פסטיבל אכילת הכלבים שנערך השבוע בסין מעורר מחאות בכל העולם: מיליונים חתמו על עצומה להפסקת המנהג, ארגוני זכויות בעלי חיים פנו לממשלות ארה"ב ואנגליה בבקשה שיפעלו בנושא, עיתונים חשובים כמו ה"וושינגטון פוסט" מסקרים את ההרג של 10,000 הכלבים ואלפי פעילים – כך לפי הדיווחים – מתכוונים למחות נגד המנהג המזעזע. הזעזוע, גם בישראל, מעיד במקרה הטוב על חוסר מודעות ובמקרה הרע על צביעות. ההבדל בין הכלבים הפרוותיים והחמודים שאנחנו כל כך אוהבים לחזיר או לפרה שאנחנו אוכלים קיים רק בדמיון שלנו. למעשה, הוא לא קיים.
כשאנחנו שומעים על מנהג להרוג כלבים על מנת לאכול אותם אנחנו מיד חושבים על כלב שאנחנו מכירים – לעתים זה הכלב שלנו - מה שמעורר אצלנו הזדהות רגשית. אלא שההזדהות הרגשית הזאת היא תולדה של תרבות, פסיכולוגיה וחוסר ידע. הטור הזה לא נועד לשכנע אתכם לעבור לצמחונות. הוא נועד לגרום לכם לנהל אורח חיים מודע יותר.
לא מוסרי או לא מודע?
כיום נדמה שיש הסכמה על כך שהאינטליגנציה של החזיר גבוהה מזאת של הכלב. חזירים, כך גיליתי בביקור בחזירייה בעבר, הם חיות חביבות וידידותיות למדי. כמו כלב, החזירים ניגשים אלייך ורוצים לשחק איתך. הם לגמרי מודעים למה שקורה סביבם, אולי בניגוד לתדמית החזירית שלהם. מה ההבדל, אם כך, בין חזיר לכלב? במידת החיבור הרגשי שלנו לבעל החיים. אנחנו רואים תמונה מזעזעת של כלב בכלוב, או חלילה בתוך סיר מים חם בעודו בחיים, וזה מעורר בנו חלחלה. והחזיר? נו, מילא.
ההזדהות הרגשית הזאת נובעת מהתרבות שלנו. בהודו מתייחסים לפרה בכבוד. היא קדושה, אלה, אמם של כל האלים. אצלנו מניחים שאין לה רגש, למרות שישנם מחקרים על הקשר של פרות לעגלים שלהן ועל תקופת אבל שהן עוברות לאחר שאלו נלקחים מהן. לפעמים גם שבועות אחרי ההפרדה אפשר לשמוע את הפרה קוראת קריאות שבר. פרות חופשיות בטבע משחקות ומשתובבות להן. הן בעלי חיים רגשיים לכל דבר, גם אם לא אינטליגנטיים כמו כלבים. ובכלל, למה שאינטליגנציה תהיה טיעון לחיים או מוות? את הכלבים שלנו אנחנו אוהבים גם אם הם קצת טיפשים.
אנחנו מזדעזעים מלולה הכלבה שנזרקה מעבר לגדר עם קריאות גנאי וגינויים של מי שזרק אותה. אבל כשטלאים נזרקים במשלוחים חיים, אנחנו בסדר עם זה. חתול שנתלה מהיד משותף ברשתות החברתיות כמו אש בשדה קוצים עם קריאות להעמדה לדין. פרות שנשחטות מהצוואר לא מעניינות אף אחד. יכול להיות שהעמדה המוסרית שלכם היא שזה בסדר. אני לא מסכים עם זה, אבל זוהי זכותכם. השאלה היא מה מידת המודעות והעניין שאתם מגלים בכך.
אנחנו שופטים את הסינים וחושבים שאנחנו מוסריים מהם. זה לא נובע בהכרח מהתנשאות תרבותית, אלא בגלל שהיכולת שלנו לשפוט דברים ולהרגיש אותם באופן אובייקטיבי גדולה יותר ככל שאנחנו מרוחקים מסיטואציה. לכן אנחנו יכולים לבחון את פסטיבל הכלבים ולהרגיש שאנחנו נעלים יותר מוסרית. יכול להיות שזה נכון, אבל יכול להיות גם שזה נובע משכנוע עצמי עמוק של היותנו מוסריים יותר מהסינים, בזמן שאנחנו לא. אם אנחנו מצליחים לחוש חמלה כלפי הכלבים בפסטיבל, שווה לעצור ולחשוב רגע מה זה אומר. בואו ניקח את זה ונראה מה אנחנו עושים עם עצמנו.