5. גבינה בולגרית
מפחיד כמה טוב הפועל באר שבע נראית בשלב כל כך מוקדם של העונה. הקבוצה הכי טובה בארץ הצליחה באופן מדהים להשתפר, וזה ממש לא מובן מאליו אחרי עונה מרשימה ומפרכת ואחרי שאחד הכוכבים המובילים שלה, מאור בוזגלו, עזב אותה.
הקרדיט שייך כולו לברק בכר, המאמן הכי טוב בישראל בשנים האחרונות, ובפער. בכר הבין מה צריך לעשות כדי שהדומיננטיות של באר שבע תעלה מדרגה, והיא אכן עשתה את ההתאמות כדי להפוך לאגרסיבית ודורסנית יותר, ברמה שגם בסיבוב המוקדמות השלישי מול אלופת בולגריה לודוגורץ (שהגיעה פעמיים בשלוש השנים האחרונות לשלב הבתים בליגת האלופות) וגם בסיבוב הקודם היריבות נראו אומללות וחסרות אונים. תוסיפו לזה שחקן כמו טוני וואקמה, שאין לדעת מה יש לאלונה ברקת עליו שגורם לו להישאר בארץ ולא לעבור לקבוצה גדולה באירופה, ותקבלו משהו שעדיין לא נראה פה. כן, גם לא אצל מכבי תל אביב. וזה אולי הפחד הגדול ביותר.
4. אחי, איפה אתה?
הטלנובלה של לברון ג'יימס וקיירי אירווינג מסתמנת כגילטי פלז'ר של הקיץ הזה ב-NBA. היחסים בין שני כוכבי קליבלנד עלו על שרטון - בין אם מקנאה, אי שביעות רצון, או פשוט חוסר חיבה הדדי - והקרע הזה מעסיק את כל הליגה. אחד הכתבים שמסקרים את הקבוצה אף טען שבעקבות בקשת הטרייד של אירווינג, לברון "היה מכה את קיירי אם היה פוגש אותו". שזה קצת מזכיר טקסטים של ה-WWE. בתגובה, כתב ג'יימס בטוויטר: "אנשים! אלה לא עובדות. בוווו! תמצאו מקור אחר". ספק אם מישהו באמת קונה את ההכחשה הרפה הזו. גם הקומישינר אדם סילבר נדרש להתייחס לסאגה הזו ואמר שזו דרמה, "אבל לא בהכרח סוג הדרמה שהליגה רוצה".
בעיניי, סילבר טועה - בליגה שהקבוצה שמובילה אותה היא הכי נחמדה שיש, עם כוכב שבוכה כשהוא מדבר על אמא שלו ועוד אחד שרוקד עם הילדה שלו, אולי צריך נבל אמיתי כדי לתבל את העניינים, ולאט לאט ג'יימס מסתמן ככזה. את הניסיון להיות מאמן במקום דיוויד בלאט הוא המשיך ברצון להיות מנהל במקום דייויד גריפין, ובקצב הזה עוד ירצה להחליף את הבעלים דן גילברט. אי אפשר גם להתעלם מהנזיפות של לברון בשחקנים שסביבו - בהם אירווינג - במהלך משחקים ובפסקי זמן. על מייקל ג'ורדן אמרו שהוא חרא של בנאדם, שיורד על חבריו לקבוצה וממרר את חייהם. לברון, שכל כך רוצה שישוו אותו לשחקן הטוב בהיסטוריה, אולי מבקש להידמות לו עכשיו באופי, אבל לא יעזור - אין כלפיו את אותה יראת כבוד שהייתה לג'ורדן. יותר מזה - ג'ורדן לא היה שנוא על כל כך הרבה אנשים בליגה כמו ג'יימס. די ברור שלאירווינג פשוט נמאס לנגן כינור שני לאדם שהוא לא מכבד. בקיץ שובר קופות ושיאי שכר שכזה, כל מה שחסר עכשיו זה פופקורן.
3. מי צריך שלום?
