בעוד כמה ימים נציין את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. שבוע אחר כך – יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. בימים האלה יישמעו צפירות בכל ישראל, וכולכם תעמדו לזכר הקורבנות.
אנחנו החרדים – לפחות חלק מאתנו – לא נעמוד. ואתם יודעים מה? זאת זכותנו.
קודם כל, החרדים הם לא חלק מהאידיאולוגיה הציונית. אנחנו לא חוגגים את העצמאות של מדינת ישראל ביום העצמאות, ולא מתאבלים על החיילים שנפלו למענה ביום הזיכרון. אנחנו מאמינים שהשמירה על תורה ומצוות היא ששומרת על עם ישראל. הסיפור החרדי הוא לא הסיפור הציוני, ולכן אין מה לשמוח – ואין מה להתאבל.
דבר שני: בשבילנו, העמידה בצפירה היא הליכה בהלכות הגויים. לא כך צריך לזכור על פי התורה. יש לעם ישראל מסורת משלו, בת אלפי שנים, לזכור ולהנציח את הנספים.
זה שאנחנו לא עומדים בצפירה לא אומר שאנחנו מזלזלים בקדושת ימי הזיכרון. מילא להגיד את זה על יום הזיכרון לחללי צה"ל – כאילו שאין חרדים רבים שנפגעו או איבדו את יקיריהם במלחמות ישראל ובפיגועי טרור.
אבל להגיד שהחרדים מזלזלים ביום השואה? הרי כמעט לכל אחד מאתנו יש סבים, סבתות ובני משפחה שנרצחו במחנות ההשמדה. אז מה, אנחנו רוצים לפגוע בזכרם? להיפך – אנחנו מבקשים לתת להם את הכבוד הראוי ביותר. ואצלנו עושים את זה בלימוד משניות, באמירת פרקי תהילים, בנתינת צדקה. לא בעמידה בדקת דומייה.
ישראל היא חברה רב-תרבותית שצריכה לכבד מגזרים שונים ועמדות שונות. הגיע הזמן לכבד גם את הדרך החרדית. מותר לנו לזכור בדרך שלנו. אנחנו לא כופים עליכם להגיד משניות – אל תכפו עלינו לעמוד בצפירה.
***
בימוי: יעל רפופורט
צילום: דניאל בינסטד
עריכה: צופית אמירה
הפקה: יהל יעקב
עורך BOLD ודעות: ניב שטנדל
יש לכם דעה מעניינת, בווידאו או בטקסט? שלחו לנו: opinions@mako.co.il