1.
ב-4 במרץ 1994 צעדו בצומת רעננה מפגיני ימין. ארבעה מהם נשאו על כפיים ארון קבורה עם שמו של ראש הממשלה אז, יצחק רבין. קצת יותר משנה וחצי מאוחר יותר, רבין נרצח – והארון הפך לאחת הראיות המרכזיות בנראטיב ההסתה שהובילה לרצח.
כבר 22 שנים שאנשי ימין מסבירים למה הארון בצומת רעננה לא היה מפגן הסתה. הטיעון שלהם פשוט: על הארון היה כתוב "רבין ממית (את) הציונות". זה לא ארון הקבורה של רבין, הם אומרים, זה ארון הקבורה של הציונות. עובדתית – הם צודקים.
כמו מפגיני הימין אז, גם למפגין השמאל שנשא את הגיליוטינה בהפגנה נגד השחיתות בתל אביב אמש יש הסבר שדוחה את טענת ההסתה. הגיליוטינה, כתב בפייסבוק עמית ברין, היא "תזכורת היסטורית לניצחון אזרחי על שלטון מושחת שהפר את אמונו". עובדתית – הוא צודק.
מגוחך לראות אנשים שבמשך שנים מסבירים שארון הקבורה ההוא לא היה הסתה יוצאים כעת מגדרם בצעקות "הסתה". תהיו קונסיסטנטיים: או שאתם מוכנים לקבל הסברים אלטרנטיביים (זה ארון הקבורה של הציונות, זו תזכורת לניצחון אזרחי על השלטון), או שמבחינתכם דימוי אלים הוא הסתה וזהו. או שהכוונה של מי שעושה שימוש בדימוי מעניינת אתכם, או לא. או שאתם עקביים, או שאתם צבועים. תחליטו.
2.
אחרי הגינויים הברורים והמוצדקים לגיליוטינה והאנלוגיה הברורה והמוצדקת לארון הקבורה, צריך להזכיר שיש בכל זאת הבדל מהותי בין השניים (מעבר לפרטים כמו מספר האנשים שהשתמשו במיצג, מקומו במחאה וכו'). בראש ההפגנה בצומת רעננה צעד יו"ר האופוזיציה אז, בנימין נתניהו. הוא לא גינה את מיצג הארון, ודאי לא יזם את סילוקו או סירב להשתתף בצעדה שבה מונף ארון כזה.
בהפגנה בתל אביב אמש, לעומת זאת, לא היו נבחרי ציבור שבעצם נוכחותם נתנו יד למיצג הגיליוטינה. יתר על כן: מנהיגי שמאל התנערו ממנה, מנהיגי המחאה אמרו שהיו שוברים אותה לו היו מבחינים בה.
אנשים אלימים, אנשים שמסיתים לאלימות וסתם אנשים חסרי אחריות – כל אלו תמיד יהיו. השאלה היא אם יהיו שם גם המנהיגים שיסמנו להם את הקו האדום.