למען הסדר הטוב ולטובת מי שלא עקב אחר השינויים כדאי להסביר בקצרה מה בעצם השתנה כאן. מחירי הכרטיסים חולקו לשלוש קטגוריות כדלקמן: כרטיס לכל משחק בין הקבוצות שאינן נחשבות לגדולות (כל הקבוצות מלבד מכבי והפועל תל-אביב, מכבי חיפה, בית"ר ירושלים והפועל באר-שבע) יעלה לכל היותר 50 שקלים. כרטיס למשחק בו מעורבת אחת הגדולות יעלה לכל היותר 80 שקלים (ו-40 שקלים לכרטיסי חייל\נוער) ואילו כרטיס למשחק בין שתי קבוצות גדולות יעלה לכל היותר 90 שקלים (ו-45 לכרטיסי חייל\נוער). חשוב לציין רק שלמרות החובה התקנונית להנפיק כרטיסי נוער וחייל - הניסיון מלמד כי לא כל קבוצות ליגת העל עושות כן.
ההחלטה לקבוע רף מקסימום למחיר הכרטיס למשחק בין שתי קבוצות גדולות היא כמובן חידוש מרענן שיש לברך עליו משום שמדובר במחיר סביר עבור משחק עונה בפוטנציה, אך ההחלטה לקבוע מחיר של 80 שקלים למשחק בו מעורבת לפחות אחת הקבוצות הגדולות שקולה למעשה לצעד אחד קדימה ושניים אחורה. מדובר במחיר גבוה שאינו משקף בהכרח את התמורה בעבור האגרה – וחשוב מכך – מדובר במחיר שהופך את האפשרות לבילוי משפחתי במשחק כדורגל שגרתי ונטול יצרים לעוד חזון למועד.
לשם המחשה, הערב תפתח האלופה מכבי תל-אביב את העונה החדשה במשחק מול מכבי פתח-תקווה שניצלה מירידה לליגה השנייה במחזורי הסיום של העונה שעברה. בהתאם למדיניות החדשה, הכרטיס למשחק הערב יעלה 80 שקלים חדשים למבוגר ובסך הכל 240 שקלים לארבעה כרטיסים (אב, אם ושני ילדים) למשחק שבתאוריה יכול היה להפוך לחגיגת כדורגל משפחתית וקהילתית ממעלה ראשונה משום שמדובר במשחק סטנדרטי שאינו מגלם בתוכו יריבות אמוציונלית רבת שנים. במקום חגיגה ויציעים מלאים באצטדיון חדיש נקבל הערב אלפי מושבים ריקים שיכלו להתמלא באוהדים.
למי שזקוק לתזכורת לפוטנציאל הצפייה המשפחתי של הכדורגל בארצנו מוזמן להיזכר בטורניר אליפות אירופה לנבחרות עד גיל 21 שנערך בישראל בשנה שעברה. האצטדיונים שנבנו בין היתר לכבוד האירוע הנוצץ היו מלאים עד אפס מקום. היו שם גברים, נשים וילדים שנהנו מאווירת כדורגל שלווה ויוצאת מן הכלל - וזה עוד לפני שהשחקנים עלו על הדשא. החגיגה התאפשרה בין היתר בזכות המחירים הנמוכים שנקבעו במקרה דנן, על ידי התאחדות הכדורגל האירופית.
ובהקשר הזה תרשו לי להשוות את הנעשה בישראל אל הנעשה מעבר לים. בגרמניה למשל, המדינה שהצמיחה את אלופת העולם האחרונה כחלק בלתי נפרד ממנגנון ספורטיבי המקדש גם את תרבות הספורט, כרטיס למשחק של באיירן מינכן או בורוסיה דורטמונד יכול לעלות גם 50 או 60 שקלים. וכן, מדובר בשתי קבוצות בכירות המשתתפות דרך קבע במפעלים האירופיים (רק לפני שנתיים נפגשו שתי הקבוצות בגמר ליגת האלופות) ולא במכבי פתח-תקווה או במכבי תל-אביב.
בסיכומו של דבר ועל אף העובדה שאבי לוזון אמר פעם שהליגה הישראלית היא הליגה השישית בטיבה באירופה, הרי שהיא ככל הנראה גם לא הליגה ה-20 בטיבה ביבשת. הכדורגל הישראלי הוא מוצר פגום ובעייתי שאינו נהנה מביקוש גבוה במיוחד ומכאן שהדרך להגדיל את הביקוש היא להפוך אותו לאטרקטיבי יותר – בין אם מבחינה מקצועית ובין אם מזו השיווקית או המיתוגית. בדיוק מהסיבה הזו נוסדה מנהלת הליגה מלכתחילה וקברניטיה הצהירו כלפי חוץ שאחת המטרות המרכזיות שאותן בכוונתם להשיג היא החזרת הקהל למגרשים. אז כן, בשורה התחתונה הרפורמה במחירי הכרטיסים משקפת אולי צעד היסטורי ומכונן בדרך אל המטרה אך נכון להיום מדובר אך ורק בחצי עבודה.