הדג מסריח מהראש

לשכת ראש הממשלה אמורה להיות מעוז של שקט תעשייתי. היא אמורה לייצר סביבת עבודה רגועה, נוחה ומשוחררת מלחצים ככל הניתן עבור מי שנושא בתפקיד שהוא אחד הקשים בעולם. היא אמורה לעבוד, לסייע, להדוף, להימנע משערוריות ולמזער נזקים. אז איך זה שלשכת נתניהו מייצרת יותר נזקים מגודזילה בניו יורק? לשרשרת הסקנדלים של הלשכה – זו שאנשיה מתחלפים כמו עוזרות בבית משפחת נתניהו – נוספה אתמול פרשה חדשה. אתמול פורסם בגל"צ כי היועץ המשפטי הורה על פתיחת בדיקה לחשדות לפיהן ראש הלשכה נתן אשל התעלל (לא מינית, יש להדגיש) באחת מעובדות הלשכה, נהג בה בגסות וחדר לפרטיותה.

תגובת הלשכה איחרה להגיע. לאחר שהגיעה, נדמה שמוטב היה לולא הייתה מפורסמת כלל. מהלשכה מסרו כי "לא הוגשה שום תלונה נגד בכיר בלשכה ומדובר בבדיקה של רכילות בלבד". לתגובה הזו שני חלקים, ושניהם מכוערים ולוקים באמת חלקית. בחלקה הראשון נטען כי לא הוגשה תלונה. זה נכון במידה מסוימת: העובדת לא הגישה באופן רשמי תלונה – לא למעסיקיה, לא לנציבות שירות המדינה, ודאי שלא למשטרה. את ההטרדות שחוותה סיפרה לחבריה לעבודה, ואלו התגלגלו כתלונה אנונימית אל היועץ המשפטי לממשלה. כלומר – מישהו הגיש כאן תלונה, גם אם לא העובדת. מישהו חשב אולי שיש צורך להגן עליה, גם אם היא סבורה אחרת (ישנה גם האופציה שמדובר בכזב מוחלט). החוק אינו מחייב הגשת תלונה – די במידע שהתקבל, בכל דרך שהיא, כדי להצריך פתיחת הליך לבדיקת אמינותו.

דפוס ידוע בפרשות הטרדה, ובמיוחד בהטרדה מינית (ושוב – זה איננו המקרה), הוא שקורבן התקיפה לא בהכרח מתלונן עליה. זה יכול לנבוע מתחושת איום, פחד, השפלה, חוסר אמון במערכת וכיוצא באלה. לכן פרשות כאלה מתפוצצות לעתים שנים רבות לאחר התרחשות האירועים, כשקורבן אמיץ אחד פותח תיבת פנדורה ממנה יוצאות כל פורענויות העבר. העובדה שאישה איננה מתלוננת על הטרדה איננה מצביעה על אי קיומה של הטרדה כזו. המצב הפסיכולוגי המורכב של הקורבן מחייב הגנה, עזרה והתמודדות בכלים אחרים מאלה המקובלים (כמו הגשת תלונה). החוק מבין זאת. אנשי הלשכה, על פי תגובתם, עדיין לא.

לא צריך ללכת רחוק. הדי פרשת משה קצב עודם מצלצלים באוזנינו. אחד מלקחיה החשובים ניתן לתקשורת – עיתונאים שידעו לכאורה על המעשים המתבצעים בלשכותיו של קצב אך סכרו פיהם. הם לא בדקו, לא דיווחו, אפילו לא העבירו את רסיסי השמועות לכאורה לבדיקת הגורמים הממונים. התוצאה הייתה שורה של נשים שעברו התעללות מצד קצב. הלקח היה ברור – יש להתייחס ברצינות לכל מידע, ואפילו הוא בגדר הרכילותי.

רשעות לשמה

וכאן אנו מגיעים לחלקה השני והמטריד אף יותר של התגובה. זו כבר אמירה מכוערת וברשעות לשמה. "רכילות בלבד", מכריזים דוברי הלשכה. על סמך מה הם עושים זאת? האם הבדיקה כבר מוצתה? האם היועץ המשפטי לממשלה מסר את החלטתו? ונניח ויתגלה שאין מדובר ברכילות, אלא במעשים שהתרחשו באמת – האם ימצא מישהו מלהקת הדוברים מקום בלבו להתנצל בפני העובדת ובפני אזרחי ישראל? האם מישהו ישקול את התפטרותו, על שום שנהג בגסות שכזו בעובדת רק כדי לשרת את האינטרסים של עמיתיו ומעסיקיו?

יתכן בהחלט שמדובר ב"רכילות בלבד". האפשרות הזו שרירה כמו כל אפשרות אחרת, ודאי כפועל יוצא של מאבקי הכוח התדירים בלשכה בין אשל לעובדים אחרים. אבל גם אם מדובר ברכילות, החוק מחייב כאמור את בדיקת המידע. אבל, שוב – מה לחוק וללשכה הלחוצה להגן על ראש הממשלה ועל בכיריה בכל מחיר ובכל לשון?

מבזה במיוחד הבחירה של הלשכה להגן כך על אשל על חשבון העובדת. זו בחירה כמעט טבעית ואינסטינקטיבית, וראויה לגינוי, להגן על החזק מפני החלש. עובדת זוטרה זו תלך, ואחרת תבוא במקומה. איש אינו מתרגש מעובדות כאלה. הן אינן נתן אשל העוצמתי והחיוני למערכת, זה שידו בכל ויד כל בו, זה שמנווט מלמעלה את מהלכיה הדורסניים של הקואליציה ושנכנס לישיבות שרים סגורות כדי להעצים מפעם לפעם את רף ההיסטריה הגבוה ממילא של הבוס (כפי שחשף רק בשבוע שעבר יוסי ורטר ב"הארץ"). לא האמת עומדת לנגד עיניהם של הדוברים ויועצי התקשורת, לא דיני מוסר ואתיקה ולא שלומה של העובדת. אותם מעניין נתן אשל.

גם אם הם מאמינים באמת ובתמים לאשל, מוטב היה לו הסתפקו בתגובה קצת יותר מתונה, קצת פחות החלטית ותקיפה, ובעיקר יותר אנושית. אבל יחסי אנוש מעולם לא היו תחום בהם הצטיינה הלשכה הנוכחית.

לשכת ראש הממשלה ממשיכה לייצר פצצות סרחון עבור האיש אותו היא משרתת. זה האיש שממנה את אנשיה (לרוב תוך התייעצות עם בכירת יועציו, אשת ראש הממשלה). הוא מפנק אותם בתפקידים, והם קושרים אותו בחבלים. אבל אין להפריד בין השניים – ההתנהלות הכושלת של הלשכה מגיעה עד למעלה. לא לנתן אשל – לבנימין נתניהו. גם הדג הזה מסריח מהראש. מי שמקיף עצמו במלחכי פנכה שעסוקים בהתחנפות מביכה, בבריונים שמנהלים קרבות הורדות ידיים בינם לבין עצמם ובטראבל-מייקרים שבוחשים ומרעילים את העבודה הפרלמנטרית – שלא יתפלא לקום מדי בוקר עם סקנדלים.

>> הטור הקודם שלי: מערך הדוברות של נתניהו הוא בדיחה
>> אם יאיר לפיד מפחד משאלה פשוטה בפייסבוק, איך הוא יסתדר בפוליטיקה?