זה נדיר שחבר אופוזיציה משבח את ראש הממשלה. זה נדיר במיוחד במקרה שלי ושל בנימין נתניהו, יריבים פוליטיים כמעט בכל נושא ב-30 השנים האחרונות - מכלכלה, דרך הגנת הסביבה ועד לתהליך השלום עם הפלסטינים. 

יחד עם זאת, ישנה החלטה אחת של נתניהו עמה אני מסכים מאוד. השהיית כל המפגשים ברמה המיניסטריאלית של נציגי ממשל ישראלים עם מפלגת החירות האוסטרית היא החלטה נכונה. כיושב ראש אגודת הידידות ישראל-אוסטריה, קבעתי כי ההחלטה תורחב גם לרמה הפרלמנטרית. אנו נמשיך לפתח יחסים ולפעול למען אינטרסים וערכים משותפים עם מפלגתו של הקנצלר סבסטיאן קורץ, עם הסוציאל-דמוקרטים ועם שאר הסיעות באסיפה הלאומית. עם זאת, לעם האוסטרי מגיע הסבר לסירוב שלנו לעבוד יחד עם חברי מפלגת החירות.

הרקע ההיסטורי של המפלגה ידוע היטב. מאמצע שנות ה-50 היא הובלה על ידי שר נאצי וקצין אס-אס לשעבר. המנהיג הססגוני שלה מאמצע שנות ה-80, יורג היידר, היה שותף אינטימי של מכחישי שואה ודיקטטורים ערביים, ומעולם לא ניסה להסתיר את עמדותיו האנטישמיות. 

לאחר הבחירות ב-1999 הזהיר שמעון פרס, השר לשיתוף פעולה אזורי, כי הכללתו של היידר בקואליציה ״תדיר את אוסטריה ממשפחת העמים". כאשר מפלגת החירות נכנסה לקואליציה, ממשלת ישראל הכריזה על היידר כפרסונה נון-גרטה, יחד עם מדינות רבות אחרות אשר מתחו קו אדום כנגד חזרתם של אנטישמים לעמדה של כוח באוסטריה.

בשנים האחרונות פעל מנהיג המפלגה, היינץ כריסטיאן שטראכה, להרחקתה מעברה הנאצי. לכל הפחות, זהו מאמץ חיוני עבור המפלגה בכדי להפוך לשחקנית לגיטימית בזירה הפנימית והבינלאומית. אבל יש לשאול: האם זאת הבטחה אמיתית מצדו או שמא מדובר במאמץ שכולו מבוסס על הרצון ביחסי ציבור?

האמת העצובה היא שישנן סיבות רבות למצוא את התנהלות מפלגת החירות בעייתית, ולעתים - ממש שערורייתית. רק ביולי האחרון דיבר חבר האסיפה הלאומית יוהאנס הובנר על ״ניצולי שואה לכאורה״, ושטארכה עצמו השתמש בוטות בשנים האחרונות בקריקטורות אנטישמיות. ועדת מאוטהאוזן באוסטריה מצאה 60 מקרים של התבטאויות אנטישמיות וקסנופוביות בקרב חברי מפלגת החירות. התבטאויות כאלה מצד בכירי המפלגה אינן היוצא מן הכלל, אלא הכלל.

זה לא צריך להפתיע אף אחד. רבים מנציגי מפלגת החירות באסיפה הלאומית, בהם שטראכה עצמו, היו חברים בארגוני סטודנטים שאסרו על השתתפותם של יהודים ואחרים שאינם ״אוסטרים טהורים״. שורשים רקובים שכאלה לא יכולים להצמיח פירות טובים.  

בעוד ששטראכה ממשיך לטעון שהוא לא אנטישמי ושמעולם לא היה כזה, הוא לא יכול להסתיר את הקמפיינים של מפלגתו שמונעים משנאת זרים ומהצגתם של פליטים וקבוצות מיעוט שונות כאויבי האומה.

מארגונים יהודיים מקומיים ומהקונגרס היהודי העולמי אנו שומעים מסר חשוב: היום הם יוצאים נגד המוסלמים, אבל מחר זה יהיה נגד היהודים. 

נמשיך לעבוד במרץ עם העם האוסטרי ונציגיו, אבל ככל שזה נוגע למפלגת החירות - אנו מכירים את המשחק הכפול שלה טוב מדי. בעודנו ניצבים בפני ניסיונות לרצות את ישראל, רק כדי להכשיר את השנאה כלפי קבוצות מיעוט אתניות או דתיות אחרות - ישראל צריכה להיות המדינה האחרונה שתיתן חותמת כשרות למפלגת החירות.

"מעט מדי ומאוחר מדי", עמיר פרץ (צילום: פלאש 90, יונתן סינדל, חדשות)
חבר הכנסת עמיר פרץ | צילום: פלאש 90, יונתן סינדל, חדשות

הכותב הוא חבר כנסת מטעם סיעת המחנה הציוני ויושב ראש אגודת הידידות ישראל-אוסטריה. המאמר פורסם במקור בעיתון האוסטרי "Der Standard"