לפני שבועיים הגיע נפתלי בנט לאולפן "פגוש את העיתונות". זה קרה שלושה חודשים לאחר כניסתו לתפקיד שר הביטחון, שבמסגרתו לא הצליח לשנות כמעט במאומה את מצבה הביטחוני של ישראל בכלל ואת המערכה מול חמאס בפרט. אפשר להניח שמצבה הסטטי של ימינה בסקרים (ומצב סטטי הוא מצב מסוכן כשמולך ניצב נתניהו ערב משתה מנדטים מסורתי) גרם לבנט להופיע באולפן, גם אם לא בנסיבות אופטימליות, אחרי עוד שבוע של טרור בלונים שהוא מתקשה להכניע חרף הבטחותיו.
באין לו הישגים ממשיים לנופף בהם מול המצלמות, בנט בדה לעצמו הישגים כאלה: "שינוי אסטרטגי" מול איראן בסוריה, הורדת היקף ירי הרקטות מעזה ב-80 אחוזים, הפסקת המהומות על הגדר. לצופה התמים – זה שצופה בשידור מהירח, נניח, ולא מהמדינה שבה נשמעה אזעקת צבע אדום שעה קלה לאחר הראיון – זה נשמע כאילו ישראל נמצאת על סף אופוריה ביטחונית, שארגוני ההתנגדות עומדים להתפרק בכל רגע מנשקם ושאיראן בדרך להכריז על ביטול פרויקט הגרעין והסבה לביוטק.
למזלו של בנט, ראיון טלוויזיוני מקשה על ביצוע בדיקת עובדות במקביל לשיחה. אבל כבר למחרת הועמדו שלל טיעוניו של בנט בפני מבחן המציאות בשלושה כלי תקשורת ("הארץ", "גלובס" וכאן) והתגלו כבלונא פרח: תקיפת מחסני הנשק בסוריה לא היתה יוצאת דופן ובוודאי שלא שיקפה שינוי במדיניות (את זה, למעשה, אמרה גם רינה מצליח עוד בשידור, אך בנט מיאן לשמוע); משלוחי הנשק לחיזבאללה לא התמעטו אלא בדיוק להפך; לא רק שירי הרקטות לא ירד ב-80 אחוז – הוא עלה; צה"ל תקף בתגובה לשיגור בלונים עוד לפני בנט, וגם היום הוא לא תוקף בתגובה לכל שיגור; ההפגנות על הגדר נפסקו כמעט חודש לפני שבנט נכנס לתפקיד, וכן הלאה. אין כמעט דבר שאמר בנט ולא הופרך – ולא על פי נתונים של ארגוני שמאל עוכרי ישראל, אלא על פי הנתונים של הצבא הכפוף לו. למרבה האירוניה, דווקא בנט היה זה שתקף את "הבורות המוחלטת" של מצליח, בשעה שהפגין בגאון את בורותו.
את הגישה החופשית שמרשה לעצמו בנט בבואו לעסוק בעובדות אפשר אולי להסביר במשפט אגבי שזרק למצליח, בעודו מתרגז משאלותיה: "את יכולה סתם להגיד דברים לא נכונים, אבל את לא בתעמולה". מסתבר שמבחינת בנט, מי שבתעמולה רשאי לקחת חופשה מהמציאות.
שיטת מצליח
למרות הסיכות האמפיריות שננעצו בבלוניו, בנט ראה בראיון הישג (עוד דוגמה לאופן התמוה שבו בנט תופס הישגים). הכוח של חדשות 12, שהוא כל כך אוהב לתקוף, שיחק לידיו: כל תפוצת "הארץ", "גלובס" והתכנית "מהצד השני" בכאן יחד לא משתווים לרייטינג שקיבלו כזביו בבמה המרכזית של השבת. במקום שיגונה בבוז על שקריו לציבור, הוא קיבל חומר חדש לרשתות החברתיות, שם הוא מציג את עצמו כגואל ישראל (לא מפני חמאס וחיזבאללה, אלא מפני אויבים אמיתיים כמו אביגדור ליברמן ורינה מצליח). בנט לא צייץ מחדש את אחת מהכתבות שניפצו את טענותיו, ולא בכדי להתעמת איתן; הוא העדיף לצייץ כתבה מחמיאה מערוץ 20 שהריעה לאיש שעשה רינה מצליח לרינה מצליח. אכן הישג להתפאר בו עבור שר ביטחון. כושל מול חמאס, אבל חזק מול רינה מצליח.
