5. מריה הלא קדושה

עיתוי הקאמבק של מריה שראפובה לא היה יכול להיות מדויק יותר. שבוע אחרי שסרינה וויליאמס הכריזה על ההיריון שירחיק אותה מהמגרשים לפחות לשנה הקרובה, טניס הנשים שמשווע לעניין חדש קיבל בחזרה טניסאית מושכת קהל – ואש – מהגדולות שידע הענף. שראפובה הושעתה ל-15 חודשים אחרי שנתפסה בשימוש בחומרים אסורים, וגם משחק הבכורה שלה בטורניר שטוטגרט לווה בביקורת מצד הקולגה ג'יני בושאר שטענה כי "אסור לאפשר לרמאים להשתתף שוב בכל ספורט שהוא".

ככה זה עם שראפובה - מאוד קל לשנוא אותה. אחרי הכל, היא לא רק טניסאית שזכתה ב-5 תארי גרנד סלאם, גרפה פרסים יותר מכל אחת אחרת פרט לסרינה, וניצבת בראש טבלת הספורטאיות המרוויחות בעולם - אלא היא גם יפה (מאוד), מככבת במדורי הרכילות, נחשבת לסנובית בואכה ביץ', ומה לעשות - גונבת לא מעט את הרעם לשחקניות טובות ממנה (ובוודאי שלפחות טובות ממנה). יש גם מי שיגיד (בדרך כלל נשים בעצמן) שלנשים קשה לפרגן לנשים אחרות, על אחת כמה וכמה באותו המקצוע.

ייתכן שלאור הנסיבות שראפובה תתמקם עכשיו עוד יותר על משבצת הנְבָלָה, אבל אני לא חושב שאכפת לה. היא תהיה ממוקדת תארים רק כדי לראות איך כל המקטרגים נושכים שפתיים ומתעצבנים בלי יכולת לעשות כלום. וכל זמן שלא מפסיקים להתעסק בה – כנראה שהיא עושה משהו נכון.

4. יציאת אירופה

אם זה לא היה סיפור אמיתי, מישהו היה צריך להמציא אותו (ואז להפוך אותו לסרט). הבעלים של פנאתינייקוס אתונה, פעם מאריות הכדורסל של אירופה, כל כך כעס על ההדחה המשפילה ברבע גמר היורוליג, עד שהוא החליט לבטל את הטיסה חזרה מאיסטנבול לאתונה ולהעניש את הקבוצה בנסיעה באוטובוס, מרחק של כ-1,100 קילומטר על פני כ-12 שעות. תודו שזה גאוני: מי שמבייש אותי, אני אבייש אותו; מי שמבזבז את כספי, אני אחסוך אותו ממנו; מי שחושב שהוא כוכב, ירגיש איך זה להיות הכי עמך. דמיטריס ינאקופולוס על תקן אלוהים, "מוריש ומעשיר, משפיל אף מרומם".

רק ארבעה שחקנים – שלושה אמריקאים והקפטן היווני אנטוניס פוטסיס - סירבו לקבל בהבנה את הסנקציה. הם בחרו להפריד את עצמם מהקבוצה ולקנות כרטיסי טיסה באופ פרטי. פוטסיס הרהיב והסביר: "זכיתי שלוש פעמים ביורוליג עם פנאתינייקוס, והם שולחים אותי חזרה באוטובוס? אין סיכוי". זה קפטן זה? זו דוגמה? זו חברות?

לא ברור איך הארבעה האלה יוכלו להראות את פניהם בחדר ההלבשה של פנאתינייקוס אחרי התנהלות כזו. אני רק מקווה שמישהו מתעד את המסע ההזוי, המטורף והמפרך הזה. הנה סרט דוקו שהייתי משלם ממיטב כספי כדי לראות. אפילו הייתי מוכן לנסוע לקולנוע באוטובוס.

3. שואת הקלאסיקו

אם שוחק קלאסיקו כשבישראל לא יכולים לצפות בו – האם הוא באמת שוחק? יותר מחצי מילניום אחרי האינקוויזיציה, הפכנו שוב לאנוסי ספרד ונאלצנו להמיר את הסטרימר ולחפש לינק נורמלי למשחק בין ברצלונה לריאל מדריד, שנערך דווקא בערב יום השואה. לא למדו שם כלום. אחרי כל התמיכה הישראלית בקבוצות הספרדיות, איזו כפיות טובה. המינימום שהם היו יכולים לעשות זה לתת חרא משחק. אבל לא, הם היו חייבים לתת חמישה שערים, כולל מהפך בדקות הסיום, כרטיס אדום, היסטוריה של לאו מסי ופתיחת מאבק האליפות. תודה רבה באמת, בשמם של משפחות ששת המיליונים, שלחלקן אין אפילו קודי. אין מנוס מלקבוע: בברצלונה שכחו מה זה להיות יהודים.

