אהוד אולמרט זכאי בשני סעיפים ואשם באחד (צילום: חדשות 2)
המיט עלינו שתי מלחמות. זוכרים? | צילום: חדשות 2
הקדמת הבחירות הקפיצה אל הבמה שני פוליטיקאים-עבריינים, והארץ מלאה בדיונים ובפרשנויות באשר לאפשרות החוקית של השתלבותם מחדש במערכת הפוליטית ובאשר להיבט המוסרי של השתלבות אשר כזו. אני מודה שאהוד אולמרט הפתיע אותי, הן כאשר דיבר על נסיגה חד-צדדית מן הגדה המערבית, בהיקף של 90% בראשית כהונתו כראש ממשלה, והן בהצעות (הלא מספקות) שהציע לאבו מאזן בסוף כהונתו. אריה דרעי הוכיח במשך שנים רבות את עקביותו בגישתו המדינית הפרגמטית ואולי אפילו  ה"יונית". אני מודה שממשלה בראשות אולמרט, ולצידו ש"ס בראשות דרעי, בקואליציה עם מפלגות המרכז והשמאל, היא בהחלט הרכב שעשוי להוביל תהליכים מדיניים חיוביים.

אבל זה בלתי אפשרי. פשוט בלתי אפשרי. אי אפשר ללכת למהלך כזה עם מי שנמצא אשם בהפרת אמונים ושעומד למשפט באשמת שוחד. אי אפשר להחזיר אל ההגה הציבורי אדם שריצה את עונשו בבית הסוהר באשמת שוחד. יש לא מעט תפקידים שהאנשים הללו אינם רשאים למלא על פי חוק, ואין זה הגיוני שדווקא הנהגת המדינה תהיה זמינה להם, רק משום שהחוק לא אסר על כך.

השאלה באמת איננה חוקית (אם כי העובדה שאולמרט כשיר להיבחר לראש ממשלה, אך אינו יכול לכהן כשר היא כל כך אבסורדית, עד כי סביר להניח שאם יצטרך הבג"צ לפסוק בנושא זה, הוא יחליט על פי עקרון של "קל וחומר", ויאמר שאם המחוקק ביקש למנוע מאדם במצבו לעמוד בראש משרד ממשלתי, הוא בוודאי לא התכוון לאפשר לו לעמוד בראש כל המשרדים הממשלתיים גם יחד). זו שאלה ציבורית-מוסרית. בראשות הציבור צריכים לעמוד אנשים המסוגלים לשמש דוגמא. עבריינים אינם יכולים לשמש דוגמא, והעובדה שריצו את עונשם בצורה כזו או אחרת אינה הופכת אותם לאנשים נקיים. היא פשוט הופכת אותם לאנשים הרשאים - בשלב זה – להסתובב חופשי.

עבריינים כראשי הקהילה?

עניין דרעי לא יוכרע על ידי אנשים מן היישוב. מי שיחליט אם יעמוד בראש מפלגה יהיה עובדיה יוסף, והשיקולים המוסריים-ציבוריים שלו הם בוודאי לא השיקולים של רוב הרואים עצמם במחנה המרכז שמאל של הפוליטיקה הישראלית. לעומת זאת, ההחלטה אם להמליך מחדש את אולמרט היא – במידה רבה – החלטה של המחנה הזה, אשר יצטרך להודיע לו אם יהיה מוכן ללכת בעקבותיו אל הבחירות הבאות במין הסדר של קואליציה אופוזיציונית אשר תבטיח כי תתמוך בו כמועמדה לראשות הממשלה הבאה.

אני מציע למי שמתפתה לחשוב כי זהו הסיכוי האחרון להביא לשלום, להבין שני דברים: ראשית איננו יודעים אם אכן זה הסיכוי האחרון, ואין לנו שום הוכחה שדווקא אולמרט, שהמיט עלינו שתי מלחמות, הוא זה שיביא את בשורת השלום. ושנית – גם אם יש סיכוי שהוא יהיה האיש, חייב מחננו להיות טהור. הכתם שיוטל במערכת הפוליטית יהיה קשה, והאחריות המוסרית והציבורית תיפול על מי שקראו לו לעמוד בראש. בתפילת "קול נדרי" ממבקש החזן רשות להתפלל עם עבריינים. הוא אינו מבקש להסמיך אותם לראשי הקהילה.