הנה דבר טוב שכן קרה מהיעדר שלום, או תהליך מדיני, או יחסים נורמליים עם מדינות האזור, ומהבידוד ההולך וגובר של ישראל בעולם: שני השחקנים האיראנים של קבוצת פאניוניוס היוונית, מסעוד שוג'אי ואחסן חג'סאפי, החליטו להחרים את המפגש של קבוצתם עם מכבי ת"א במוקדמות הליגה האירופית אתמול ולא הגיעו לישראל, מה שככל הנראה תרם לא מעט לעובדה שהצהובים הצליחו - בקושי - לנצח 0:1. כבר כשהתברר המפגש הצפוי כתבו בתקשורת האיראנית שפאניוניוס תפגוש את "נציגת שלטון הכיבוש הציוני" ושהשניים לא ידרכו כאן. כתוצאה מכך יש סיכוי שפיפ"א תשעה אותם והם לא יוכלו לשחק גם בגומלין בשבוע הבא. אז הרי לכם, עוד צעד קטן לקראת ההעפלה לשלב הבתים של הליגה האירופית. מי אמר שהממשלה לא דואגת לקדם את הספורט בישראל. תודה לך, ביבי!
2. כסף שווה זהב
למדליית הכסף של נבחרת העתודה באליפות אירופה בכדורסל אין שום משמעות. כלומר, זה נחמד בתור זיכרון וזה כיף לקבל תשומת לב ולהפוך לגיבורים לרגע, אבל בניגוד למה שרבים חושבים, המטרה של נבחרת העתודה - ובכלל של נבחרות צעירות - היא לא זכייה בתארים. נבחרות צעירות נמדדות בכמה שחקנים יוצאים מהן לנבחרות הבוגרות, כמה שחקנים צעירים הופכים לפקטור משמעותי בליגת העל. נכון, על פניו לעתודה הנוכחית יש פוטנציאל להפוך לספקית מכובדת עם תמיר בלאט (שאמור לקבל לא מעט דקות בהפועל חולון), יובל זוסמן (שיש רק לקוות שמכבי ת"א לא תבזבז את הכישרון שלו על הספסל), דניאל קופרברג, נתנאל ארצי ורועי הובר. אבל כולם עדיין טעוני הוכחה.
נקודה נוספת היא שכל החבר'ה האלה פרחו תחת השיטה של עודד קטש, שתואמת לכדורסל מודרני יותר, מהיר יותר, שלשתי יותר. המאמן גם לא מיהר להחליף שחקנים שטעו, מה שנסך בהם ביטחון לא קטן. השאלה היא האם הבשורה הזו תגיע גם לליגה שלנו, למאמנים המיושנים, הלחוצים, שחרב הפיטורים מונחת נון-סטופ על צווארם. אם הדרך של קטש אכן תחלחל ותיושם, זו תהיה לא פחות ממהפכה שיכולה לבשר על עידן חדש בכדורסל הישראלי, וזה כבר שווה הכל. גם הפסד בגמר.
1. הילד בן 30, יש לו סקור גבוה
פסטיבל ערן זהבי שהתקיים השבוע הוא מהמוצדקים שהיו בתקשורת הספורט. החידונים, הנתונים, הכותרות - הכל לגיטימי. חגיגות יום ההולדת ה-30 לוו בכיבוש רביעייה ב-6:2 של גוונגז'ו, תזמון מושלם שרק זהבי יכול לארגן.
אפשר לצקצק עד מחר על הליגה הסינית החלשה יחסית עם ההגנות הרעועות, על הנוחות של לא להתמודד ברמות הבינוניות/גבוהות באירופה, על העדפת הכסף הגדול על ההישגים המקצועיים. אפשר גם לדבר על חוסר ההצלחה היחסי בנבחרת (ולהתעלם מהעובדה שבנבחרת לא משתמשים בו כמו שצריך). הכל בולשיט: בשורה התחתונה זהבי מוכיח פעם אחר פעם שהוא הווינר הגדול בתולדות הכדורגל הישראלי, שהוא רוצח ברחבות עם ניצוצות שמזכירים את כריסטיאנו רונאלדו, שהוא לא סופר ולא צריך לספור אף אחד, חוץ מגולים. ובונוסים על גולים. הילד בן 30, יש לו סקור גבוה.