את ימי ההולדת של הילדות המהממות שלי אלונה ומיכאלה פיספסתי בשנה שעברה. זו היתה בת המצווה של אלונה ויום הולדת 10 למיכאלה, אבל אני הייתי נעולה באיזה בית מצולם אחד. השנה, מן הסתם, הרגשתי צורך עז לפצות אותן.
אלונה קיבלה כרטיס להופעה של וואן ריפבליק (וגם אני נאלצתי לסבול עם מיליון זאטוטים בפארק הירקון), יום כיף בתל אביב ועוד שטויות. למיכאלה, לעומתה, יש בקשות ממש גדולות: פלאפון חדש, מסיבת הפתעה עם המשפחה, מסיבת פיג'מות עם חברות. ושאפסיק לעשן.
אמרתי לה שאחשוב על זה. כך אני אומרת לה כבר שלושה חודשים, והקטנטונת הולכת ומספרת לכולם שאמא שלה מפסיקה לעשן ב-28 באוגוסט כי זה יום ההולדת שלה.אני לא יודעת אם זו עדיין תהיה הפתעה, אבל אני עושה את מה שהיא הכי רוצה. היא גם ידעה בדיוק - אבל בדיוק - איך להגיד את זה. "אמא, את חשובה מדי, חשובה לי, חשובה לבעלי החיים. את חייבת לשמור על הבריאות שלך".
ייסורי המצפון על ההשתתפות ב"האח הגדול" עשו את שלהם, וזה מה שהיא תקבל ליום ההולדת. אין יותר גלגולים, אין יותר לקנות טבק, אין יותר תלות. נגמר.
הלכתי השבוע לקנות טבק. שאול, בעל המקום, קיבל את פניי בחביבות, עד שסיפרתו לו שאני מפסיקה לעשן. "לא!", זעק, "מה את עושה?! זה לא טוב". זה הצחיק אותי - קצת כמו שאומרים לנו לאכול שלושה מוצרי חלב ביום, תמשיכו, זה טוב (לכיס של היצרנים והמשווקים).
זו תהיה סגירת מעגל יפה; לפני 11 שנים, כשמיכאלה נולדה, ערן הפסיק לעשן. הוא הבטיח לעצמו שביום הלידה הוא מסיים עם הסיגריות, ומאז הוא לא מעשן. אני כבר הפסקתי לעשן פעם. לא עישנתי במשך שש שנים. אני זוכרת את התחלת הגמילה. מגניב זה לא היה, אבל זה היה שווה את זה.
עכשיו אני מתרגשת מאוד מהסיפור הזה. בטח מחר כבר אהיה פחות נרגשת ויותר עצבנית. אבל יאללה, שיהיה בהצלחה, ומזל טוב למיכאלה אהובתי, אחת הילדות הנדירות שאני מכירה.
שלום לטיפשות
היוזמה הפתטית של ברגר קינג ומקדונלד'ס להפסקת אש לכבוד "יום השלום" היא בלי ספק בדיחת השבוע. לכבוד אותו יום, שיחול ב-21 בספטמבר, הציעה ברגר קינג למקדונלד'ס להכין המבורגר המורכב מבליל חיות טחונות בשילוב לחמנייה של אחת, גבנ"צ של אחר, והלוגו של שתיהן. אתם מבינים? היוזמה ליום השלום היא להכין המבורגר. "אוקסימורון" היא מילה עדינה כדי לתאר את הדבר הזה.
תעשיית המזון מן החי מכלה את העולם, יערות הגשם נכרתים ללא רחם על מנת לגדל עגלים לשחיטה ועל מנת לגדל דגנים לאותם עגלים. ביום השלום לא אמורים לעסוק בטבח המוני. ביום השלום לא אמורים להתעסק בתאגידי ענק שרומסים את עובדיהם. ביום השלום לא אמורים להאכיל את האוכלוסיה באוכל מחליא.
זה מזכיר לי את המכתב הפתוח שכתב לאחרונה מוריסי, על כך שבוועידות עולמיות העוסקות באיכות הסביבה מוגשים בשר, חלב וביצים כאשר ידוע (למי שקצת לומד) כי תעשיית המזון מן החי היא התעשייה המזהמת ביותר בעולם. וזה קצת כמו שנותני החסויות בכנס השנתי של האגודה למלחמה בסרטן הם מקדונלד'ס ישראל ומעדני יחיעם.
לתאגידים קל לשלוט בנו. אחרי שנים של שטיפת מוח, כבר לא נותר להם הרבה יותר משימור לקוחות - ואת זה הם עושים מעולה. תראו, למשל, איזה מזון מוגש בבתי חולים, שם פועלים סניפים של שווארמיות והמבורגריות.
ביום השלום נהוג לעסוק בשלום - ביננו, בין אנשים, בין מדינות. שלום הוא מצב בלי רצח, בלי דם, בלי כאב. אז על איזה שלום לעזאזל אתם מדברים?