"תן עבודה", צעק מישהו מהקהל לאחד הגברים. "תוריד את התחתונים", צעקה אחרת. אלה הקריאות שליוו את ההתרחשות במועדון "אלנבי 40", כשמספר גברים קיימו מגע מיני עם אישה שיכורה במשך שעות (מעשה שנחקר כעת במשטרה בחשד לאונס), בזמן שהבעלים והקהל משלהבים, מצלמים ומפיצים, או סתם עומדים מנגד. למרות הקריאות מהקהל, זה לא היה מופע; זה היה חבורת גברים שרמסה וניצלה אישה חסרת אונים, כי ככה התחשק להם.
הבעיה היא לא מגע מיני בציבור וגם לא מגע מיני קבוצתי. הבעיה היא חוסר היכולת של האישה בסיטואציה הזו לעצור אותם ולהגיד לא. הבעיה היא שאף אחד לא עצר לבדוק אם היא רוצה. רצון של שני הצדדים הוא הדרך היחידה לקיים יחסי מין הדדיים שאינם אונס.
האירוע המזעזע שהתרחש ב"אלנבי 40" נשען על התפיסה שאשה שיכורה - וכל אישה - היא בעצם קיומה חלק ממערכת שנועדה לספק צרכים של גברים. זה יכול להיות סיפוק מיני לכל גבר שחש חרמן ברגע זה. זה יכול להיות סיפוק של רצון להשתעשע - ולכן נשים צריכות תמיד להגיב כשפונים אליהן ברחוב, לחייך וגם להיראות יפה. אבל כשהדברים משתלבים ואישה יכולה לספק גם צורך מיני וגם שעשוע, או-אז היא ממלאת את תפקידה החברתי בצורה הטובה ביותר. רק חסר שבסוף יחסי המין היא גם תנקה ותבשל וזה יהיה מושלם.
זהו אי-שוויון אלים ומדכא. הוא ממשיך להתקיים כי יש אנשים שחושבים שככה העולם צריך להיות בנוי: גברים ששולטים ונשים שנשלטות. במקרה הזה, השליטה מושגת גם באמצעות המעשה עצמו, גם באמצעות הציבוריות של האקט, וגם באמצעות הציבוריות שלו אחרי שהוא נגמר (באמצעות הפצה בווטסאפ). כל מי שקיים מגע מיני, צפה, הפיץ או עמד מנגד, הבהיר בצורה חד-משמעית: המיניות, הגוף והפרטיות של כל הנשים שייכת לו ונתונה לשליטתו. אישה שלא רוצה שזה יקרה לה, שתשמור על הכוס שלה, לא תשתה, תתלבש בצניעות ותתחתן מוקדם ומהר.
את המסרים האלה עודדו גם בעלי המקום. הם יצרו מרחב עם אשליה של ביטחון וכיף עבור נשים. במרמה, הם הפכו נשים לאביזרים לשימושם של הגברים במקום. מבחינתם, הם רוצים ליצור סביבה כיפית ללקוחותיהם הגברים. אם הכיף הזה כולל מגע מיני עם נשים שיכורות שמעלה חשד לאונס – שכך יהיה. יש כל מיני דרכים לנהל מועדון חשפנות ובית זונות, גם תחת שמות אחרים.
תרבות של אונס נוצרת כאשר ניתנת לגיטימציה לאנוס נשים ולהתייחס לזה כאל יחסי מין. המקרה ב"אלנבי 40" נותן לגיטימציה כזו. התפיסה שדברים כאלה "יכולים לקרות" במועדונים, שזה "חלק מהכיף", ושאין על מי לסמוך שייקח אחריות כי לא צריך לקחת אחריות, מייצרת עוד ועוד מקרי אונס. היא גם מייצרת נשים שמגבילות את עצמן, את המיניות שלהן ואת הפנאי שלהן ושמכלות משאבים על דאגה והגנה עצמית. אלה דברים שגברים הטרוסקסואליים לעולם לא יצטרכו להתמודד איתם.
המקרה הזה לא יכול להישאר ברמת הדיון הציבורי. לצד החשיבות של יצירת נורמות מוסריות חדשות והוקעה של מה שנעשה, נדרשת גם התערבות משפטית וכלכלית. המועדון צריך להיסגר. הגברים שהשתתפו באקט צריכים לעמוד לדין, להיכנס לכלא, לתת פיצוי לקורבן ולתרום למרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית. כך גם הבעלים. הצופים שעודדו או שתקו צריכים להכיר ברע שעשו ולתת לקורבן פיצוי שיוסכם עליה. חינוך מגדרי צריך להיכנס בדחיפות לבתי הספר ומקומות העבודה. הענישה על אונס ותקיפה מינית צריכה להחמיר. ואנחנו כולנו חייבים וחייבות להיות ערניות וערניים למה שקורה סביבנו, ולהתערב.