אנחנו נפגשים ברקע החלטת הממשלה לשחרר 104 מחבלים, חלקם עם דם על הידיים. שקד עצמה הובילה מספר הפגנות תמיכה במשפחות השכולות, ולמעשה התנגדה למהלך עליו חתומה הממשלה עליה נמנית גם סיעתה – לא דבר של מה בכך. "מדינה חפצת חיים לא משחררת רוצחים. מדובר במהלך לא מוסרי משום שהרוצחים הללו פגעו גם בגברים, גם בנשים וגם בילדים", אומרת שקד, "אם המדינה לא יודעת לשמור על הרוצחים בבית הכלא – אין מנוס מלהטיל עליהם גזר דין מוות. אנחנו מדינה שבה אין ערך לגזר דין שמוטל על ידי שופט השופטים דנים את הרוצחים למאסר עולם אבל בפועל אף אחד לא מקיים את גזר הדין".
עד היום לא הוטל במדינת ישראל עונש מוות על מחבלים אבל אם זה היה תלוי בחברת הכנסת שקד סביר להניח שהמציאות הייתה משתנה: "עונש מוות הוא לא דבר שהייתי רוצה לראות משום שבמדינה מתוקנת אין צורך בעונש מוות, אבל אם נקח בתור דוגמה את הרוצחים השפלים של משפחת פוגל הרי שלכולם ברור שמדובר בבני מוות. במקרים שבהם המחבלים רוצחים ילדים לא ניתן לשחרר אותם ולתת להם להמשיך בחייהם כאילו לא קרה דבר. בבית הדין הצבאי קיימת אפשרות לגזור עונש מוות על נאשמים אך לצערי אף אחד לא מעז לדרוש אותו".
מאידך, כך התרשמתי, שקד לא תמכה בהחלטה של המשפחות השכולות לעתור לבג"ץ. "ברגע שהממשלה, הרשות המבצעת, קיבלה את ההחלטה לשחרר את המחבלים – אין מקום להתערבות משפטית. אני מתנגדת לתפיסת האקטיביזם השיפוטי שהושרשה על ידי אהרון ברק וממשיכי דרכו ומכאן שהחלטה מסוג זה, רעה ככל שתהיה, חייבת להיות מיושמת מבלי שבית המשפט יאמר את דברו".
ימים ספורים לפני אישור ההחלטה בממשלה פורסמו במספר כלי תקשורת דיווחים על הסכם שנרקם לכאורה בין "הבית היהודי" לראש הממשלה – שחרור אסירים תמורת המשך הבנייה בהתנחלויות. יושבת ראש הסיעה הכחישה בתוקף את קיומו של ההסכם אך מיהרה לתחום מיד את גבולות שיתוף הפעולה עם נתניהו – "אין בינינו הסכם כזה ולא היה הסכם כזה, אבל אני כן יכולה לומר שהבהרנו לראש הממשלה שסיעת הבית היהודי לא תשב בממשלה שתקפיא את הבנייה בהתנחלויות".
גם יאיר לפיד לא מדמיין טנקים בבני ברק
סוגיית שחרור המחבלים היא לא הדבר העיקרי בו עסקה חברת הכנסת שקד בחודש האחרון. בשלהי חודש יולי היא נבחרה לעמוד בראשות הועדה הפרלמנטרית לשוויון בנטל ליישום המתווה שהגישה ועדת השרים בראשות יעקב פרי. "אנחנו עובדים קשה על מנת להכין את החוק לקריאה שניה ושלישית מיד עם פתיחת המושב הקרוב. נכון להיום אני מחפשת בעיקר חלופה לסנקציות הפליליות משום שאי-אפשר להכריח את החרדים להתגייס.
"הסנקציות הכלכליות מקובלות עליי אבל הסנקציות הפליליות רק מרתיעות אותם. הרי כולם, כולל יאיר לפיד, יודעים היטב שאף אחד לא ייכנס עם טנקים לבני ברק ולא ייאסרו בחורי ישיבה – ומכאן שאם הסנקציות הפליליות יוכנסו לחוק מבלי שתהיה כוונה כלשהי להפעילן בפועל – אין להן מקום.
"בעיניי היציאה לשוק העבודה הרבה יותר חשובה. המשק לא יסבול מצב בו חלק כה גדול מהגברים שחיים כאן לא יעבדו ולכן אם אנחנו מדברים על הצבא הדבר החשוב ביותר הוא תגבור המערך הקרבי באמצעות גדודים הדומים במתכונתם לנח"ל החרדי. כל השאר זה בבחינת מותרות ולכן אני מעדיפה שהם יילכו לעבוד".