הריטווט הזה שיקף את "השינוי האסטרטגי" האמיתי של בנט, שאינו קשור כלל לאיראן ולחיזבאללה. כמו השינוי האסטרטגי המדומיין בנוגע לאיראן, גם כאן מדובר פחות במהפך דרמטי ויותר בהעצמת המדיניות הנוהגת. בנט – שרוצה להיות נתניהו כשיהיה גדול – כבר מזמן יישר קו עם הקמפיין של הליכוד (לפני שנה הוא ממש דיקלם את הסלוגן "גנץ שמאל חלש", משל היה מירי רגב); עכשיו הוא גם מנסה לחקות את ההתנהלות של מורו ורבו מול התקשורת: לתקוף אותה במגרש שלה. זו, כאמור, אסטרטגיה, וכך גם צריך להבין את הנטישה ה"דרמטית" של אולפן "פגוש את העיתונות" שלשום: לא צעד טקטי, תגובה לדברים שנאמרו (ממילא מצליח לא הצליחה להשלים משפט), אלא מהלך אסטרטגי. המהלך הזה הודהד בציוצים ברשתות החברתיות: "גם רינה מצליח לא תעצור אותנו!", הכריז בנט, משל הכריע את הארמייה השלישית בדרך לקהיר. לאור המתקפה החזיתית שבה פתח בנט מרגע שנכנס לאולפן, והעובדה שלא השיב אפילו לשאלה הראשונה, אפשר אפילו להניח שהמהלך הזה תוכנן מראש, והשאלה היתה רק התזמון.
אלא שהתזמון לא הציג את בנט כגיבור (על עיתונאית, כן? לא בדיוק חסן נסראללה) אלא כפחדן. הוא לא עזב ראיון אלא נמלט מעימות – עימות עם העובדות. בפני בנט הוצגו המספרים שמעמידים את טענתו על ירי הרקטות על טעותה – והוא סירב להתייחס. בנט הכריז שהוא לא בא לאולפן כדי ש"תתפסי אותי בדברים הקטנים". מסתבר שמבחינת בנט 35 רקטות על הדרום (מספר שכבר צמח במכפלות מאז) הם "דברים קטנים", זוטות. איך אמרה מירי רגב? אז ירו על אשקלון.
משחקי הכבוד התיאטרליים של בנט מגוחכים במיוחד כשזוכרים שמדובר באדם שאיבד לחלוטין את כבודו העצמי. בנט נושא על גבו את עלבונות נתניהו כמו פק"ל ג'ריקן במסע כומתה שדולף לו על המכנסיים. בזמן שהוא עושה ככל יכולתו לבחירת נתניהו (אתמול, במקביל לשידור הראיון בחדשות 12, הוא הצהיר בחדשות 13 שיתמוך בחוק הצרפתי – כמעט שנה בדיוק אחרי שאמר שלא ייעשה זאת), ראש הממשלה לא מפסיק ללעוג לו, לזלזל בו ולתקוף אותו ואפילו את משפחתו. בנט סופג הכל כמו מגבת נייר. לאחרונה הודה נתניהו שמינה את בנט לשר ביטחון רק כדי שלא ילך עם גנץ, שם אותו בכפיפה אחת עם לפיד וגנץ כפוליטיקאים שלא יכולים להביא הישגים מול ארה"ב, כינה אותו צבוע והאשים אותו במצב בדרום. בנט הגיב לכל אלה בדממה רופסת. את השרירים הוא עושה על רינה מצליח.