קפה איסטנבול, טורקיה - בתי קפה בעולם (צילום: quinn.anya)
מי מתרגש מטורקי זול? | צילום: quinn.anya
להציע לישראלים קפה בחמישה שקלים זה אחד הדברים הכי מסוכנים שיכולים להיות. בואו נודה על האמת – מישהו היה רוצה לראות את מאות המתנפלים האגרסיבים על המקום הזול החדש כשהם כבר מתודלקים בכמות נכבדה של קפאין?

לא שזה צריך להפתיע, הצרכן הישראלי הוא סאקר של גימיקים ומבצעים חדשים, ולכן זה היה אך טבעי לראות המונים, נשים וטף צובאים על בית הקפה. לא אתפלא אם אחדים מהם הביאו את הילד שיטעם לראשונה בחייו קפה רק כדי להרגיש (ולספר לחברים אחר כך) שהם דפקו את המערכת. Cofix, נטול מקומות הישיבה, אמנם מנטרל את הפוזה של להביט על העוברים והשבים תוך שתיית דאבל מקיאטו, חלב בצד, עם הזרת זקורה אל על, אבל זה מחיר שאפשר לשלם כדי לא להכביד על הכיס.

ולא רק קפה,  המקום מציע גם כריכים, מיצים, חטיפים ומיני מאפים באותו המחיר. מי יודע, בעתיד אולי עוד ימכרו שם סלולרי. אין ספק שלפחות בתקופה הקרובה הבעלים יהנו מזרימה שוטפת של קהל, אבל לא בטוח כמה זמן זה יחזיק – דוכני ממכר מזון ושתייה נפתחים ונסגרים חדשות לבקרים – ובכלל עושה רושם שהיזמים קצת קפצו מעל הפופיק עם ההצהרה על כוונתם להקים 300 סניפים ברחבי הארץ בתוך 3 שנים. בואו נתחיל משלושה שיחזירו את ההשקעה ואז נראה. לא בטוח גם שיוקר המחייה ו"צדק חברתי" עומד לנגד עיניהם כפי שסיפרו, משום שאפשר להניח בסבירות גבוהה של ודאות שהיזמים עשו את המתמטיקה כך שהם עדיין ייצאו ברווח. מה שכן - כיוון החשיבה הוא נכון, ידידותי למשתמש, וקיבל את נתח זמן הפרסום בתקשורת שמגיע לו.

זהירות, משרד האוצר לפניך

קודם כל, מדובר בנורת אזהרה לרשתות בתי הקפה הגדולות, שברוב חוצפתן גובות מחירים מופקעים על כוס קטנטנה ועוד יותר מזה על טוסט או סלט (והידעתם, למשל, שסניפים שונים של אותה רשת מחייבים מחירים שונים על אותם מוצרים בהתאם למיקום בית הקפה בארץ?). אם ההשקה של cofix תוריד ולו במעט את ההשתוללות הפרועה במקומות האלה – דיינו.

רק אל תתפלאו אם כמכת נגד, בדיוק כפי שעשו במקדולנדס, למשל, יתחילו באותן רשתות לדבר על בריאות, קלוריות ואיכות חומרי הגלם של המתחרה הזול. לצדם תעמוד העובדה שחלק מהתפריט לא יוכן במקום אלא יובא ממקום אחר, מה שמעלה סימני שאלה לגבי הטריות ולגבי המטבח שלא נמצא במקום.

ובכל מקרה, תסמכו על קברניטי האוצר ומשרדי הממשלה האחרים שימצאו דרך לבאס אותנו גם כאן, כפי שעשו בין היתר עם האלכוהול: בין אם בהגדלת המכס על ייבוא קפאין תוך הכרזה עליו כמצרך מסוכן כמו סיגריות, בין אם בהעלאת המס על הלחם (באופן פרוגרסיבי כמובן, כך שמי שמסתפק בלחם האחיד הפשוט ישלם מס מופחת מאשר מי שצורך לחם דגנים איכותי שנלוש ביד ע"י מעסות תאילנדיות ומיוצר מחיטה שגודלה בתנאי מעבדה ), ובין אם בהגבלת כמות הלקוחות בכל זמן נתון משום שההמוניות יוצרת עומס על המדרכה, באופן שמחייב הולכי רגל לרדת לכביש ומסכן חיים.

בינתיים, זה נס. שניים סוכר.