"נשארתי בלי מכנסיים". שמולביץ' (צילום: באדיבות המשפחה)
משפחתו מודאגת ממצבו. הגיוני, כמו כל משפחה של אסיר. חנן שמולביץ' | צילום: באדיבות המשפחה
לפניכם שאלון קצר:

אדם הורשע בעבירות של הפרת צו שיפוטי, עבירות בנייה ושימוש חורג במקרקעין.

האם עליו:

א.      לשבת בכלא

ב.      לשלם קנס

ג.       לבצע עבודות שירות

ד.      לצאת עם נזיפה קלה

אחרי שעניתם בכנות א' או ב', או במקרה הממש מקל – ג', שאלו את עצמכם מה היה קורה אם במקום "אדם" השאלה הייתה מתייחסת לניצול שואה חולה בן 80. שיניתם את תשובתכם? אתם צבועים.

לאורך שנים השכיר חנן שמולביץ' את המשק שלו לחברה שהפעילה במקום בית אבות. בכך הוא עשה שימוש מסחרי בקרקע חקלאית, דבר המנוגד לחוק, ואף סירב לדרישה להרוס את המבנה.

וזו לשון החוק: "המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר, כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו, דינו - קנס [או] מאסר שנתיים, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף [או] מאסר נוסף". על שמולביץ' נגזר קנס של 200 אלף שקלים בפריסה ל-24 תשלומים. משהודיע שלא יוכל עמוד בתשלום, ואחרי שלא נענה להצעה למכור את ביתו כדי לממן את הקנס, הוא נשלח ל-200 יום בכלא. עד כאן הכל בסדר. אלא ששמולביץ', כך יצא, הוא ניצול שואה בן 80, שלא נמצא לגמרי בקו הבריאות, מה שכמובן מעורר תרעומת על יחסם של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ושל בית המשפט.

עם כל הכבוד: אז מה? החוק הוא עיוור. לרקע ולקורות החיים לא צריכים להיות שום רלוונטיות. עברת עבירה? תיענש בהתאם.

אמפתיה סלקטיבית

לשמולביץ' לא מגיע יחס מועדף מהבחינה הזו וחבל שבתקשורת ו/או בטוקבקים מנסים לעורר אמפתיה לעבריין, כאילו שיש צורך להתחשב בדברים שעברו עליו. מה היה קורה – וכן, זו דוגמה דמגוגית לצורך המחשה – אם ניצול שואה היה אונס או רוצח? האם גם אז היה צריך לבוא לקראתו ולנסות להבין את מניעיו ולהתחשב בזוועות שעבר? ודאי שלא.

ואם הוא היה יליד הארץ, בן 40, ממשפחה מבוססת, האם לרגע מישהו היה מעלה על דעתו לבקש הקלה בגזר הדין? האם מישהו בתקשורת היה נחלץ לעזרתו? התשובה היא שוב - ודאי שלא

משפחתו של הקשיש, כך נכתב, מודאגת ממצבו. הגיוני. כל משפחה של כל אסיר ודאי לא מרוצה ממצבו ומהתנאים בהם הוא מתקיים. האם יש טעם לתת להם במה? האם משפחה של אסיר אחר כלשהו הייתה מקבלת במה דומה?

חבל שהמשפחה לא מיקדה את מאמציה בניסיון להניא את האבא/הסבא מלהמשיך בפועלו העברייני ולהסדיר את הסיפור לפני שנהיה מאוחר מדי. הלוא האיש קיבל מספר אזהרות ולא שעה להן.

שיהיה ברור: אין ספק שמצבם של רוב ניצולי השואה שנותרו בחיים איננו מזהיר, בלשון המעטה, ושהיחס של המדינה כלפיהם מחפיר. זה לא תירוץ. לא משנה אם מדובר בקצין בכיר, רב גדול בתורה, ראש ממשלה, נשיא מדינה או אפילו ניצול שואה. אף אחד לא נמצא מעל החוק.