ברור כי לראש הממשלה שמורה באופן טבעי הזכות למנות את מי שירצה, אך על רקע הדינמיקה המתוחה בינו לבין יושב הראש היוצא – עושה רושם כי מדובר לכאורה בהדחה על רקע אישי.
במהלך הקדנציה האחרונה נשא בנימין נתניהו שלושה נאומים מכוננים – אף אחד מהם לא נישא מעל הפודיום שנמצא במליאת הכנסת. כהונתו השנייה החלה בנאום בר-אילן ולאחר מכן הגיע גם הנאום בקונגרס האמריקאי ועל בימת העצרת הכללית של האומות המאוחדות. ריבלין מצדו טען כי "נתניהו חושב שהכנסת מיותרת ואינו מכבד את שיקול הדעת של שליחי הציבור". ריבלין הבין כי עליו להגן על מעמדו הדועך של המוסד אשר בראשו הוא עמד – וחלק בלתי נפרד מכך הוא להבטיח כי ראש הממשלה יישא את נאומיו החשובים ביותר בין כתליו. נתניהו מצדו לא אהב את הדברים ואף ביטל פגישה שתוכננה בין השניים בחודש מרץ 2009.
זה לא היה מקור המתיחות הבלעדי בין נתניהו לריבלין שאף ביקר את עמדתו של נתניהו בכל הנוגע לעמדתו בעניין חוק המסגדים של אנסטסיה מיכאלי. בדרך נרשמה ביניהם גם מחלוקת על מועד ההליכה לבחירות וכיוצא באלה. בסיכומו של דבר הגיע ראש הממשלה למסקנה שהוא מעדיף את יולי אדלשטיין בתפקיד – אדם שיהיה נאמן לחלוטין לנתניהו – כזה שלא יישאל יותר מדי שאלות – כזה שלא יאתגר את ראש הממשלה.
על אף העובדה שהכתובת הייתה כאמור על הקיר כבר מזמן, מבחינתו של ריבלין מדובר בסטירת לחי של ממש שכן ידוע לכל כי ריבלין מתכוון לשים את פעמיו אל משכן הנשיאות עם סיום כהונתו של שמעון פרס ביולי 2014. ריבלין צפוי להתמודד בכל מקרה על התפקיד אך ההגעה להתמודדות מפוזיציה של יושב ראש הכנסת מחד – ומנגד מפוזיציה של ח"כ מן המניין מאידך – אומרת דבר או שניים על סיכוייו של ריבלין לזכות במשרה הנכספת, על אחת כמה וכמה כאשר ברקע נשמעות ההערכות על כך שדווקא דוד לוי יזכה לתמיכתם המשותפת של נתניהו וליברמן.
כאב הראש של ראש הממשלה
אך בעוד שמבחינתו של ריבלין מדובר באכזבה עצומה, הרי שמדובר כמובן בקידום של ממש עבור יולי אדלשטיין שמשרדו – זה של ההסברה והתפוצות, צפוי להצטמצם משמעותית, להתמזג עם משרד ראש הממשלה או להיסגר ולרדת לתהום הנשייה הציבורי. הכניסה של אדלשטיין למירוץ אינה מקרית – הוא ידע כבר מזמן כי בממשלה הקרובה הוא לא יזכה לכהן כשר.
הדחתו של יושב הראש לשעבר על ידי נתניהו צפויה להכעיס לא רק את ריבלין עצמו כי אם גם את חבריו לסיעה משום שהמהלך למינויו של אדלשטיין עשוי להיתפס בתור כניעה נוספת לדרישות של ליברמן – וזאת על רקע המתח הקיים ממילא בין נתניהו לחברי סיעתו אשר מדברים בחדרי חדרים על האיחוד הכושל בין הליכוד לישראל-ביתנו ועל הוויתורים המפליגים שלהם הסכים ראש הממשלה למען האיחוד שהתברר בדיעבד כמהלך בעייתי.
הסכם איחוד הרשימות גרם לכך שהיום, ערב חלוקת התיקים בממשלה ה-33, הרבה מאוד מחברי הכנסת שרשמו הישג נאה בפריימריז וראו עצמם כמועמדים טבעיים לתפקידים הבכירים – ייאלצו "להסתפק" בכהונה סטנדרטית בלבד. כזו שבה הם ייאלצו להגיע לישיבות הוועדות, לקרוא חומרים והצעות חוק – ורחמנא לצלן – לחוקק. מהשבוע הבא יצטרף אליהם גם ראובן ריבלין.