אין תמונה
עושים שמח. הפרויקט של רביבו בהופעה
ככל שאנחנו הופכים יותר ויותר טכנולוגיים, כך להקות כמו הפרוייקט של רביבו יצליחו יותר. ככל שפייסבוק תמשיך לשבור שיאים דוגמת חציית קו המיליארד, חברי ההרכב יצברו עוד ועוד חברים. על עוד אפליקציה שנוצרת על מנת לתכנת אותנו לעבוד טוב יותר ויעיל יותר, כך תיווצר תופעה תרבותית אחרת שאומרת לנו – חבר'ה, אתם בסך הכול בני אדם שרוצים לחיות, וכמו שאומרים: "תנו לנו בשוויוואיה". אם לא הבנתם את משמעות המשפט האחרון, כנראה שאתם מאוד לא מעודכנים בדבר האחרון במוזיקה.

הנהייה הזאת ל"פעם", שהיא סוד ההצלחה של הרביבואים כמו שהם לפחות מסבירים אותו, נובעת מהניכור הזה שקיים בתקופתנו. אנחנו מפתחים יותר ויותר כלים טכנולוגיים שמסייעים לנו לתקשר, מספקים לייקים כמו זבל, שוברים שיאי טוויטים ונמצאים עם המכשיר העדכני האחרון בכף היד, אבל כל מה שאנחנו צריכים הוא בסך הכול כמה עלי גת ולשבת עם החבר'ה. כמה פשוט, ככה מסובך.

ישנם לא מעט אנשים שחוקרים אושר בעולם, ובצדק. כולנו רוצים, בסופו של דבר, להיות מאושרים. מסקנותיהם של החוקרים לא חד משמעיות, אבל אפשר לומר – בגדול – שיש כמה סיבות מרכזיות שגורמות לנו להרגיש טוב, כאשר הקידמה פוגעת משמעותית לכל הפחות בחלקן.

הטכנולוגיה מספקת לנו הנאות, בטיחות ובריאות. אנחנו שמחים עם האייפון או הגלקסי החדשים שלנו, אבל השמחה הזאת היא זמנית. אנחנו נהנים בדור האינסטנט שלנו מהרבה אמצעים טכנולוגיים שמקלים על חיינו, אבל פוגעים באושר שלנו בטווח הארוך. מרוצים לפרק זמן של שבוע מהטרנד האחרון שרכשנו, עד שאנחנו זקוקים לטרנד הבא שבוע לאחר מכן. מעגל של שוטים, מסלול ריצה שלא מוביל לשום מקום.

אנחנו צריכים, בין היתר, גם קהילתיות ומשמעות, ואלו נפגעות. כך, אגב, החרדים הם האנשים השמחים בארץ. נהנים מהקידמה, אבל שומרים על הקהילתיות שלהם. משמעות, בין אם נסכים איתה ובין אם לא, יש להם. גם עם אלף חברי פייסבוק, הטכנולוגיה מרחיקה אותנו ומנכרת אותנו.


נרגילה, גת ופלאפונים ששווים יותר מ-4 מיליון צפיות

הקהילתיות גם מסייעת לנו שלא לחשוב על חוסר המשמעות של חיינו. כך, במדינות משעממות  כמו מדינות סקנדינביה אחוז ההתאבדויות, בגלל חוסר משמעות, גבוה משמעותית מאשר במדינות "חמות", כמו שלנו. גם בשלנו, מסתבר, החום נעלם לו.

ברור שכל ההסברים האקדמיים שצוינו הם לא הסיבה לכך שההרכב הוקם. לא לכך התכוונו החברים. ההסברים הללו הם סממן לקהילתיות שנעלמה ולצורך שיש בה. התקופה בה אנחנו חיים כיום, לפי דמויות בולטות שחוקרות את התחום, היא כזאת שבה אנחנו מוצאים פחות ופחות משמעות למעשינו. תקופת האינדיווידואל שמנצחת את הצורך האנושי בקהילתיות.

165 שקל לכרטיס

חייב להודות, בהתחלה לא התחברתי. חברה לעבודה סיפרה לי על הפרוייקט וזה נראה כמו פארודיה לא ממש מוצלחת. אלא ש"הפארודיה" הזאת היא בעצם פארודיה על האופן שבו אנחנו חיים את חיינו.

כל המילים הגבוהות והפלצניות שנכתבות בטור זה, אפשר להניח, הן לא הכוונה של ההרכב. הם לא קמו בבוקר, אחרי קריאה של מחקרים בתחום, ואמרו: נקים את הפרוייקט. בדיוק מהסיבה הזאת, כרגע אפשר לומר שמדובר באחד הדברים האותנטיים שקרו כאן לאחרונה, למרות שכבר אפשר לראות סימני ראוותנות מבצבצים (עם מחיר של 165 שקלים לכרטיס להופעה. איך נאמר, לא מחיר חברי).

יותר מ-4 מיליון צפיות יש לשיר הפופולארי ביותר של ההרכב ביוטיוב (מקרה חריג שבו הטכנולוגיה דווקא לא פוגעת בניכור). כל אותם צופים מוחים נגד הצביעות וחוסר הכנות שקיים בז'אנר המוזיקלי, אבל יותר מזה – הם אומרים: הקידמה לא הופכת אותנו למאושרים יותר.

תנו לנו לחיות רגוע, לשבת עם הנרגילה שלנו, עם הגת (וגם עם יוטיוב ופלאפונים – כמו שאפשר לראות בקליפ) וליהנות. בלי כל הפלצנות של החיים המודרניים.

הם אומרים: אנחנו בסך הכול בני אדם, שרוצים להיות בקשר עם בני אדם, כמו שחיינו כבר כמה אלפי שנים. המהפכה הטכנולוגית הזאת, היא נחמדה, אבל זה לא מספיק לנו.

>> למצעד של "הפרויקט של רביבו" כבר הצבעתם?