כבר קרוב לחודשיים שבני גנץ חוטף מהשמאל על הראש. נכון שבהשוואה לדליי השפכים שרוקנו על ראשו מימין במהלך שנה וחצי של בחירות, הבוז של השמאל-מרכז הוא לא יותר ממקלחת צוננים; ובכל זאת, לא נעים לשמוע את האנשים שנתנו לך את אמונם קוראים לך פתאום שקרן. גם לפני שאנחנו יודעים איך יוכרעו תיקי ראש הממשלה, חלק גדול בציבור כבר הרשיע את ראש הממשלה החלופי במרמה והפרת אמונים.

כל אותה עת, גנץ מסתתר מתחת לאלונקה הדמיונית שהניח נתניהו על כתפו. את הטענות להפרת הבטחת הבחירות המרכזית שלו הוא קושר בגודל השעה, בצורך בסיום המשבר הפוליטי ועוד כהנה אמתלות שתוקפן פג מחדש עם כל הצהרת ניצחון נלהבת של נתניהו על הקורונה. עד לא מזמן אפשר היה להאמין לגנץ; הוא עושה כל העת רושם של אדם שהממלכתיות היא נר לרגליו ואלונקה לזרועותיו. זו היתה נקודת השבירה שאליה כיוון נתניהו את מאמציו האפקטיביים, הבעיטה המדויקת שפוקקה את הברך הגנצית וכופפה את עמוד השדרה הסרבן. אפשר להאשים את גנץ בנאיביות פוליטית, בחתימה על הסכם כניעה ובקיפול מביש (ובעיקר – מיותר) של דגל הקמפיין. אבל אפשר גם להאמין שהוא עשה זאת מתוך הדחף הממלכתי שמפעם בחזהו. שהוא באמת האמין שמדובר במצב חירום, שזה רצון הציבור ושזו האפליקציה הפוליטית של "ישראל לפני הכל".

ורק למיקי לא נשאר 

אלא שהמינוי המסתמן של עומר ינקלביץ' לשרה מחייב לבחון את הרעיון הזה שוב. ממשלת 30 השרים (בשאיפה ל-36) הבזבזנית, המנופחת והמנותקת היא כולה חרפה של סידורי עבודה ותפירת תיקים, אבל מינוי ינקלביץ' הוא מהתמוהים שבהם. אפילו בסיעת כחול לבן המדוללת, שבה כל ממזר מלך, ינקלביץ' לא עומדת בקדמת התור לחלוקת רכבי השרד. ברשימה לכנסת היא הוצבה במקום ה-23, בסיעה המפוצלת היא טיפסה למקום ה-11. זה עדיין מותיר עשרה מועמדים לפניה.

כמעט כל המועמדים ישובצו במשרדים הפנויים, מופרכת הזיקה ככל שתהיה (גבי אשכנזי מעדיף להתקשט בפרסטיז' של משרד החוץ מאשר לקחת לידיים את אתגר משרד הבריאות או סתם לעבוד במשרד אמיתי, מיכאל ביטון מועמד למשרד המיעוטים שצריך היה ללכת – סליחה אם זה נשמע מרחיק לכת – לבן מיעוטים). גם פנינה תמנו שטה תקבל תיק בתמורה לעריקתה מיש עתיד (Eat That, גדי יברקן), וכמוה אלון שוסטר. וזה עוד לפני שדיברנו על התיקים המובטחים לשרידי מפלגת העבודה ולטרמפיסטים שסטו מתל"ם. בשביל להעניק תיק גם לינקלביץ', גנץ חייב להשאיר מישהו בחדר ההמתנה, והמישהו הזה היא מישהי – מיקי חיימוביץ'.

מיקי חיימוביץ' מדברת על הגירשים מאלי אילדיס (צילום: מתוך "אינטימי" עם רפי רשף, שידורי קשת)
חיימוביץ'. שובצה במקום הגבוה ביותר | צילום: מתוך "אינטימי" עם רפי רשף, שידורי קשת

חיימוביץ', בניגוד לשמועות המוקדמות, דווקא קיבלה הבוקר הצעות לתיקים - אבל לא לתיק שיקלע לתחומי עניינה. הבחירה שלה לעבוד בכנסת ולא למלא כיסא ריק בממשלה כמו השרה לענייני תקפצו לי אורלי לוי-אבקסיס ראויה לציון (אך לא לתשואות; כמו חבריה, גם היא היתה מוכנה לכהן כשרה בממשלת הגמדים הענקית), אבל כדאי לתהות איך זה שלא נמצא עבורה תיק מתאים. בכל זאת, מדובר באחת מבכירות המפלגה. האם אתם מעלים על דעתכם שלא היו מוצאים תיק הולם מתאים לגבי אשכנזי או לאבי ניסנקורן?

