יום בחיים, עזה

אני יודע ששמעתם הרבה סיפורים על עזה, חלקם נכונים. בבלוג הזה אראה לכם את עזה כפי שאני רואה אותה. ואתחיל מהדבר הקרוב אליי ביותר – המשפחה שלי. אישתי לינדה, הילדים עודיי, רשא, מוחמד, סמאא ואמא שלי.

בלילות רבים צריך להסתדר בלי חשמל. תנסו לדמיין את החיים שלכם בלי חשמל. נכון שלפני מאה שנה אפילו לא חלמו על זה, אבל היום כולנו צריכים חשמל. אפילו בשביל לראות קליפים ביו-טיוב. או לראות את החיוך של הבת שלך. רוב הזמן אין לנו חשמל. ואם יש, זה מגיע בהפסקות.

לבן שלי מוחמד לא הכי נוח עם המצלמה, אבל המצלמה תמיד איתי, לכן אני בטוח שהוא יתרגל. מוחמד רוצה להיות כדורגלן או מהנדס. איפה הוא רוצה לשחק כדורגל? ובכן, בשביל זה תצטרכו לראות את הסרטון.

גם בעזה מכורים לסמארטפונים

ח'אלד עזאיזה, נולד ב 1967 בדיר אל בלאח שבמרכז רצועת עזה. במהלך לימודיו להכשרה כאח בבית החולים שיפא, למד את השפה העברית (כתיבה, קריאה ודיבור) ואנגלית. בשנת 1992 התחתן, ויש לו כעת שני בנים ושתי בנות - עודאי, 19, לומד משפטים, רשא, 17, תלמידת תיכון, מוחמד, 14, תלמיד ביסודי, וסמא, בת שנה וחצי.

בשנת 1997 התחיל לעבוד בטלוויזיה הפלסטינית, כמתרגם במחלקת החדשות בעברית, ומשנת 2002 כקריין בחדשות בעברית ב"קול פלסטין".  ב-2004 עבר להגיש תכנית בעברית בטלויזיה הפלסטינית, עד שנת 2007 שבה נסגרה התחנה בשל השתלטות החמאס על הרצועה. באותה שנה התחיל לעבוד בארגון "בצלם" כתחקירן שטח.

נוסע באופנוע קטן, 150 סמ"ק, כדי לעקוף את הפקקים בעזה סיטי. אוהב מאד טכנולוגיה ומחשבים - ובעיקר סמארטפונים. יש לו גלקסי S3 - שעולה 2,500 שקל בעזה.