדל יום כיפור

בממשלות ישראל יש נוהל לפיו השרים משובצים לטקסי הזיכרון השונים לחללי מערכות ישראל, ועושים למעשה סבב תורנויות על מנת שתהיה נציגות שררתית שתכבד את המעמד. והנה, אתמול (א') התקיים בבית העלמין קרית שאול הטקס לזכר חללי מלחמת יום הכיפורים. הייתם מצפים שהממשלה – בטח כזו שמונה 29 חברים, חלק נכבד מהם יוצאי צבא קרביים – תשלח נציג לאירוע מרכזי כזה. אז בעיה שלכם שאתם מצפים מהשרים שלכם למשהו. הנתון המדהים הוא שלטקס לא הגיע אף שר. אף שר, וגם אף חבר כנסת.

וזה לא שלמטלה הזאת לא שובץ אף אחד בלוח התורנויות. לטקס היה אמור להגיע השר בוגי יעלון, רמטכ"ל לשעבר, וכרפתן - מישהו שצריכה להיות לו רגישות ללוח תורנויות. ואף נמצא לו ממלא מקום למידת הצורך, השר יוסי פלד, אלוף במיל, וכשר בלי תיק - מישהו שאמור להיות לו לא מעט זמן פנוי על הידיים. זה לא מנע מהם ומחבריהם לדפוק הברזה ממלכתית ולבזות את מאות ההרוגים ואלפי בני משפחותיהם שחיכו.

תירוצים, כמובן, לא חסר. השר יעלון מסר שהוזמן לדיון אחר, ו"ביקש מהשר יוסי פלד להחליפו. השר פלד נענה לבקשה. בשל אי הבנה מצערת בין השניים, נוצר מצב בו לא נכח איש מהם בטקס". מלשכת פלד נמסר כי "השר פלד הבהיר לו, כי יסכים לעשות זאת רק אם ישיבת הממשלה שעסקה בדו"ח טרכטנברג תסתיים עד השעה 15:00. כבר בשעה 14:30 ולאחר שהישיבה התארכה, הודיע פלד ליעלון, כי מאחר והישיבה עדיין מתקיימת וכפי שסוכם ביניהם מראש, הוא לא יחליפו בטקס".

במילים אחרות, וכמו בכל תחקיר צה"לי מצוי, בכירי הצבא לשעבר דואגים לכיסוי התחת של עצמם ומגלגלים את תפוח האדמה הלוהט הלאה. ממש כמו במלחמה ההיא, ב-73, אף אחד לא מתכוון לקחת על עצמו את האחריות למחדל.

מישהו ראה מצלמה?

והפארסה ממשיכה: השר סטס מיסז'ניקוב, יו"ר ועדת השרים לענייני טקסים, מתחמק ואומר ש"מדובר בטקס שאינו ממלכתי ולכן אינו במסגרת סמכותה של ועדת השרים לענייני טקסים". איפה היה השר עצמו בזמן הטקס? כמובן, בדיון על דו"ח טרכטנברג. גם השר אלי ישי "מאוד רצה לכבד את זכר הנופלים אך לצערו נבצר ממנו להגיע עקב דיון בישיבת הממשלה". זה אותו ישי שדפני ליף כינתה "גבר", לאחר שיצא מהדיון כדי לשוחח איתה (גבר שבמפלגתו אין אף אישה, גבר שמקדם אג'נדות מגזריות ולא שוויוניות בעליל, גבר שמגרש ילדי עובדים זרים. אחלה גבר שבעולם, מה יש לדבר).

ההיתלות בדיון על דו"ח טרכטנברג כתירוץ להיעדרות השרים מטקס הזיכרון יכולה להיחשב סבירה, רק שמהיכרותנו את הנפשות הפועלות, אפשר להניח שהסיבה האמיתית היא פחות בעלת חשיבות לאומית ויותר בעלת חשיבות אישית: השרים ידעו שכלי התקשורת ומצלמות הטלוויזיה יהיו בהצבעה על דו"ח טרכטנברג ושתשומת הלב המרכזית של הציבור תופנה לשם. ודבר ידוע הוא שאיפה שתראו מצלמה תמצאו את נציגי הציבור שלכם. זה הרי היה יכול להיות כל דיון, בכל נושא, בכל זמן ובכל מקום - העיקר שמצלמים.

האם צריך לחוקק חוק שמחייב נציגים רשמיים להופיע בטקסים כאלה? חבל על הניירת. זה בדיוק מסוג הדברים שצריכים להיות מובנים מאליהם ומבוססים על חובה מוסרית. כל מה שצריך הוא קצת רגישות, קצת חמלה, קצת כבוד, קצת זיכרון, קצת בושה עצמית, קצאאאת שום, קצאאאת פלפל (סליחה, זה מסיפור אחר). אבל כנראה שלנציגינו לא אכפת מהמתים - הם כבר לא יכולים להצביע בבחירות (אלא אם כן אתם סוג מאוד מסויים של חרדים, אבל זה כבר דיון אחר).

זו לא הפעם הראשונה ולא האחרונה שהשרים מצפצפים, מביישים ומאכזבים אתכם. אבל זו בעיה שלכם שאתם ממשיכים לצפות מהם למשהו. תתביישו אתם בעצמכם.

>> הטור הקודם: מי אמר שאין יתרונות לשעון חורף?
>> גם הילדים הסינים במפעלים זוכרים את סטיב ג'ובס