חיימוביץ' שובצה במקום השביעי ברשימת כחול לבן. היא היתה האישה ששובצה במקום הגבוה ביותר בעשירייה דלת הנשים של המפלגה, וזו שניסתה למזער במשהו את הנזק התדמיתי והמהותי. כשגנץ רצה להציג בפני הציבור "שמות", כנהוג בפוליטיקת הריאליטי הישראלית, הוא ביכר את הפרופיל התקשורתי הגבוה של חיימוביץ' על פני אנשים (ונשים) בעלי ניסיון ציבורי עשיר בהרבה משלה; בשעה שחיימוביץ' התברגה בעשירייה, לח"כית מוכשרת כמו עליזה לביא, לאיש ציבור ותיק כמו חיים ילין ולביטחוניסט בעל רקורד כמו יצחק אילן לא נמצאו מקומות ריאליים ברשימה. וכשגנץ הותקף על הייצוג הנשי החסר בעשירייה הראשונה של כחול לבן, חיימוביץ' היתה עלה התאנה שמאחוריו הסתיר את מבושיו.

חיימוביץ' הוצבה והוצגה כאחת מבכירות המפלגה. אז איך זה שעכשיו היא מוצאת את עצמה בתפקיד יושבת ראש ועדה בכנסת? איך זה שלא נלקח עבורה במו"מ הקואליציוני התיק להגנת הסביבה שבו חשקה – בתמורה, נניח, לתיק התפוצות הזניח (והקרוב ממילא לנפש הליכוד ההומייה)? איך זה שחילי טרופר (עשירייה שנייה במקור) זוכה בתיק התרבות, אלון שוסטר (עשירייה שלישית במקור) בחקלאות, ויועז הנדל (מסיעה בת שני אנשים) בתקשורת - כולם תיקים שהם שידוכים טבעיים לחיימוביץ'? איך זה שאפילו כשלגנץ יש מפתח חלוקה של כמעט תיק לח"כ, עדיין אין תיק לחיימוביץ'? איך זה שבממשלה הכי גדולה בתולדות המדינה יש מספיק לכולם – ורק למיקי לא נשאר?

המיקום ברשימה אינו מחייב, ומספיק להציץ לשותפה הקואליציונית כדי לראות עד כמה. שם, גלעד ארדן מהמקום הרביעי נבעט לוושינגטון, אמיר אוחנה מהמקום ה-21 הפך לשר בכיר וחבר קבינט, והמקום החמישי לא מקנה לגדעון סער אפילו שיחת נימוסין. בליכוד הכל אישי ומבוסס על מידת הנאמנות למחלק השלל. אבל בכחול לבן הרי הבטיחו פוליטיקה אחרת. מינויים על פי התאמה לתפקיד ולא על פי מיקום הם פוליטיקה כזאת, וצריך לברך על כך. רק שזה אולי נכון להנדל (תקשורת) או לתמנו שטה (קליטה), אבל לא מסביר את ההתעלמות הגורפת מהאישה הבכירה ברשימה.

ומה עם מירב כהן?

זכותו של גנץ לחשוב ששוסטר או טרופר מוכשרים לתפקידיהם מחיימוביץ'. צריך גם לומר בהגינות שלחיימוביץ' אין כל ניסיון מקצועי או ניהולי שמעיד על התאמת יוצאת הדופן למשרת שרה (וצריך לומר, גם בהגינות, שזה נכון לשרים רבים לאורך השנים). למעשה, ייתכן שהיא האדם עם הניסיון הציבורי המועט ביותר בסיעה; אפילו רם שפע הצעיר, יו"ר התאחדות הסטודנטים, עולה עליה.

אבל כל זה היה ידוע לגנץ עוד בטרם הציג את רשימתו לציבור. הוא בחר להעניק את הבכירות לחיימוביץ'. זו היתה העסקה: היא מביאה אבק כוכבים, הוא מבטיח כיסא שר נטול עור. מה נשתנה? מתי הפכה חיימוביץ' מהאישה הבכירה במפלגה לכזאת שלא נמצא לה, בין עשרות התיקים, ולו תיק ראוי אחד?

ינקלביץ' לא דילגה מעל חיימוביץ' - אבל היא כן עשויה לדלג מעל מועמדים בכירים ממנה כמו אורית פרקש-הכהן ומיכאל ביטון. גם זה תמוה; האם בעיני גנץ ינקלביץ' מוכשרת מאנשים שכיהנו כיו"ר רשות החשמל וכראש מועצת ירוחם (בהתאמה)?

מינוי ינקלביץ' יהיה תמוה אף יותר אם לא רק תדלג מעליהם, אלא גם תזכה במשרד לשוויון חברתי – שיכול להפוך למשרד בעל משמעות בתקופת הקורונה – על חשבון מירב כהן. ינקלביץ' איננה זרה לתחום – היא כיהנה כראש מטה מנכ"ל המשרד (ובאותה תקופה גם נחקרה על דיווחי נוכחות כוזבים, אותם הגדירה כ"טעות בתום לב ובאישור הממונה", והודחה משירות המדינה); אבל כהן לא רק שקודמת לינקלביץ' ברשימה, אלא קודמת לה גם בכישורים.

