איפשהו בין כל פסטיבלי רבין השונים, כמעט והצליח לחמוק מתחת לרדאר יום השנה לרצח הרב מאיר כהנא שחל אתמול (ג'). כהנא הוא אדם שאין לזלזל בחשיבותו לדמוקרטיה הישראלית כמי שדאג להציף על פני השטח סוגיות כמו גזענות יהודית, והביא כמעט במו ידיו לתיקון חוק יסוד: הכנסת.
והנה, 21 שנים להירצחו של חבר הכנסת לשעבר, ובמליאה לא מזכירים את שמו, לא מציינים את פועלו, לא מקיימים טקס בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, כאילו מנסים להדחיק את העובדה שהאיש היה נבחר ציבור. וזה לא שאין לכהנא ממשיכי דרך בכנסת, דוגמת אחד מחסידיו הנלהבים מיכאל בן ארי, שאולי בכל זאת הדליק אמש נר, או ערבי, לזכרו.
איזה מזל שיש את אריאל זילבר כדי להזכיר לנו, בעזרת מה שוודאי יהפוך ללהיט בר מצוות בחברון: "כהנא צדק". כן כן, אותו זילבר שבשנים האחרונות חזר בתשובה והפך לזמר הבית של הימין הקיצוני עם המנוני התנחלויות כמו "יהודי לא מגרש יהודי" ו"יש דין ויש דיין". את "כהנא צדק" ניפק זילבר לבקשתו של ברוך מרזל - עבורו הוא כבר כתב את הג'ינגל למערכת הבחירות של 2006 - איש שהפואטיקה העדינה זורמת בעורקיו. ומרזל שומר לו אמונים, לא מתרוצץ לו בגנים.
מה עם שיר ליגאל עמיר?
השיר עצמו, יש להודות, קצת מאכזב. החריזה לוקה בחסר ופשטנית לעייפה (דוגמה: "בליבו בערה אהבת ישראל // הוא ראה את הנולד, צעק והזהיר – בארץ הזאת יש מקום רק לעם ישראל"), והמוזיקה מונוטונית וחסרת השראה. אפילו ה"בה דה די דה אה" המפורסם של זילבר לא נמצא כאן. אם כבר שירי חורבן – לפחות שיהיה משהו שכיף לזמזם אותו באוטו.
וזה לא שזילבר לא יודע. בשיריו בעבר היו חבויים פה ושם מסרים שהוא היה יכול לאמץ גם היום. "אין שלום ואין כבר כוח ואין לאן לברוח" הוא כתב ב"בטי בם", מילים כדורבנות שנכונות עכשיו אולי יותר מאי פעם. ב"מיליארד סינים" זילבר שר על "מאתיים מיליון פליטים, ארבע מאות מיליון רעבים. אני חושב על זה ואחר כך שוכח, מחטט באף ברמזורים", שנים ארוכות לפני שיצא נגד המחאה החברתית.
התהליך שעבר על זילבר, יוצר ענק בעבר וסהרורי ענק לא פחות בהווה, הוא מרתק, אם כי לא בהכרח מפתיע ממי שהאנטי-ממסדיות טבועה בו עוד מתחילת הקריירה. עד כמה שזה עצוב, צריך להתייחס לשלב הנוכחי בחייו רק כקוריוז. זילבר, צריך לזכור, תומך במתן חנינה ליגאל עמיר (אני מתפלא שהוא לא כתב שיר, כך סתם ביום בהיר, על השולף התימני המהיר, שהגיע לעצרת בעיר, ניצל את מערך האבטחה השביר, ובאמצעות אקדח לא זעיר, רצח ראש ממשלהיר).
ובכלל, הוא משתדל להיות פרובוקטור בכוח, וגם הביע תמיכה - להבדיל אלף הבדלות - במרגלית צנעני וטען שמתנכלים לה ("שתילחם כמו נמר, כשאטדגי על פיו שומר, מהעוול שנעשה לה השיער סומר, כך אני מתחיל וגומר, אבל מה שגיב טיירי היה אומר"). אולי הוא יודע שבימינו רק הערות כאלה יכולות לתת לו כמה דקות בתקשורת העוינת.
זכותו של האיש להחזיק בדעתו כמובן, רק שחלק מהמנטרות והאמירות שלו סובלות מהתנגשות חזיתית עם המציאות. בכל מקרה, עדיף להיות טועה וחי מאשר צודק ומת, לא?
נו, אהבתם את השיר של זילבר? כתבו לנו בתגובות