מדינת ישראל ניצלה על חודו של קול מזכות שיבה זוחלת
את פועלה בזירה הציבורית החלה איילת שקד הרבה לפני שנבחרה באופן רשמי לחברת כנסת. בשנת 2010 הקימו איילת שקד ונפתלי בנט שהכירו מתקופתם המשותפת בלשכת נתניהו את תנועת "ישראל שלי". במסגרת פעילותה של התנועה הובילו שקד ובנט שורה של מאבקים ציבוריים. שאלתי את חברת הכנסת שקד האם היא יכולה להצביע על אדם מסוים או על אירוע קונקרטי שעיצבו את תפיסת עולמה הפוליטית והשרישו בה את הרצון לעסוק בתחום: "אני מאמינה שאבא שלי מאוד השפיע עליי וכך גם השירות הצבאי. תמיד הייתי ימנית אבל אפשר לומר שבצבא 'התחזקתי'. שירתתי בחברון וברמת הגולן - שם עוצבו העקרונות האידאולוגיים העמוקים שטבועים בי עד היום".
מאז נבחרה למשכן המחוקקים הגישה איילת שקד מספר הצעות חוק – הבולטות והשנויות במחלוקת שבהן היו גרסה מרוככת יותר של חוק העמותות (אשר נבלם במתכונתו המקורית על ידי ראש הממשלה עוד בקדנציה הקודמת) והצעת חוק הלאום היהודי שהוגשה יחד עם יו"ר הקואליציה יריב לוין. ביקשתי מחברת הכנסת שקד להרחיב אודות הרציונל שעמד מאחורי שתי ההצעות.
"הגשתי הצעה מעט מרוככת יותר של חוק העמותות ובמקום להתייחס לכל העמותות הפועלות בישראל, חלקן חברתיות לחלוטין, צמצמתי את הגדרת החוק אך ורק לעמותות ישראליות שפועלות נגד חיילי צה"ל ומסייעות להעמידם לדין בחו"ל או לחילופין מובילות קמפיין דה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל וקוראות להטיל עליה חרם. הכנסתי להצעת החוק הגבלה לפיה יהיה על העמותות האלה לשלם סך של 45% מס על תרומות ממדינות אירופה."
"אם ניקח לדוגמה את החלטת האיחוד האירופי להטיל חרם על שטחי יהודה ושומרון הרי שחשוב להזכיר שקברניטי האיחוד עצמם הבחינו בין עמותות השמאל הפועלות ביהודה ושומרון לבין כל שאר הארגונים. במילים אחרות, לפי החלטת האיחוד, אסור להזרים כסף לכל הארגונים הפועלים ביהודה ושומרון חוץ מעמותות שמאל ואם האיחוד עשה את ההבחנה הזו הרי שגם אני יכולה לייצר אותה באמצעות חקיקה. אני חושבת שנוכח העובדה שמדובר בגרסה מרוככת יותר, הרי שבניגוד לפעם הקודמת אני מאמינה שגם ראש הממשלה וגם היועץ המשפטי לממשלה לא ימנעו מהחוק לעבור".
ומה דעתך על הביקורת הציבורית שהושמעה נגד החוק? "אני מאמינה שמי שרואה את עצמו כציוני מסכים עם הגדרתה של מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית השאלה היא רק האם צריך להפוך את ההגדרה הזו לחוק יסוד. העניין הוא שבגלל המהפכה החוקתית שהנחיל אהרון ברק חלה הדרדרות במעמדה היהודי של המדינה והדוגמה שעליה דיברנו היא ההמחשה הטובה ביותר להדרדרות הזו – ולכן החוק הוא חיוני".
בבחירות הבאות נגיע ל-16 מנדטים
אי-אפשר להשלים את הראיון עם חברת הכנסת שקד מבלי להתייחס למפלה הפוליטית הלא פשוטה שספגה מפלגתה לפני כחודש ימים עת התברר באישון לילה שמועמד הסיעה לרבנות הראשית, הרב דוד סתיו, לא יכהן בתפקיד. חברת הכנסת שקד מנסה לצנן את הדיווחים על חילוקי הדעות הפנים-מפלגתיים עם שר השיכון אורי אריאל אך בין השורות המסר הברור נקלט היטב.
"אורי אריאל אמר מראש שהוא לא יעבוד על מנת להביא לבחירתו של הרב סתיו אבל הוא גם לא פעל במפורש נגדו. מה שברור הוא שבעשור הקרוב נצטרך ליצור תשתית לקראת הבחירות הבאות ולשנות את הרכב הגוף הבוחר באמצעות מינוי של רבנים ציוניים וראשי מועצות דתיות – זאת הדרך הנכונה".
בבחירות הבאות, שאלתי לסיכום, מה יעלה בגורלה של סיעת "הבית היהודי"? גם במקרה הזה חברת הכנסת שקד יורה באופן מיידי – ודי לחכימא ברמיזה: "בבחירות הבאות הבית היהודי יכלול יותר מועמדים לא דתיים עם אידיאולוגיה ימנית מובהקת. נוכח העובדה שמנהיג הליכוד אימץ את אידאולוגיית השמאל עם ההכרזה על נכונותו להסכים לרעיון שתי המדינות, אני רואה את מפלגת הבית היהודי הופכת לנציגה האמתית של המחנה הלאומי ומקווה שנגיע ל-15-16 מנדטים".
לבלוג של יורי גנקין – ריאל פוליטיק