עבדכם הנאמן החתום מטה הוא לא איש שמאל – מעולם לא הייתי וככל הנראה לעולם לא אהיה – לא מבחינה מדינית-פוליטית וגם לא מזו הכלכלית. דווקא בתור מי שמזדהה יותר עם צדו הימני של המתרס אוכל לומר בוודאות גמורה שתקיפת מפגיני השמאל בכיכר הבימה בתל-אביב היא לא דרכו של הימין שאני מאמין בו, היא לא דרכו של הימין שלי – ההפך המוחלט הוא הנכון. מעשה האיוולת הזה ראוי לכל גינוי – בדיוק לאותו הגינוי שלו ראויים דבריו המכוערים של ג'מאל זחאלקה – "הגיע הזמן שהישראלים ישלמו" אמר אתמול זחאלקה, להזכירכם, חבר כנסת במדינת ישראל. חבר כנסת שמתפרנס מהמסים של כולנו.
חמש מאות האנשים שהתאספו בכיכר הבימה על מנת למחות נגד המשך המבצע מייצגים מיעוט שולי וקיצוני שנמצא בדרכו הבטוחה לתהום הנשייה הפוליטי. דרכו לשם סלולה משום שהם מנותקים מהמציאות, עיוורים למתרחש ולמאות הטילים ששוגרו מעזה לשטח ישראל מאז תחילתו של מבצע "צוק איתן" ועוד לפני שהוא יצא לדרך, שלא לדבר כמובן על עשרות אלפי הטילים ששוגרו מאז תחילת העשור הקודם.
הקיצונים שביקשו לכלות את זעמם במפגינים התל-אביביים עשו טעות לא רק משום שהם נקטו באלימות אלא משום שהם הסיטו את תשומת הלב התקשורתית-ציבורית מהססמאות המגוחכות למדי שהשמיעו המפגינים אל עבר המעשים שמעוררים אנטגוניזם מובן וברור, אל עבר סרטוני היוטיוב המפלילים שהופצו לכל דורש ואל עבר ראיונות ההבהרה של יואב אליאסי. אליאסי וחבר מרעיו לא היו צריכים להיות שם בכלל – ברוח המונדיאל שעבר חלף לו ניתן לומר שמחנה המפגינים היה בעיצומו של התקפה נהדרת – על השער שלהם – בדרך לעוד גול עצמי מפואר.
השמאל לא יודע להתמודד עם ימנים חכמים
למען הסר ספק, המטרה היא לא לשכנע את המפגינים בצדקת דרכו של הימין (כי חבל על הזמן) כי אם להעלות בפניהם עובדות המלוות בשאלות קשות – תשאלו אותם "ומה אתם הייתם עושים" למשל הקיבעון המחשבתי שהפך כבר מזמן למנת חלקם של מרביתם המוחלט של הקיצוניים יקשה עליהם להעניק תשובות סבירות המתקבלות על הדעת ומכאן שהוא יעניק למחנה שכנגד את הניצחון האמיתי בקרב על התודעה הישראלית.
גם אם זה לא מה שתמיד תראו בטלויזיה הרי שברובו המוחלט, הימין של היום הרבה יותר מורכב והטרוגני בהשוואה לתפיסה הפשטנית שתמיד החיל עליו הצד השני: הימין הישראלי מורכב כיום מאנשים צעירים, רהוטים ומשכילים המסוגלים להעביר את המסרים שלהם באמצעות נימוקים בהירים ורציונליים ולא באמצעות קריאות סתמיות של "מוות לערבים" או "בוגדים לעזה". לא בכדי הפכו הפלטפורמות הדיגיטליות לזירת העימות המרכזית כיום – ואילו בשמאל (הקיצוני) שרגיל היה לייחס לעצמו את השימוש הבלעדי בכלים הרציונליים פשוט לא יודעים כיצד להתמודד עם זה.
בשורה התחתונה, הימין הולך מתעצם ואילו השמאל הולך ודועך. השמאל, הקיצוני וגם הזה שלא, לא דועך בגלל הימין – הוא דועך בגלל שמנהיגיו לא השכילו להתאים את עצמם להתפתחויות הקורמות עור וגידים בשטח. התודעה הפוליטית של מובילי הדעה הצעירים בימינו לא גובשה והתעצבה על רקע אשליית הסכמי אוסלו, כי אם על רקע הפיגועים הקשים של שנות התשעים או האינתיפדה השנייה של ראשית שנות האלפיים. השמאל הקיצוני מאבד את עצמו לדעת – הימין לא צריך לעזור לו. הם כבר יסתדרו לבד.