2. איש מת מהלך

איך איינרס בגאצקיס מסוגל להמשיך ולאמן את מכבי ת"א ולצפות שמישהו בקבוצה או מחוצה לה ייקח אותו ברצינות? הדבר נפלא ממני. שבוע מאז שבהנהלה קיבלו החלטה עקרונית לפטר אותו, והסיבה היחידה שהוא עדיין שם, תורם שוב ושוב לביזוי המועדון שפעם היה מכבי ת"א, היא רק בגלל שאותה הנהלה לא הצליחה להסכים על מחליף. בינתיים, שיאים שליליים שוברים את עצמם, סיפורים מביכים שפעם היו נשארים עמוק בערימת הכביסה הביתית לא מפסיקים לצוף, והישועה לא נראית באופק.

לפחות השבוע נמנעה עוד השפלה כשהקבוצה הגרועה בליגה הצליחה להפתיע ולנצח את היורדת הבטוחה מכבי קריית גת. בגאצקיס הוא לא האשם היחיד. הוא אפילו לא האשם העיקרי. הוא אפילו לא האשם השלישי ברשימה. אבל בנאדם – אתה איש מת מהלך. תציל את מעט הכבוד העצמי שאולי נשאר לך ותודיע שאתה עוזב. תן להנהלה להתבוסס ברפש של מה שנשאר מהאומללות הזו עם עצמה. זו תהיה העזרה הכי גדולה שלך למכבי ת"א כל העונה.

1. פטריוטיות היא מפלטו של הנבל

כשאוהדי מכבי ת"א כדורגל מניפים את דגל ישראל ושרים את "התקווה" במשחק מול בני סכנין, הם לא עושים את זה ממניעים ציוניים או פטריוטים ולא בגלל שיום העצמאות בפתח. מה ההצדקה לדגל או להמנון במשחק שאינו של הנבחרת? זו התרסה לשם התרסה, רק בגלל שהקבוצה ממול שייכת למגזר הערבי. בדיוק כפי שכאשר הם שרים "מוחמד מת", הם לא עושים את זה ממניעים היסטוריים או פתולוגיים, אלא כהתרסה נגד קבוצה שבה יש הרבה מוסלמים. כל טיעון אחר הוא שקר או התחסדות. כן, דגל ישראל יכול להיות פרובוקציה. לחלוטין. הסיבה שבדוחא נרשמים עימותים אלימים כמעט אך ורק במשחקים נגד בית"ר ירושלים ומכבי ת"א, היא כי גם במכבי ת"א יש גרעין הולך וגדל של לה פמיליה. אלה עבריינים ועבריינים בפוטנציה במסווה של אוהדים, שכמה מהם תועדו אחרי המשחק מרססים כתובות גרפיטי על קיר מול תחנת דלק ביישוב ערבי ואף חשודים בגניבת עשרות מוצרים ממנה. גאווה ישראלית.

עד כאן הצד של מכבי ת"א. בצד השני נמצאים פרובוקטורים לא קטנים בזכות עצמם, שקיללו, שרו שירי שואה והשליכו אבנים ושאר ירקות לעבר האוהדים הצהובים, ובסיום המשחק תקפו רכבים של עיתונאים. גם הם צריכים לבלות כמה ימים בתא המעצר. הגדיל לעשות בעלי סכנין אבו יונס, שהורה לגרש עיתונאית מיציע העיתונאים באצטדיון, רק כי הוא לא אהב דברים שכתבה בגנות הקבוצה. אותה עיתונאית גם זכתה לקללות ואיומים בדרכה החוצה. כי חופש הביטוי זה סבבה כל עוד לא מתבטאים נגדך.

שמעתי את הקריאות לסגור את דוחא ולמנוע מסכנין לארח במגרשה הביתי. מוזר לי שאותם אנשים לא קוראים לסגור גם את טדי ולמנוע מבית"ר ירושלים לארח במגרשה הביתי. אחרי הכל, בירושלים יש לא פחות אירועים אלימים ושירים גזעניים. לא בטוח שלסגור אצטדיון זה הפתרון - זה לא ספורטיבי וזה פוגע ברוב הלא-פנאטי של האוהדים. אכיפה תקיפה יותר, מעצרים, הרחקה לצמיתות מהמגרשים, תביעות נזיקין של הקבוצות נגד האוהדים שפוגעים בהן, וכל סוג של הרתעה יתקבלו בברכה. אם רק במשטרה ובמערכת המשפט יתחילו להתייחס למגרשי הכדורגל שלא כישות נפרדת מהחוק, עוד לא אבדה תקוותנו.

 

4b96f0609efab510VgnVCM2000002a0c10ac____