חשוב לומר את הדברים בקול ברור: אין ספק שלעובדה ששלושת הנערים מגיעים מיישובים הנמצאים מעברו המזרחי של הקו הירוק יש השפעה על הסיקור המוטה של החטיפה – או על ההחלטה לא לסקרה כלל. עם זאת, לא ניתן להפיל את כל האחריות על גופי התקשורת הזרים או להאשימם באנטישמיות – וזאת בעיקר משום שהעלמת העין מהטעויות שלנו בניהול המשבר לא תשרת אף אחד – ההפך המוחלט הוא הנכון.
הטעות העיקרית שעשתה ממשלת ישראל היא מנת חלקו הבלעדית כמעט של העומד בראשה וצוותו. ראש הממשלה יכול וצריך היה לצאת בהצהרה ראשונה לתקשורת הרבה לפני שעשה זאת בפועל – בשבת בערב – כמעט 48 שעות אחרי החטיפה. יש שיגידו כי הוא המתין לצאת השבת – אלא שבפועל המסר שלו לא כוון לאזרחי ישראל – כי אם בעיקר לקהילה הבינלאומית ומכאן שלא היה צורך להמתין. יותר מכך, את הדברים שאמר נתניהו באותה מסיבת עיתונאים הוא יכול היה לומר גם הרבה יותר מוקדם – לכל הפחות ביום שישי לפנות ערב. ההצהרה הקצרה שמסר לא כללה חומר מודיעיני מסווג שצריך היה לאספו מבעוד מועד – מסירת הודעה בהקדם האפשרי הייתה וודאי מאפשרת לו להיות זה ששולט בסיקור – ולא זה שנשלט על ידו. זה שיוזם – ולא זה שמגיב. הדברים שאמר נתניהו היו נכונים – אלא שהם נמסרו לקהל היעד מאוחר מאוד. מאוחר מדי.
על רקע הדום התקשורתי של קברניטי המדיניות בשעות הראשונות שלאחר החטיפה, עלה קרנם של השגרירים האזרחיים – פעילי הסברה צעירים ומוכשרים הפועלים מטעם עצמם במטרה למלא את הוואקום שהותיר מאחוריו הדרג המדיני. כך נולד קמפיין המודעות #BringBackOurBoys מבית מדרשה של התכנית המצוינת "שגרירים ברשת". לא ניתן להקל ראש במגמה הקורמת עור וגידים לנגד עינינו פעם אחר פעם: כל אזרח ישראלי שמחזיק בחיבור אינטרנטי ובחשבון באחת מהרשתות החברתיות הוא שגריר בפוטנציה.
ראש הממשלה צריך לדבר הרבה יותר עם התקשורת הזרה לא רק משום שהוא דובר אנגלית רהוטה – כי אם משום שמדובר באזרחים ולא בחיילים. במובן הזה, מסרים המועברים על ידי סמכות אזרחית בכירה – נטולת מדי א' או ב' – מגדילה את הסבירות כי אלה יתקבלו בחיוב ולא בסקפטיות המלווה כל הודעה היוצאת מבית מדרשה של חטיבת התקשורת הצבאית. ועם דובר צה"ל הסליחה.