תקופת הלמידה לפסיכומטרי היא סיוט. אחת מהתקופות הקשות שעברתי בחיי. שנה וקצת אחרי שהשתחררתי מצה"ל החלטתי, כמו צעירים רבים אחרים, להתקדם לכיוון התואר הראשון. תחנה ראשונה: פסיכומטרי. החלטתי שאני נרשם לאחד ממכוני הלימוד הטובים, השקעתי את מענק השחרור שלי ופיניתי שלושה חודשים וחצי לצורך קורס אינטנסיבי שהרגיש אז אינסופי. וכך היה.
ההחלטה אמנם התקבלה בקלות, אך התהליך עצמו היה ההיפך הגמור מכך. הימים היו ארוכים, והלמידה קשה וממושכת. כמות המטלות שניתנו על ידי המורה היו ארוכות ומורכבות, וביליתי שעות על גבי שעות במשטר לימודים קפדני כפי שלא ביליתי מעולם.
ולמדתי. באמת שלמדתי. אני זוכר שאחרי ימים ספורים מתחילת הקורס הבנתי שלראשונה בחיי אני באמת לומד. בכל 12 שנות הלימוד שעברתי עד שהגעתי לרגע הזה לא למדתי מעולם כפי שלמדתי בקורס הפסיכומטרי. פוליטיקאים בהם צפיתי בטלוויזיה פתאום השתמשו במילים ורסטיליות (כאלה) ונהירות (כאלה) ותפסתי את עצמי תוהה איך לעזאזל הצלחתי לתקשר לפני כן. מצאתי את עצמי קורא ספרים ומבין תיאורים עד לפרטי פרטים, אף מילה לא חמקה ממני. ואם כן, אז היא כנראה התחילה באות שעדיין לא הגעתי אליה. אפילו במתמטיקה גיליתי שיטות חדשות לחישוב של אחוזים ושברים, והיכולות שלי השתפרו פלאים.
כאן אני מוכרח להוסיף גילוי נאות שלא למדתי במערכת החינוך הישראלית באופן רציף לאורך השנים. בשל עבודתו של אבי הסתובבה משפחתי בעולם וארבע מתוך 12 שנות הלימוד חייתי מחוץ לגבולות ישראל. אולם לאורך כל השנים הללו, המשכתי ללמוד באופן רציף את החומר הנלמד בישראל באמצעות שיעורים פרטיים שסיפקו השגרירויות ובכיתות קטנות (עד שישה תלמידים!) – שהיו אינטימיות ובמקרים רבים אף פרודוקטיביות יותר ממקבילותיהן בארץ. למדתי לשון, תנ"ך, ספרות והבעה וכשחזרתי לישראל לא היה פער ביני לבין חברי לספסל. ועדיין - אני מוצא את עצמי בגיל 22, מחזיק בידי ערימת כרטיסיות מילים ולא מבין: למה אני לומד את זה לראשונה עכשיו? איפה הייתה מערכת החינוך עד היום?
ניעור, לא הקלות
לא כולם מסכימים איתי על חוויית הפסיכומטרי. רבים טוענים שזה מבחן מיותר. דתיים איתם דיברתי טענו למשל שאין להם כלל צורך ללמוד את המילון העברי, משום שהם כבר חולשים עליו, ובעלי בגרות חמש יחידות במתמטיקה שלמדו איתי בקורס לא הזדקקו כמוני לתגבורי שיעורים פרטיים לקראת הבחינה. אבל בדיוק על הנקודה הזו - שהיא בעייני אחת החולות המשמעותיות במערכת החינוך הישראלית - מצביע מבחן הפסיכומטרי: חוסר האחידות. המבחן הנוראי הזה בסך הכל מנסה לבנות סטנדרט לקראת הכניסה למערכת ההשכלה הגבוהה. תפקיד בו כושלת מערכת החינוך הישראלית.
נכון, המבחן הזה אינו אידיאלי, הוא קשה, הוא מתיש והוא מונע מרבים את הזכות להשכלה הגבוהה, וזה חמור. אבל מדינת ישראל עדיין אינה מוכנה לפתיחה בלתי מבוקרת של השערים. אי אפשר לזרוק למים אדם שלא שחה מימיו ולצפות שהוא יגיע לגדה השנייה בשלום. כיום, מערכת החינוך לבדה אינה מכשירה את בוגריה לאקדמיה, ולפני הכל יש לטפל בכך. לפני שממהרים לבטל את המבחן הרגולטורי הזה מוכרחים לייעל, לשפר וליצור במערכת אחידות גורפת לכלל המגזרים. שם יש לרכז את המאמצים.
בתחושת הבטן שלי בחירה בביטול המבחן הפסיכומטרי היא בחירה בפתרון הקל. מערכת החינוך הישראלית החולה זקוקה לניעור, לא להקלות. מבחן הפסיכומטרי אמנם רחוק מלהיות מושלם, אך נכון להיום, ביטולו יגרום יותר נזק למשכילים הצעירים מאשר יועיל להם. וזו בהחלט לא המטרה.
ידין כץ הוא העורך הראשי של מגזין הסטודנטים הארצי ד'קמפוס