ערב יום השואה השביעי בלעדייך סבתא. מאז שהלכת לעולמך היום הזה קשה לי פי כמה וכמה. אחרי שבשנה שעברה גיליתי את הפרוייקט המדהים ״זיכרון בסלון״ החלטתי שגם השנה אעשה את יום השואה שלי בחברת אנשים צעירים ואיש עדות.
ליאור פורמן, בן 82, היה בן 12 בתקופת המלחמה בבוקרשט שברומניה. כשאספתי אותו לסלון המארח, חיבק אותי ונתן נשיקה בכל לחי. הוא הכווין אותי ברחבי ת״א ליעד אליו היינו צריכים להגיע ובדרך קיבל שיחת טלפון. הוא דיבר ברומנית- שפה שהייתי רגילה כל כך לשמוע ממך סבתא, כשדיברת עם אבא כל הזמן, ולרגע בלי ששם לב התחלתי לדמוע. כשסיים את השיחה, מחיתי את עיניי ומיד המשכנו לדבר על מה אני עושה בחיים ומאיפה אני.
כשהצעתי לחברה לבוא איתי לערב הזה, אמרה שהיא מעדיפה שלא, שהיא לא מחוברת ליום הזה כמוני, חברה אחרת אמרה שגדול עלייה. רוב האנשים מניחים שכל הניצולים מספרים סיפורי זוועות וחייבת להודות שגם אני ציפיתי לכאלה, אך איש העדות שלנו, ליאור, לא חווה את הדברים הנוראיים ביותר, דברים עליהם שמעתי מסבתי, אך סיפור חייו היה לא פחות מעניין.
הסיפור שסיפר לנו היה סוג של "חיים שכאלה". מסע בזמן. מעט על תקופת המלחמה, בה עבד והתחבא במוסך פולקסווגן, והרבה על מסלול חייו שאחרי, העלייה לארץ, החיים בקיבוץ, לימוד העברית באולפן, הלימודים באוניברסיטה והעבודה הקשה במשך השנים.
השקיקה של אדם בגילו, לתשומת הלב שלנו ״הצעירים״, הייתה מראה מדהים. אפילו כשסיים וכבר יצא מהחדר, ביקש מכולנו להתרכז שוב ושאל אם נרצה לשמוע בדיחות, כאילו לא רצה ללכת והעדיף להישאר איתנו וליהנות מההקשבה, היחס, הכבוד וההערכה אליהם הוא זוכה מאיתנו. סרנו למקומותינו, צחקנו, ונהנינו והכי חשוב- הוא צחק! הוא הלך מאיתנו בחיוך ובנשיקה על גב היד לכל בחורה, בנימוס אירופאי שכזה.
חלק הדיון שמגיע לאחר שאיש העדות הולך בערבי הזיכרון בסלון הוא חלק מרגש, מעניין וממלא. מדברים על למה הנוכחים הרגישו צורך להיות נוכחים בערב הזה ומדוע באו, מהי הנצחה, ומה באמת בסופו של יום אנחנו לוקחים מהערב הזה ואיך מיישמים את זה לחיים טובים יותר בחיינו אנו. אני כמובן, הקראתי את הטור שכתבתי לפני 5 שנים על הערב שלי עם סבתא ביום השואה. הקראתי ובכיתי. כי אני מתגעגעת ומצטערת על כל רגע שאת כבר לא איתנו , לשבת בסלון שלנו ולספר את הסיפור שלך. זה שאת פרטיו אני לא מצליחה לזכור במדויק, ומפחדת שאשכח.
בשבילך סבתא, אני מבטיחה שבשנה הבאה אארח אצלי בסלון את הערב הזה. אוהבת ומתגעגעת, שלך תמיד, המיידעלה שלך, קארין.