ח"כ מירב כהן (צילום: החדשות)
מירב כהן. נולדה לתפקיד | צילום: החדשות

כהן נראית כמי שנולדה לתפקיד שליבת עיסוקו (בוודאי כשבממשלה יפעל גם משרד לענייני מיעוטים) היא אוכלוסיית האזרחים הוותיקים לצד שוויון מגדרי. כהן נאבקה על נושאי שוויון כנציגת תנועת התעוררות במועצת העיר ירושלים וכמייסדת מטה המאבק בעושק הקשישים. בחודשיים שבהם פועלת הכנסת היא ייסדה את פורום בתי האבות, שעוקב אחר אחד המחדלים המובהקים של הטיפול במשבר הקורונה. אם לא היה משרד לשוויון חברתי היה צריך לתפור אחד עבורה (כמקובל בממשלות ישראל). ואם כבר יש משרד כזה, והוא יינתן לינקלביץ' ולא למירב כהן, כבר יהיה ברור שמבחינת גנץ זה ינקלביץ' לפני הכל.

עוד בנושא:

גנץ סידר לנתניהו מכונת הנשמה

לא אחדות, לא חירום ולא קורונה: שלושת השקרים של הממשלה החדשה

גניבת בחירות: כשאנשי ימין מחופשים לשמאל-מרכז התגלו כמי שהם באמת

מינוי חשוב הופך להונאת בוחרים 

העניין איננו ינקלביץ'. בהנחה שלא מדובר בעסקת סחיטה על רקע קשריה האישיים עם גנץ (כפי שנרמז על ידי עיתונאים, יועצי תקשורת, צייצני בלפור – בימים שגנץ עדיין היה אדם לא אפוי – וסתם סקסיסטים ששמועות עלו באפם המיזוגני, וכפי שהוכחש על ידה בתקיפות) מדובר במינוי לגיטימי שעשוי להתגלות כמינוי מצוין. למעשה, זה מינוי בעל חשיבות סמלית, עקרונית ואולי גם מעשית עוד לפני שינקלביץ' קבעה את השלט החדש בדלת המשרד. בכנסת שבה כיהנו במשך 71 שנים רק שתי חברות כנסת חרדיות (השנייה היא צביה גרינפלד ממרצ-יחד), במערכת פוליטית שבה שתי המפלגות החרדיות מדירות נשים מרשימותיהן בעקביות ובבוטות, ובמדינה שבה לא כיהנה שרה חרדית מעולם, המינוי של ינקלביץ' יכול להיות בשורה של ממש. הוא יכול לפרוץ דרך, להוות השראה לנשים חרדיות, וגם להציג את המפלגות החרדיות בערוותן הפאלית ולגרום למצביעותיהן להרהר באלטרנטיבות מאחורי הפרגוד. כל זה לא יכול להצדיק מינוי לא ראוי, אבל אם זה איננו המקרה – המינוי הזה חשוב בעצם היותו.

אבל בה בעת, המינוי הזה יהיה גם הונאת בוחרים – שולית, אבל סמלית. היא לא תהדהד כמו ניפוץ הבטחת הסרק "בלי ביבי ובלי טיבי", כמו גניבת המנדט של אורלי לוי-אבקסיס, כמו התגנבות היחידים של הנדל-האוזר וכמו השפם המתאושש של עמיר פרץ; אבל היא תלמד משהו חדש על בני גנץ, שהצטייר עד כה כילד תם בפוליטיקה. אם שיבוץ ינקלביץ' קודם לשיבוץ חיימוביץ', פירוש הדבר שגנץ השתמש באחרונה כקישוט נוצץ לרשימה מתפקעת מטסטוסטרון ועתירה בפרצופים אנונימיים, והשליך אותה לאולם ועדת הפנים בגמר השימוש. מסתבר שגם גנץ מבין משהו בנצלנות ובאופורטוניזם.

זה לא צריך להיות ינקלביץ' או חיימוביץ'. גם לא ינקלביץ' או מירב כהן, ולא ינקלביץ' או פרקש-הכהן. אפשר שכולן יהיו שם, לצד תמנו שטה. בסך הכל חמש נשים, בגוש שיחלק 15-16 תפקידים – מעט משקל נשי על המאזניים כנגד הבלוק הגברי מימין, שבו יש רק שתי שרות מובטחות (לוי-אבקסיס ומירי רגב) ועוד אחת בפוטנציה (גילה גמליאל). הממשלה הזו כבר איבדה את תואנת השווא החירומית להקמתה, וכל שנותר לגנץ לעשות בתוכה הוא קרב בלימה על ערכים דמוקרטיים. הגדלת הנוכחות הנשית סביב שולחן השרים היא אחת ההצדקות האחרונות לכניסתה של כחול לבן לממשלה.

כשכחול לבן הוקמה וספגה ביקורת על מיעוט הנשים ברשימתה, הבטיחו במפלגה כי התיקון יגיע עם חלוקת התפקידים בכנסת ובממשלה. הנה הבטחה עמומה אחת שגנץ עדיין יכול לעמוד בה.